הנקלע למקום סכנה וחושש להתנכרות בגלל הכיפה שעל ראשו, אם יש לו כובע שאינו דומה לכובע של יהודים- יכסה בו את ראשו, ואם אין לו- יסיר את הכיפה וילך ללא כיסוי ראש עד שיגיע למקום מבטחים.

הרב שי טחן

דין כיסוי הראש נלמד מהמעשה בתלמוד (שבת קנו, ב), שהחוזים בכוכבים אמרו לאמו של רב נחמן בר יצחק בעודו קטן, שבנה יגדל להיות גנב, כששמעה זאת גמרה בדעתה להדריך את בנה שלעולם לא יגלה את ראשו, ואכן רב נחמן עשה כשם שציוותה עליו אמו אף שלא ידע את הסיבה. ויהי היום ורב נחמן היה בשדה, ונפל הכיסוי מעל ראשו, והרים את עיניו וראה תמרים תלויים בדקל שמעליו, ומיד הרגיש צורך חזק לגזול את התמרים, ומכאן למדו שכיסוי הראש מביא ליראת שמים. ולדעת הרמב״ם (פרק ה’ מהלכות דעות ה״ו) טעם כיסוי הראש הוא מדרכי הצניעות. ובמורה נבוכים (ח״ג פרק נב) כתב שגדולי חכמינו ז"ל היו נמנעים מלגלות ראשם על מנת שתהיה השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו.

ולמדו הפוסקים ממעשה דלעיל שחבישת הכיפה אינה חובה אלא רק מידת חסידות (אגר״מ או״ח ח״ד ס״ב, ויבי״א ח״ט ס״א), אולם הט״ז (או״ח סימן ח, סק״ג) כתב שהיום יש חיוב מדינא לכסות את הראש כיון שהגויים נוהגים לילך בגילוי ראש, ואם ילך כמותם יעבור על איסור ’בחוקות הגויים לא תלכו’. וכמו כן לדעת הגר״ע יוסף (שם) היום כל אחד מחויב מדינא לכסות את הראש, מפני שבזה ניכר החילוק בין עובד אלקים למי שלא עבדו, והלובש כיפה מראה עצמו כמשתייך לשומרי תורה ומצוות, ומי שהולך בגילוי הראש מראה עצמו כחילוני שאינו שומר תורה, ויש בזה איסור.

והנה נשאל הגר״מ פינשטיין (שם) מה יעשה אדם שיש לו פגישה על מנת להתקבל למקום עבודה ומבקשים ממנו להסיר את כובעו ולישב בגילוי הראש, ואם ישאיר את הכיפה על ראשו לא יקבלוהו לעבודה. והשיב שמותר לו להסיר את הכיפה מעל ראשו שלרוב השיטות היא רק מידת חסידות, ובאונס ממון שכזה יש לסמוך על אלו השיטות שאינו חייב בה. ולפי דבריו אלו כל שכן הנקלע למקום אונס של סכנה ממש אינו חייב בכיסוי ראש.

ואף שיש שלא רצו להקל כל כך למי שיעבוד כל ימיו בלא כיסוי ראש (ראה באר משה ח״ח סימן מ’ ובספר שביבי אש ח״ב פרשת עקב עמוד רמו), אכן במי שנמצא בסכנה ודאי שיש לו להסיר את הכיפה ולא להתחייב בנפשו, ועוד שהסרת הכיפה נעשית לזמן קצר בלבד עד יעבור זעם.