"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג,יח). 'ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג) "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (בראשית כח) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'' (ב"ר יא,ז). השבת וא"י קשורים (אמנם נאמר כאן 'העולם' אבל הכוונה לא"י, שהרי הפס' שמובא זהו על נחלת א"י, וכן במקום אחר [פסיקתא רבתי,כג] מובא 'הארץ' במקום 'העולם'), ראה ברחבה ב'מעשי אבות-ב', 'השבת וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. לכאורה מה ההבדל בין אברהם ליעקב, למה אצלו התגלה שבת ואילו אצל אברהם לא נרמז במפורש על השבת (שאמנם אברהם קיים את כל התורה, אבל לא נאמר רמז ספציפית על שמירת שבת)? אולי זה קשור לנאמר בתחילת הפס': “ויבא יעקב שלם", שנרמז על השלמות שיש ביעקב, שיעקב הוא בחיר האבות. בנוסף, אמנם אברהם הוא אבינו, אולם מאברהם יצאו גם ישמעאל ובני קטורה (וכן מיצחק יצא עשו, ולכן לא נאמר בו גילוי של שבת וריבוי הארץ כיעקב [ואף נאמר במפורש בגמ' שיצחק לא זכה בשלמות גילוי ריבוי הארץ בהקשר לשבת (שבת קיח,ב)]), והם הרי לא יהודים, ולכן להם אסור לשמור שבת (שגוי ששבת חייב מיתה) לכן אצל אברהם (ויצחק) לא התגלה גילוי שבת בשלמות כיון שבחלק ממנו יש חסרון בגילוי שבת. אותו דבר זהו בגילוי של א"י, שנאמר בו גילוי של נחלת א"י, אולם אין בזה שלמות של ללא הגבלה, כיון שאז היה צריך גם להתגלות בשאר צאצאיו אע"פ שהם לא עיקרו, כיון שאם היה גילוי של שלמות והרחבה ללא גבול, אז גם להם שיש חלק קטן בירושה כל שהיא ממנו היה ממשיך מזה גילוי של נחלת א"י, לכן קיבל בשלמות אבל ללא התרחבות ללא הגבלה כלל כמו אצל יעקב שכל בניו כשרים. לכן הפס' שנאמר אצל יעקב הוא: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה" (בראשית כח,יד), שהגילוי של ההתרחבות עד ללא גבול נאמר יחד עם התרבות הזרע, שדווקא בגלל בנ"י היה גילוי ביעקב של התרחבות ללא גבול, שכל זרעו הוא בנ"י ולכן כנגד כל ההתרחבות שבבניו יש גם התרחבות בנחלת הארץ. עניין השבת זהו גילוי שם ה' בעולם, שאנו מגלים שה' ברא את העולם ומנהיגו, ושלמות גילוי שם ה' בעולם נעשה דרך א"י; שהתורה עיקרה דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג), שמכאן מגלים את שם ה', ולכן גם בגילוי שם ה' בשבת בשלמות זה מתגלה בעיקר דרך א"י. לכן רמזו כאן בעניין הזרע כעפר על גילוי התורה: '"והיה זרעך כעפר" (בראשית כח, יד), מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה כמים' (ב"ר סט,ה), שיש קשר בין בנ”י וא”י וגילוי התורה. פס' קודם לזה גם נאמר על שינחל את הארץ, שנאמר: “והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" (כח,יג), הפס' מתחיל בכך שה' ניצב עליו, ונאמר על זה במדרש: 'א"ר יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם (בראשית מא, א): "ופרעה חולם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, שנאמר: "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם"' (ב"ר סט,ג). גילוי הקב"ה תלוי בנו, ששם ה' מתקיים עלינו, ולכן ניתנה לנו הארץ; וזהו שהפס' מתחיל על ששם ה' מתגלה על ידנו, והוא אלקי אברהם ויצחק, שהם גילו את שמו בעולם, ולכן נתן להם ולנו זרעם את הארץ, כדי להשפיע מכאן גילוי שם ה' בכל העולם. ואז מובא הפס' הבא על גילוי זרעו הרב ועל גילוי א"י בהרחבה עד אין סוף, כעין כנגד גילוי הזרע המתרחב, שכך נעשה קידוש שם ה' גדול יותר (כיון שיש יותר מבנ"י, ושם ה' חל עלינו ולכן מתרבה כהתרבותינו), ולכן זהו גילוי של התרבות בקדושה, ללא הגבלה, שחל עלינו (כעין כנגד שהזרע הוא כעין ללא הגבלה, כעפר שאי אפשר למוד אותו, כך מתגלה כנגדו בקדושה גילוי ללא סוף). לכן למדו על ההבדל בין יעקב ואברהם ע"פ הפס' שנאמר "ויחן את פני העיר" שזהו: 'נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום', שתחומין זהו להרחיב את התחום שמותר ללכת בו בשבת, שכך כעין מגלה שבזכות השבת מרחיב את חלקו שקשור אליו בעולם, וזה בגילוי רוחני כעין גילוי שבת קודש. ודבר זה יתגלה לעתיד לבא, שאז תתרבה בשלמות גילוי שכינה על ידנו ונחלתנו תתרבה עד לגבולותיה השלמים של א"י, שזה בא יחד עם גילוי שכינה בשלמות (חסד לאברהם ג,ז) ולכן כעין ממשיך במעלת הקדושה בלא הגבלה, לכן אומר 'עם דמדומי חמה', לקראת סוף היום סמוך לשבת, שזהו שהשלמות זהו בגילוי לעתיד לבא שאז יחול בשלמות (כעין שבשבת עצמה יכול ללכת כפי מה שקבע את התחומין), אבל יחל כהתחלה להיעשות במעשינו קודם לגאולה השלמה (כעין דמדומי חמה, שאז קבע את התחומין), וזהו בימנו שהחלנו לירש את הארץ ולהתחזק בגילוי תו"מ, וזה ימשיך ויתרבה עד שתתגלה השלמות לעתיד לבא. בבי"א.