'חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם' (שו”ע או”ח תקמט,א). 'אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם … בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים. וט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו' (שם תקפ,א-ב). 'לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר' (מ"ב). אמנם במ"ב הביא (וכן המג"א ועוד) שבתשעה בטבת מת עזרא, אולם יש שהביאו שעזרא מת בעשרה בטבת, כגון: 'והשנה ההיא היא שנת אלף לצאתם ממצרים אז נפטר עזרא הכהן הסופר בעשרה בטבת וחגי וזכריה ומלאכי, ונסתלקה נבואה מישראל' (ספר יוחסין; מאמר ראשון, האלף הרביעי, המאה החמישית). בין כך ובין כך רואים שיש סמיכות בין עשרה בטבת למות עזרא (שזה אותו יום או יום קודם), נראה שזה משום שביאת נבוכדנצר והתחלת המצור היה הבסיס לחורבן המקדש הראשון, שהוא המשך גילוי של המשכן שהשכינה עברה אליו ממתן תורה, לכן זהו כעין פטירת עזרא שיש בו גילוי של כעין משה ומתן תורה: 'תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר (שמות יט, ג): "ומשה עלה אל האלקים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו): "הוא עזרא עלה מבבל", מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר (דברים ד, יד): "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י): "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלקיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט". ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב, שנאמר (עזרא ד, ז) "וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית", וכתיב (דניאל ה, ח): "לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא", וכתיב (דברים יז, יח): "וכתב את משנה התורה הזאת", כתב הראוי להשתנות. למה נקרא אשורית? שעלה עמהם מאשור' (סנהדרין כא,ב-כב,א). שזהו שהזמן שהחל המצור שסופו בחורבן המקדש הראשון הוא קשור לפטירת עזרא שייצג דימוי למתן תורה, ופטירתו (שזהו הפסקת גילויו) זהו כעין חורבן. גם שנת פטירת עזרא היה קשור לאלכסנדר שהוא גם בא להחריב את המקדש: 'וגם בא אלסכנדר לירושלים לכבשה ויצא אליו שמעון הצדיק לקראתו, והשתחוה לו אלסכנדר ותמהו עבדיו עליו, ואמר להם שצורתו היה נראה לו במלחמותיו ונוצח. ובדברי הימים של מלכי הגוים אומר שראה במצחו השם על הציץ, וקורין לו בלשון יון טטר"א גראמתהו"ן, רצה לומר שם בן ד' אותיות, ונתן בידו הכותיים והרגו אותם במצור העיר. וביקש שהבנים שיולדו להם בשנה ההיא שיקראו אלסכנדרוס על שמו, ושימנו חשבונו מן השנה ההיא ... שנות אלכסנדר התחילו שנת אלף לצאת בני ישראל מארץ מצרים. והשנה ההיא היא שנת אלף לצאתם ממצרים אז נפטר עזרא הכהן הסופר בעשרה בטבת וחגי וזכריה ומלאכי, ונסתלקה נבואה מישראל' (ספר יוחסין, שם). ממילא בהקשר לעזרא (שנת פטירתו) יש גם גילוי של מלכות שבאה להחריב את המקדש, ולכן יש קשר ביניהם. אמנם אלכסנדר לא החריב כי ראה את הציץ עם שם ה', ועל זה אמר שהוא הדמות שנראית לו במלחמותיו שמנצח, כעין רמז שהתורה קשורה אליו, שזהו בשל שיש ליוון קשר לתורה: 'רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג. וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז): "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא - דכתיב "יפת אלקים ליפת", יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב). לכן כיון שיש קשר לתורה, לכן ראוי שינצח בזכות גילוי התורה, שזהו שראה אותיות שם ה' בציץ, כרמז לתורה שהיא שמות שם ה' שאנו מגלים בעולם, כציץ שמראה לעולם את שם ה' (ואנו לומדים את התורה, שזהו עם מחשבה בראש, כעין הציץ בראש). וזה מתגלה בציץ שהוא מזהב, שזהו דבר יפה, כעין רמז ליופי שמתגלה בפס' של קשר יונית והתורה של שם; וכעין כמו שהיופי של יפת אצל שם, כך כעין מתגלה באהלי יפת במלחמה דמות התורה של שם, וזהו רמז בכה"ג שקשור ללימוד תורה: “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז), שזהו שראה את דמותו של הכה”ג במלחמותיו שניצח. נראה שמות עזרא היה אלף שנה מיציאת מצרים, כעין רמז לפס': "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה" (תהלים צ,ד). אלף שנה כעין יום אחד של הקב”ה, שכך כרמז שעזרא היה כעין דומה למשה (שהביא את גילוי שם ה' שבתורה), כעין כנגדו ביום החדש – בזמנו. על עזרא נאמר שכעין החזיר חזרה את התורה לישראל: 'שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל, עלה עזרא מבבל ויסדה' (סוכה כ,א), שזהו כמעמדו כעין משה בגילוי תורה. אולי לכן עזרא הקים את הכה"ג שהיו בה 120 חברים, כעין גילוי של משה רבנו שנפטר בגיל 120, כרמז שהם באים כעין המשך גילויו ע”י עזרא שכמותו. עזרא גם נקרא מלאכי: 'תניא, אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי זה עזרא. וחכ"א: מלאכי שמו. אמר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא, דכתיב בנביאות מלאכי (מלאכי ב, יא): "בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָ‍ִם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר", ומאן אפריש נשים נכריות? עזרא, דכתיב (עזרא י, ב): "וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם [עֵילָם] וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹקינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת"' (מגילה טו,א). אולי מלאכי רומז למשה, שמלאכי מופיע כנביא, ולכן נרמז כעין משה שהיה נביא, אולם שאר הנביאים לא הגיעו לדרגת משה רבנו ע"ה, שהוא בדרגת נבואה של "זה", ושאר הנביאים בדרגת נבואה של "כה" ('"זה הדבר" – מגיד שכשם שנתנבא משה ב"כה אמר" כך נתנבא נביאים ב"כה אמר”, ומוסיף עליהם "זה הדבר”' [ספרי; במדבר ל,ב]). לכן רומז בשם מלאכי כקשר למשה: מלאכי = מ', ל' בגימטריה גדולה זה ש' (30-300), א' מתחלף באות ה' ('כי אותיות יהו״א הם אותיות הנוח ומתחלפין בכל המקרא' [ראב"ע; בראשית ל,כה]), וכך יוצא: 'משה'; כ', י' מתחלף באות ה' (שם), וכך יוצא: 'כה'. שמלאכי הוא עזרא היה כעין גילוי משה, אבל במדרגת הנבואה היה בדרגת "כה" כשאר הנביאים, שדווקא בגילוי תורה היה כמותו ולא בנבואתו. אולי גם בשם עזרא – שיש חילוף אותיות של: 'אח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ הל"ק ומ"ר זנ"ש' (ראה שבת קד,א), וכך ז=ש, ר=מ, והאות א' מתחלפת באות ה' באותיות אהו"י, וזהו: 'משה'. ונשאר ע' כרמז ל-ע' זקנים (שבעים זקנים; וכן הם נקראים "עיני העדה" – שזהו רמז באות עין), כרמז שעזרא היה שקול למשה בגילוי תורה כמתגלה אצל הזקנים שמלמדים ומביאים את התורה לישראל. עזרא במקום להביא את התורה (שכבר הביאה משה), הוא שינה את הכתב (שזהו כרמז שבימיו היה גם הגעת מלכות יון, שכתבה ראוי לתורה), שבזה יש גילוי של כעין נתינת התורה, כיון שהכתב האשורי היה נעלם מזמן מתן תורה בשל מעלתו (ראה בהרחבה ב'תורת השבת והמועד' מאמר 'הכתב בו נתנה התורה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), ועזרא שהביאו עשה בזה כעין גילוי של מעמד מתן תורה, שבלוחות הראשונות היה את הכתב הקדוש הזה, ולכן כשעזרא הביאו היה בזה כעין חיבור למעמד שבמתן תורה. משה הביא את התורה, והוריד את הלוחות שבהם עשרת הדברות, שכל התורה כלולה בהם: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). כך אצל עזרא שהיה בו כעין גילוי תורה, שכעין החזיר את התורה שנשכחה מישראל, ושינה את הכתב, מתגלה בו הבאת עשרה תקנות: 'עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי, ודנין בשני ובחמישי, ומכבסים בחמישי בשבת, ואוכלין שום בערב שבת, ושתהא אשה משכמת ואופה, ושתהא אשה חוגרת בסינר, ושתהא אשה חופפת וטובלת, ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות, ותיקן טבילה לבעלי קריין' (ב"ק פב,א). (שתיקן תקנות כעין גילוי של תושב"ע, כרמז שאז החל להתגלות בעיקר התושב"ע, שלא כקודם שהיו נביאים – שכך היה מתקופת משה, ולכן בזה כעין השינוי ממשה בגילוי התורה אצל עזרא). אולי הם כעין כנגד עשרת הדברות: 'שקורין במנחה בשבת', כנגד: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב), שטעם התקנה הוא: 'משום יושבי קרנות', 'יושבי חניות; כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה' (רש"י; ב”ק שם). לכן כרמז בקריאת התורה שבה שומעים את דבר ה' – מה מצווה אותנו ה' אלוקינו לעבדותו; וזה בשבת בשל שאותם אנשים עובדים כל הזמן בימי חול, שזה כעין רמז כקרובים לעבדות, שלא מפסיקים לעבוד. 'וקורין בשני ובחמישי', כנגד: "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" (שמות כ,ו), שבקריאת התורה מזכירים הרבה את שם ה' (והקריאה כל שני וחמישי, כך שהיא תדירה), אבל זה לצורך לא לשווא. 'ודנין בשני ובחמישי', כנגד: "לא תענה ברעך עד שקר" (שם,יב), שזהו עדות שבמהלך הדין. 'ומכבסים בחמישי בשבת', כנגד: "זכור את יום השבת לקדשו" (שם, ז), שהרי הטעם הוא: 'משום כבוד שבת' (ב"ק שם). 'ואוכלין שום בערב שבת', כנגד: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ,יא), שהרי הטעם הוא: 'משום עונה' (ב"ק שם), שמזה נולדים הילדים. 'ושתהא אשה משכמת ואופה', כנגד: "לא תגנב" (שמות כ,יב), 'בגונב נפשות הכתוב מדבר' (רש"י), שטעם התקנה הוא: 'כדי שתהא פת מצויה לעניים' (ב"ק שם), שיוכלו לאכול, שזהו כעין גילוי של נתינה במקום גניבה, ונתינה לאדם כעין היפך מגניבת אדם. 'ושתהא אשה חוגרת בסינר', כנגד: "לא תנאף" (שמות שם), שהרי טעם התקנה הוא: 'משום צניעותא' (ב"ק שם), שזהו להרחיק מהערווה. 'ושתהא אשה חופפת וטובלת', כנגד: “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ,ב), שהתקנה קשורה לטהרה, היפך מע"ז הטמאה; וכן ע"ז קשורה עם פריצות, שהיו עובדים ע"ז ומערבים בזה פריצות (כמו שהיה בעגל ובחטא בעל פעור). ואף נאמר: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב), וכך טבילה כדי ליטהר לבעלה קשור בעמידה מהשתוללות תאוות היצר, שלא בא לאשתו אלא רק בהיותה טהורה ולא כל הזמן. 'ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות', כנגד: "לא תחמד" (שמות כ,יג), שטעם התקנה הוא: 'משום תכשיטי נשים, כדי שלא יתגנו על בעליהם' (ב"ק פב,ב), כעין שבעלה יחמוד בה ולא אחר; וכן התקנה היא שהרוכלים יחזרו בעיירות והרוכלים המקומיים לא יוכלו לעכב בעדם, שזהו כעין לא תחמוד, שלא יחמוד הרוכל המקומי את ממונו של הרוכל שבא לעיר שכאילו מתעשר על חשבונו, שרוצה את הממון לעצמו במקום שיהיה אצל השני שבא לעיר. 'ותיקן טבילה לבעלי קריין', כנגד: "לא תרצח" (שמות כ,יב), שבקרי כעין ממית את זרעו. שכך תיקן עזרא כעין כנגד עשרת הדברות, לרמז על מעמדו שיכל להביא את התורה לישראל.