'פרא אדם' של ימינו'

שתי דמויות מלוות את ההיסטוריה של עם ישראל מתקופת האבות עד היום. ואלו הם, ישמעאל ועשו. 

יצחק הוא אחיו למחצה של ישמעאל ויצחק הוא בנם של אברהם ושרה, ואילו ישמעאל הוא בנם של הגר ואברהם.  וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה את ישמעאל.  וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם, "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".   וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.   וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.  וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ,  כִּי זַרְעֲךָ, הוּא (בראשית כא) .

גירוש הגר וישמעאל

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.  וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.  קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ:  כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ.  וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר.  וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת.  וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  

עֵשָׂו ויעקב

וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם-אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'.  וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב…(בראשית כה).

רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה (1255–1340) היה נמנה עם משפחת הרבנים חלואה וחי בסרגוסה של ספרד. בשונה מן המפרשים הקלאסיים, רבינו בחיי הציג שאלה, "מדוע לא הספיקה חמת המים לצורכו של ישמעאל?".  וגם, "מדוע אברהם לא צייד את בנו  בגמלים, בכסף ובזהב? "

תשובותו, כי אברהם ראה בנבואה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל. ולכן אברהם התנהג כמו שראוי להתנהג, ונתן לישמעאל רק לחם ומים. כפי שכתוב ב"אִם רָעֵב ׂשֹנַאֲָך הַאֲכִלֵהּו לָחֶם וְּאִם צָמֵא הַשְּקֵהּו מָים" (משלי כה, כא) כי,  אין חמלה לשונא.

לדעתי, מה שאברהם ראה ב"מראה הנבואה" הוא שהבורא התעלם מישמעאל כאשר הוריש מתוך הארצות של עשרה עממים – שבע ארצות לבני ישראל, אחת לעשו ושתיים ללוט. 

ועשו היה מריב עם יצחק על הירושה, ואומר: 'אני בכור ונוטל פי שנים', ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים…" (רש"י, בראשית כא, י). היום, את מקומם של החיצים החליפו טילים. יצחק וישמעאל עדיין מתווכחים ביניהם על הירושה, והאחרון ממשיך בירי של "חציו" וטוען כלפי העולם, "הלא משחק אני". 

עשו, המכונה אדום, הוא זה שמתואר בתורה, בנביאים ובתלמוד, האויב הנצחי של עם ישראל בבחינת "עשו שונא ליעקב", ואילו עקבותיו של ישמעאל נעלמו במקורות שלנו. ברבות הימים, זוהה "אדום" עם האימפריה הרומית ועם הנצרות, בעוד "ישמעאל" זוהה עם האיסלאם. 

האם המסקנה מכך היא שההתרחשויות של ימינו הן אפיזודה חולפת בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל, ובסוף הימים נמצא עצמנו בהתנגשות עם עשו בלבד? כפי שכתוב (עובדיה א, יח–כא): וְּהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵש ּובֵית יֹוסֵף לֶהָבָה ּובֵית עֵשָו לְּקַש וְּדָלְּקּו בָהֶם וַאֲכָלּום וְּלֹא ִיהְּיֶה ׂשָרִיד לְּבֵית עשָו כִי ה' דִבֵר: וְּיָרְּשּו הַנֶגֶב אֶת הַר עֵשָו וְּהַשְּפֵלָה אֶת פְּלִשְּתִים וְּיָרְּשּו אֶת ׂשְּדֵה אֶפְּרַים וְּאֵת ׂשְּדֵה שֹמְּרֹון ּובִנְּיָמִן אֶת הַגִלְּעָד: וְּגָלֻת הַחֵל הַזֶה לִבְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר כְּנַעֲנִים עַד צָרְּפַת וְּגָלֻת יְּרּושָלִַם אֲשֶר בִסְּפָרַד ִירְּשּו אֵת עָרי הַנֶגֶב: וְּעָלּו מֹושִעִים בְּהַר צִיֹון לִשְּפֹט אֶת הַר עֵשָו וְּהָיְּתָה לַה', הַמְּלּוכָה.

רבי דוד קמחי (רד"ק), שחי בנרבונה שבצרפת (1160–1235 ) מאה שנים קודם לרבנו בחיי, היה מודע לבעייתיות זו, ועל כן ייחס משמעות שונה ל"אדום" בנבואת עובדיה: והנה כל נבואתו הייתה על אדום, ואמר כי חורבן אדום תהיה תשועת ישראל, ובזה כולה נבואתו.

 והנבואה הזאת הייתה בבית שני, שהרעו בני אדום לישראל בחורבן בית שני, כמו שפירשנו בנבואת עמוס, בפרשת על שלשה פשעי אדום. והנביא הזה התנבא שעתיד ה' להיפרע מהם באחרית הימים, בעלות ישראל מן הגלות.

 ארץ אדום אינה היום לבני אדום, כי האומות נתבלבלו ורובם הם בין אמונת הנוצרים ואמונת הישמעאלים, ולא יכירו מהם מי הוא מאדום וממואב ומבני עמון ומשאר האומות, כי כולם גלו מארצם ונתערבו באומות. אלא שמלכות רומי הייתה בתחילה – רובם בני אדום. ומה שאמרו הנביאים בחרבן אדום באחרית הימים, אמרו כמו שפירשתי ביש זרעו אחים, כי כולם הם נימולים, וזה טעם "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (להלן כג, ח). רק בני הפילגשים, ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחווה, מן הכתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב). 

לדברי רש"י,, ה' נתן לאברהם "עשרה עממים… שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר. אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו". ואילו הרשב"ם הסביר, כי כל הנתינה הזאת נעשתה "לכבוד אברהם שקרוביו היו, כאשר עשה לישראל". לעומתם, הרמב"ן הוסיף הסבר לכך שישמעאל לא נכלל בין מקבלי הארצות: וטעם "אחיכם בני עשו", שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם הם נימולים, וזה טעם "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (להלן כג, ח). רק בני הפילגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחווה, מן הכתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב). 

ישמעאל הוא הנעלם הגדול והלא נחשב במקרא. כפי שהסברנו, זוהי שתיקה רועמת שבאה ללמד את מה שרבנו בחיי הבין בנוגע ליחס של ה' לישמעאל בעבר ובעתיד. אדום אולי איננו יותר אדום כדרשת הרד"ק, והעמוני כבר איננו עמוני כדברי רבי יהושע אבל ישמעאל נותר כמות שהוא – "וְּהּוא ִיהְּיֶה פֶרֶא אָדָם יָדֹו בַכֹל וְּיַד כֹל בֹו וְּעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו ִישְּכֹן" (בראשית טז, יב). וכפי שפירש הרמב"ן על אתר: פרא אדם: והנכון כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא  משחר לטרף, ויטרוף הכל, והכל יטרפוהו. והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים.

                                                                                     שפר בנימין סטולמן