'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק … עד שתכלה רגל מן השוק. ועד כמה? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי' (שבת כא,ב). 'רגלא דתרמודאי – שם אומה מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן' (רש"י). ע"פ הפשט (שכך משמע מהסוגיא) תרמודאי אלו הם אנשים שנמצאים האחרונים בשוק ולכן הביאו אותם כדוגמה לסיום רגל בשוק, שעל זה נאמר: 'עד שתכלה רגל מן השוק'. אולם אולי יש בזה רמז שרמזו חז"ל שבהדלקת נרות חנוכה יש בהם משום הארת אור הקדושה בעולם, כתיקון לגילוי יון שהחשיכה את עיניהם של ישראל: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). לכן רמזו באותם אנשים שאחראים על הארת האור בבתים בלילה, כרמז להארת האור בבית המקדש שזהו הארת בתים כרמז להארה שבביהמ”ק; וכמו שבעצים מאירים את הבית מחושך הלילה (שמאירים את עיני האנשים בבית) כך מרמז על הארת עיני ישראל ע"י הניצחון על היונים שבכך ביטלו את גזרותיהם שהחשיכו את עיני ישראל ולכן היה בכך משום הארת עיני ישראל. ומדובר על עצים דקים שכעין דומה לפתילות של נרות החנוכה. אולי גם כרמז שהם מלקטים עצים שזה כרומז על מנורת החשמונאים: 'כדתניא: לא יעשה אדם … מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה; ושל שבעה לא יעשה אפי' של שאר מיני מתכות. רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו: משם ראייה?! שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו העשירו עשאום של זהב' (ר"ה כד,א-ב). הרי שיש מחלוקת האם המנורה הראשונה של החשמונאים, שבה היה נס המנורה, היתה עשויה מעץ או ברזל מצופה 'בעץ' (בדיל). ממילא לפי דעת ריב"י התרמודאים שמוכרים עצים דקים להארה זה כעין מזכיר את המנורה שבה נעשה הנס, שהיתה עשויה מעץ ובה הדליקתו את השמן לאור. לעומת זאת לת"ק זה היה עשוי מתכת, אולם גם בזה יש כרמז לעץ בשם 'בעץ' שבו יש את האותיות 'עץ' (או כרמז שהם מוכרים כדי להדליק אש בעץ, שזהו אותיות – [להדליק] 'בעץ'). ומדובר על עצים קטנים כעין רמז שבנס פך השמן לא היה אלא להדליק קצת כעין עץ קטן שלא דולק הרבה זמן, ונעשה נס ודלק הרבה (' … ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים' [שבת כא,ב]). בנוסף, אולי רמז בעצים קטנים כרמז שהמנורה כעין שלא היתה נראית גדולה כמו המנורה הרגילה, שזהו שהיתה ללא גביעים כפתורים ופרחים ולכן נקראה שיפודים ('שפודים של ברזל. הא דקרי ליה שפודים, משום שלא היו גביעים כפתורים ופרחים אלא א"כ באה זהב, כדאי' בהקומץ רבה' [תוס' ד"ה 'שפודים'; ר”ה שם]), ממילא כיון שלא היו בה דברים אלו היא נראתה דקה יותר, ולכן זהו כעין רמז בעצים קטנים (שהם גם דקים). התרמודאים הם אומה של מלקטים, כרמז שהיוונים היו אומה שבאה נגד ישראל, אבל בעצם גם כבשה את כל העולם, כעין שמלקטים מכל הנמצא לפניהם. אולי גם באו לרמז בעניין תרמודאי על הניצחון על היוונים, שמלכות יון התפצלה ואנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) היה מלך של סוריה והאזור, וגם תדמור היא באזור סוריה, לכן בהארה כעין מולם יש גילוי רמז של הניצחון על היוונים במלחמה. על התרמודאים נאמר: ' … מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות' (שבת לא,א). וע"פ הערוך תרוטות נראה כעין פגם בעיניים ('טרוטות דמרמצן עיניה, פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט' [ערוך; ערך 'טרטות']). ממילא אולי לכן רמזו כאן שמדליקים את החנוכיה להראות את נס המנורה שמייצג את נס הניצחון שיכולנו לחזור לקיים תו"מ כראוי ולא לברוח מפני היוונים להרים וכדו' כדי לקיים מצוות בלי להסתכן במוות, שבהרים היוונים לא היו רואים אותם שהם מקיימים את המצוות; לכן זה נרמז בתרמודאים שראייתם כעין חסרה וזה קשור למקומם (שיושבים בחולות), שכך בגזרות היוונים היו צריכים לברוח ממקומם כדי שלא יראו אותם (כעין לחסר את ראייתם), ועכשיו בניצחון לא נצטרכו לכך יותר, ולכן מאירים בחנוכיה כעין רמז שהתרמודאים יראו, כרמז ביטול למה שהיה צורך מקודם. שזהו כעין רמז לכמו שנאמר במקבים: 'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה' (מקבים ב י,ט). גם מובא על התרמודאים: 'א"ר יוחנן: אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני. בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים, ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים' (יר' תענית ד,ה). ממילא תרמודאים מסמלים את חורבן המקדש, שזהו היפך מנס חנוכה בו שחררנו את המקדש וטיהרנו אותו, ולכן הארה כנגדם כעין משפיעה בעולם הארת אור ה' בעולם נגד כוחם וגילויים של התרמודאים (שיפלו כמו שנפלו היוונים), שזהו מעלת חנוכה שיש בו השפעה לעתיד, ולכן נקבע לדורות (וזהו גם כרמז שנקרא חנוכה מלשון חינוך שלעתיד: 'על כן קראו לימים האלה חנוכה שהוא חינוך והרגל על לעתיד, גאולה העתידה, שאז יתגלה לנו האור הגנוז בשלימות' [בני יששכר; כסלו ב,ח], שיש בו השפעה של הגילוי העתידי; וכן בנרות החנוכה יש גילוי של כילוי הטומאה בעולם [ראה 'לזמן הזה', כסלו, 'מוסיף והולך', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א]). גם נראה בעומק יותר, שהתרמודאים היו קשתים שיורים חצים שהם כעין שיפודים, שזה מרמז על מנורת החשמונאים, שמברר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל', 'מנורת בית המקדש של החשמונאים') שע"פ גרסת מגילת תענית יש להבין שהמנורה נעשתה מהכידונים שהיו כלי הנשק של החשמונאים, שהם שיפודים של ברזל. לפי זה יש כעין דימיון בין החצים שהם כעין שיפודים קטנים והכידונים שהם כעין שיפודים גדולים, שזהו שבנס המנורה מתגלה כח נגד כח מלחמתם של התרמודאים שהחריבו את המקדש. עוד נאמר על אנשי תדמור: 'משום בנות ירושלים מאי היא? פליגי בה רב יוסף ורבנן, ותרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה. חד אמר: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי; וחד אמר: תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי. בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר (איכה ה, יא) "נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה"' (יבמות טז,ב). שזה מזכיר את מרד החשמונאים שנעשה לאחר שהיוונים נכנסו להיכל וטימאוהו, כמו שבחורבן כשנכנסו להיכל לבזוז (ולטמא אותו) התרמודאים עסקו בלטמא את נשות ישראל; ומעשיהם היה לענות את בנות ישראל, שזהו כעין שורש מרד החשמונאים: 'ובמה היו מצרים להם מלכי יון היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות ואחר כך היו נשואות לבעליהן … ובת אחת היתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום' (מגילת תענית, י"ז אלול). לכן מאירים באור החנוכיה כרמז לניצחון על היוונים בגילוי שכנגד התרמודאים שחטאו כעין כמותם. עוד נאמר על אנשי תרמוד שהם פסולי יוחסין: 'פסולי דתרמוד, משום עבדי שלמה' (יבמות יז,א). שבזה כעין רמז שבחנוכה היה נס שמצאו פך שמן שהיה חתום בחותמו של הכה"ג, שהכה"ג הוא כשר ומיוחס; לעומת אנשי תרמוד שהם פסולי יוחסין, ופסולם משום עבדי שלמה המלך, כרמז שמבית מלכות חשמונאי לא נשאר אלא רק עבדים: 'הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא, עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוא, נפלה מאיגרא ומיתה' (קידושין ע,ב). ואולי נרמז עבדי מלכות שלמה שהוא מלכות יהודה, שלא כמו החשמונאים שלא היו משבט יהודה ולכן נגזר עליהם שימותו כולם ע”י עבדיהם: 'וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל. ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג.): "כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא", שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום' (רמב"ן; בראשית מט,י [אמנם ראה ב'תורת המועדים', 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה', שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן מברר שלרמב"ם היה מותר להם למלוך, וכן החשמונאים לא מלכו מההתחלה … ראה שם בהרחבה). אולי אפשר שבאו חז"ל לרמז בהארה עד שתכלה רגל מן השוק, שמאיר כעין הרבה זמן, ולכן ראו בכך רמז בתרמודאים שהם נשארים אחרונים כיון שבאים אליהם כשצריך להדליק אור בבית; שזה רומז לעניין שכשמרבים באור חנוכה זה מביא להרבות אור בבית, שזהו להאיר באור תורה, להביא בנים ת"ח, שזהו השכר למי שמרבה באור נרות חנוכה: 'אמר רב הונא: הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת כג,ב). 'בנים תלמידי חכמים – דכתיב (משלי ו) "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה' (רש"י).