להלן סיכום האירועים המרכזיים בפרשה:

1. נאום יהודה והעימות עם יוסף

הפרשה נפתחת ברגע של מתח שיא: יוסף (בתחפושת המשנה למלך מצרים) מאיים להשאיר את בנימין כעבד לאחר ש"גביע הכסף" נמצא באמתחתו.

• הגשת יהודה: יהודה ניגש אל יוסף ונושא נאום ארוך ומרגש. הוא סוקר את השתלשלות האירועים, מתאר את הכאב העצום של אביהם יעקב על אובדן יוסף, ומסביר שמותו של בנימין יביא למותו של האב מרוב צער.

• הערבות האישית: יהודה מציע את עצמו כעבד במקום בנימין, מתוך נאמנות מוחלטת לאביו ולאחיו.

2. יוסף מתוודע אל אחיו

כשיוסף רואה את השינוי שעברו אחיו – מהפקרת יוסף בעבר לערבות הדדית עבור בנימין בהווה – הוא אינו יכול להתאפק עוד.

• החשיפה: יוסף מוציא את כל המצרים מהחדר ופורץ בבכי חזק. הוא מכריז: "אני יוסף, העוד אבי חי?".

• הפיוס: האחים נבהלים, אך יוסף מרגיע אותם ומסביר שהכל היה חלק מתוכנית אלוהית: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים", כדי להציל את המשפחה מהרעב הכבד.

3. הירידה למצרים

יוסף שולח את אחיו חזרה לכנען עם עגלות, מתנות ומזון, ומבקש מהם להביא את יעקב ואת כל משפחתם למצרים.

• יעקב מקבל את הבשורה: בהתחלה יעקב מסרב להאמין שיוסף חי ("ויפג לבו"), אך כשראה את העגלות ששלח יוסף, "ותחי רוח יעקב אביהם".

• ההתגלות בבאר שבע: בדרכו למצרים, אלוהים נגלה ליעקב ומבטיח לו: "אל תירא מרדה מצרימה... אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה".

4. המפגש בין יעקב ליוסף

לאחר 22 שנות פרידה, יוסף ויעקב נפגשים בארץ גושן.

• ההתרגשות: יוסף רותם את מרכבתו בעצמו ונופל על צווארי אביו בבכי. יעקב אומר: "אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך כי עודך חי".

• ההתיישבות: יעקב ובניו מוצגים בפני פרעה, ויוסף דואג ליישב אותם בארץ גושן, אזור פורה המתאים למקצועם כרועי צאן ומרוחק מהמרכז המצרי (שכן המצרים תיעבו רועי צאן).

5. ניהול הרעב במצרים

סוף הפרשה מתאר כיצד יוסף מנהל את כלכלת מצרים במהלך שנות הרעב הקשות:

• הוא אוסף את כל הכסף, המקנה והאדמות של המצרים בתמורה לאוכל, ובכך הופך את פרעה לבעלים של כל מצרים.

• הוא קובע חוק שחמישית מהיבול תועבר תמיד לפרעה ("חומש").

נקודה למחשבה: הפרשה מדגישה את הכוח של ערבות הדדית ותיקון. יהודה, שמכר את יוסף בעבר, הוא זה שמוכן להקריב את חירותו עבור אחיו בפרשה זו.

(סוכם בעזרת גמני)
משחק לפרשת ויגש תשבץ

משחק לחבר בין שאלה לתשובה