כפיות טובה – אופיים המורשתי של הגר וישמעאל

הרב שי טחן

 

ישמעאל מתואר בתורה ככפוי טובה, שבמקום להודות לאחרים שהטיבו עימו, הוא משלם להם רעה תחת טובה.

ונראה ברור שאת המידה המפוקפקת הזו הוא ירש מאימו שנהגה באופן דומה.

הגר התחילה את דרכה כשפחה בביתו של אברהם אבינו, שהיה כבר באותו הזמן מפורסם בכל העולם כאיש קדוש ואלוקי, התמזל לה מזלה ואשתו של אברהם- שרה, לא זכתה לפרי בטן. שרה בטוב לב אין סופי מוסרת להגר את בעלה- אברהם.

והנה במקום להכיר לה טובה, הגר מיד מתחילה בקמפיין השמצה נגד גבירתה- שרה אמנו: "ותקל גבירתה בעיניה" (טז, ד). אמרה (רש״י שם): "שרה זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני התעברתי מיד". נעמוד על כמה דיוקים בדבריה כאן:

היא כבר קוראת לה ’שרה’, במקום ’גבירתי’, ובכך מבקשת במכוון לשלול ממנה את מעמדה הרם כאשת אברהם, ולהעמידה כאשה רגילה שניתן לקרוא לה בשמה הפרטי.

היא מוסיפה ואומרת ’שרה זו’, שכן התיבה ’זו’ מבטאת זלזול.

בנוסף היא טוענת שאין סתרה כגלויה, שהיא מראה עצמה כצדקת ובמציאות היא אינה צדקת. המתבונן יראה שיש כאן האשמה כפולה: לא רק ששרה אמנו אינה צדיקה אלא שהיא כביכול רמאית ח״ו ואינה צדיקה, ובנוסף היא עוד מתגאה בצדקותה, ומשתמשת בה כאמצעי למטרות אישיות- כקרדום לחפור בה, מציגה עצמה בפני כולם כצדקת על מנת להרויח מכך טובות הנאה.

במילים אחרות, היא מאשימה אותה בשחיתות ובהונאה — בשימוש במעמד שיצרה לעצמה, כאישה קדושה שניתן לבטוח בה ולקבל ממנה הדרכה רוחנית וגשמית, כדי להוליך שולל את הציבור.

וברור שטענה זו מופרכת, שהרי הקב״ה אהב את שרה כל כך עד שבחר בה להיות האם הראשונה של העם הנבחר. היא אף היתה גדולה מאברהם אבינו בנבואה, והשכינה דרה תדיר בענן מעל אוהלה. לא יתכן לומר ששרה לוקה בגאוה, תכונה שעליה אמר הקב״ה: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת".

מעניין גם לראות כיצד פועלת הבנתם של הגויים. טענת הגר היא שהיא התעברה מיד, ואילו שרה לא התעברה במשך שנים רבות — ומכאן היא מסיקה כי היא צדיקה יותר. אצל הגויים, הצדקות נמדדת לפי תוצאות מידיות: אם מתמלאת הבקשה מיד — סימן לצדקות; ואם לא, הרי זה בעיניהם כישלון, או במקרה חמור יותר, כמו אצל שרה — הונאת הציבור.
ואכן, משום כך מבקש שלמה המלך בתפילתו שהקב״ה יענה להם מיד אחר שיבקשו ממנו, ולא יתמהמה: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא... ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי"(מלכים א ח, מא–מג) — וזאת כדי שלא יאמרו אומות העולם שאין הועיל לפנות אל ה'.

אנחנו מבינים שאם האבות לא זכו מיד בפרי בטן, הסיבה נובעת ממניעים אחרים, כפי שחז״ל מסבירים שהקב״ה התאווה לתפילותיהם ולכן מנע מהם ברי בטן כדי שיתפללו לפניו. לעומת זאת לגבי הגר, אין לקב״ה שום עניין בתפילותיה ולכן היא זכתה מיד למבוקשה.

כמו כן נמצא אצל הנחש, שהמפרשים מסבירים שהקב״ה דאג שיהיה לו אוכל מצוי בכל שעה, וזאת כדי שלא יצטרך לבקש אותו, משום שאין הוא רוצה לשמוע את בקשותיו.

ואכן התפוח לא נפל רחוק מהעץ, ישמעאל כבר בגיל צעיר מאוד – (יש אומרים שהיה בן שש עשרה) – ניסה להרוג את יצחק בירי חיצים. כשראתה זאת שרה אמנו, דרשה מאברהם לגרשו מן הבית.

כאשר ישמעאל והגר נדדו במדבר, מספר המדרש שהגר החלה להתלונן כלפי שמיא על צרותיה. שוב אנו פוגשים את אותו הדפוס: תחילה ישמעאל נוהג באלימות, ולאחר מכן, כשנענש, הוא ואמו מציגים את עצמם כקורבנות תמימים. אולם עתה בזמן המצוקה הם כבר אינם מייחסים את סבלם לחוסר צדקם, אלא מאשימים את הבורא במר גורלם.
המתבונן מהצד עלול לחשוב כי נעשה להם עוול, אך כאשר בוחנים את נסיבות המקרה וכיצד הגיעו לנדוד, מתברר כי הם הביאו זאת על עצמם.

סיפור מענין נוסף מופיע כאשר היו הגר וישמעאל במדבר ללא מים וישמעאל גווע מצמא. התורה מספרת שהגר התרחקה ממנו “כמטחוי קשת”. רבי עובדיה מברטנורא בספרו עמר נקא שאל מדוע התרחקה הגר כל כך מישמעאל, והרי אם היה רק כדי לא לשמוע את בכיו, מרחק קטן מזה היה מספיק. ומדוע התורה נקטה בלשון מוזר של כמטחוי קשת במקום לציין מדד רגיל של מרחק.
ומשיב חידוש מבהיל– הגר חששה שישמעאל בשעת מצוקתו עלול לנסות לפגוע בה בירי חצים, ולכן התרחקה מרחק כפול ממה שהחץ שלו יכול להגיע. מכאן שוב מתגלה טבעו האמיתי של ישמעאל: כפוי טובה כלפי אמו, כלפי מי שגידלה אותו, ודאגה לו .

תכונה זו של כפיות טובה ניכרת היטב גם בימינו. כך, לדוגמה, יחיא סנוואר ימח שמו, מנהיג חמאס, שבזמן שהיה בכלא בישראל הצילו רופאי ישראל את חייו כאשר נכרת גידול ממאיר ממוחו. אך לאחר ששוחרר בעסקת שליט – שב מיד לנהוג באלימות ולהנהיג את הטרור נגד אותם אנשים שהצילו את חייו.

לא מכבר פורסם סיפור נוסף: אם שילדה תינוק שנזקק להשתלת כליה, בנה קיבל כליה מתרומתו של אב יהודי שאיבד את בנו במלחמה. לאחר ההשתלה אמרה האם כי היא מקווה שבנה יגדל להיות “שהיד” – מחבל מתאבד. מקרה מצמרר של כפיות טובה שאין כדוגמתה.