ב''ה

תובנות מפרשת ויצא 

פתיחה

כשיעקב יוצא מבאר שבע והולך לחרן – "חרון אף של מקום" בציווי הוריו, נזכר שלא התפלל וחזר להר המוריה להתפלל שם את תפילת ערבית שתיקן.

ויפגע במקום

"ויפגע במקום": ויפגע – לשון תפילה במקום – על ידי התפילה הוא פגש את הקדוש ברוך הוא שנקרא מקומו של עולם. הנשמה מתקשרת באלוקות על ידי התפילה שאמנם הוא מוצב ארצה אך ראשו מגיע השמימה. כשיעקב מתעורר משנתו הוא אומר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי.. אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים".

מעשה אבות סימן לבנים

ה' ציווה את בני ישראל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד יש בית מקדש. אחד האופנים להתחבר לעצמיות שלנו, לנשמה שלנו, לבית המקדש שבתוכנו – זה על ידי התפילה.

כיצד מתחברים לה'

זה כמו רעיון התפילה שכהכנה אליה צריך להסיר את כל הטרדות ופיזור הנפש. לאחר שלבי התפילה מגיעים לתפילת העמידה שם האדם מדבר לה' ממש לנוכח: "ברוך אתה.." ולאו דווקא עבור בקשות אלא בעיקר התחברות לה'.

מבואר בחסידות

הסיבה הפנימית שמתפללים שלוש תפילות ביום היא שבמשך היום באים במגע עם גשמיות העולם, ולכן צריך לחזק את ההתקשרות לה'. אם התפילה כדבעי, היא משפיעה על המתפלל להיות מחובר לה' בהמשך היום באופן של: "בכל דרכיך דעהו" גם כשעוסק בענייניו הגשמיים.

ואולי יש לומר

על יהודי לפעמים להקיץ משנתו מהבלי העולם ולומר לעצמו: אכן יש אלוקים במקום הזה. בכל רגע אדם יכול לגלות את העצמיות שלו ואת האהבה המסותרת שלו – את ה"ושכנתי בתוכם". בכל רגע ובכל מקום האדם נמצא בשליחות וזה הרגע והמקום הכי טוב עבורו!

יעקב והשכיבה

אצל יעקב ראינו שה' גרם לו למצב של שכיבה. הראש והרגל באותו גובה – להורות לו ולנו (מעשה אבות סימן לבנים): שלגבי השם אין הבדל בין ארץ ישראל לבית לבן.

וכך גם אצל האדם: אם מגיע בטעות למקום שלפי דעתו אינו מתאים לו, עליו לדעת כי: "מהשם מצעדי גבר כוננו" המקומות אליהם האדם מגיע אף שלא תכנן – אינם בבחירתו. הבחירה היא רק כיצד ינהג במקום הזה.

ואדרבה

דווקא הירידה למקומות כאלו – בין אם בשליחות ובין אם שלא התכוון – מפגישה אותנו עם עצמנו, עם האני הפנימי, עם הנשמה, ואף מביאה אותנו לעלייה גבוהה יותר.

הרבי מליובאוויטש אומר שכאשר יעקב הלך לחרן אמנם פנה הודה, פנה זיוה ופנה הדרה – אך אלו ביטויים חיצוניים של הנשמה שהיו בהעלם. פנימיות הנשמה התגלתה דווקא בחרן, במקומות נמוכים בעולם הזה, והוא הגיע לעלייה גדולה הרבה יותר.

מילתא דבדיחותא

מספרים על ההבדל בין חסיד ברסלב לחסיד חב״ד: לאחרי 120 שנה החסיד ברסלב עולה למעלה ושואלים אותו האם התנהג כמו שרבי נחמן רצה? תיקון הכללי וכו' וכו'? וכשרואים שלא עשה כדבעי שולחים אותו לגיהנום. החסיד קורא: רבנו… ורבי נחמן מגיע ומוציא אותו עם הפאות מהגיהנום.

לעומתו החבדני'ק שואלים אותו האם היית מקושר לרבי כמו שצריך? האם למדת בכל יום חומש, תהילים, תניא וג' פרקים ברמב״ם? האם עסקת בעשרת המבצעים שתיקן הרבי? למדת חסידות לפני התפילה? וכו' וכו'. מובן שלא עומד בזה ושולחים אותו לגיהנום. החבדני'ק זועק: רבי ענני! והרבי מגיע, מוציא שטר של דולר לברכה ואומר לו: "שיהיה לך ברכה והצלחה כאן בשליחות שלך בגיהנום" 🙂

להארות והערות: 

יוסף יצחק מוטולה

0587477091