"ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך" (בראשית ל,כה-כו). '"כאשר ילדה רחל את יוסף" - משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב. "תנה את נשי" וגו' - איני רוצה לצאת כי אם ברשות' (רש"י). רש"י מביא את דברי הגמ': 'בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני: כתיב (בראשית ל, כה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו'' (ב"ב קכג,ב). 'מאי שנא - דלא רצה לשוב לבית אביו עד שנולד יוסף' (רש”י). אמנם משמע בתורה שאז גמר את ההתחייבות לעבוד ארבע עשרה שנה בשביל תשלום על זיווגו עם לאה ורחל, שזהו שאומר ללבן שעשה את עבודתו שהתחייב, אולם מדייקים חז”ל שהתורה מדגישה שכאשר רחל ילדה את יוסף אז יעקב אמר שרוצה ללכת (וכן אומר ללבן בסוף שעבד את השנים שהתחייב, ולא אומר לו בתחילה שרוצה ללכת כי גמר את העבודה ולכן שיתן לו ללכת, משמע שמדגיש שיש לו טעם שעכשיו רוצה ללכת ולאו דווקא בגלל שגמרת את עבודתו, ואח"כ מזכיר את עבודתו שלכן מגיע לו ללכת עם מה שנולד לו), מזה למדו שזה קשור להולדת יוסף שעליו נאמר שהוא שטנו של עשו, ולכן עכשיו יכול לחזור לביתו בלא לפחד מעשו שיוכל להזיקו. נראה גם שדייקו שנאמר דגש על כך שרחל ילדה אותו: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף”, ולא נאמר רק 'ויהי כאשר נולד יוסף', והרי בפס' קודמים נאמר שרחל ילדה את יוסף: "ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר” (כג-כד) אז למה חזרה התורה מיד שוב שרחל היא זו שהולידה את יוסף? לכן למד רשב"נ שזה קשור ליכולת העמידה נגד עשו, שלכן מודגש שיוסף הוא בן רחל (שהיא ילדה אותו), שעשו נופל לפני בני רחל, כמו שמלמדנו רשב”נ בעצמו: '"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" (בראשית ל, כה), כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף נוֹלַד שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כה): "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי”, דְּאָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: מָסוֹרֶת הִיא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): "אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן”, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן? שֶׁהֵם צְעִירִים שֶׁבַּשְּׁבָטִים' (ב"ר עג,ז). כיון שנולד יוסף ידע יעקב שהוא יכול לחזור לא"י בלא לפחד מעשו שיזיקו ולכן ביקש לחזור. יוסף נולד בסיום 14 שנה של העבודה שהתחייב יעקב ללבן, כמו שמובא בפס' אלו, אולי זה כרמז שרצונו לחזור זה כנגד יציאתו שיצא בשביל זיווגו, כשברקע שנאת עשו שרוצה להרגו. אולי זה הטעם שלכן נטמן יעקב בבית עבר 14 שנה לפני צאתו ללבן: 'דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה' (מגילה יז,א), שזה קשור ליוסף שנולד לאחר 14 שנה. (לכן גם החישוב של הזמנים שעל פיהם יוצא שיעקב נטמן 14 שנה בביהמ"ד של עבר נעשה ע"י חישוב שכולל את הולדתו של יוסף: 'וארביסר עד דמתיליד יוסף' [שם]. וכן מחשיבים ע”פ גיל עמידתו של יוסף לפני פרעה: 'וכתיב (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה"' [שם], כך שמראה שיש גילוי שמתגלה דרך יוסף). שראה יעקב ברוה"ק שב-14 שנה יש גילוי של יוסף שהוא זרעו, שלזה יורד ללבן להקים לו זרע (ואף יעקב החשיב במיוחד את יוסף בזרעו, שלכן נתן לו פי שתים בנחלה כיון שראה בו כעין בכור [דה"י א ה,א]), והוא שטנו של עשו שלכן יוכל לחזור מבריחתו מפני עשו הרשע, וביוסף מתגלה לימוד תורת יעקב בבית המדרש: '"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף". רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו' (ב"ר פד,ח), כך שמתגלה ביוסף כעין גילוי עיקר זרעו – שלכן היה דומה לו חיצונית (בזיו איקונין), ואף רוחנית - שלימד את יוסף כל מה שלמד בביהמ"ד של שם ועבר. לכן כנגד גילוי יוסף נטמן בביהמ"ד של עבר 14 שנה, שזהו גילוי כנגד יוסף כתלמיד של יעקב שלמד את כל תורת יעקב שלמד בביהמ"ד, וזה בגילוי של 14 שנה כגילוי של הולדת יוסף. שכך יצא לגלות ללבן להקמת זרעו וכבריחה מעשו, בגילוי של חזרה בהמשך, שיחזור ע"י גילוי של הולדת יוסף. (אמנם נשאר עוד שש שנים לפרנסתו, אבל מצד הירידה לזיווג ובריחה מעשו זה הסתיים לאחר 14 שנה אצל לבן).