'"יקח נא מעט מים", ר"א בשם ר' סימאי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה אמרת: "יקח נא מעט מים", חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולע"ל ... אתה אמרת: "ואקחה פת לחם", חייך שאני פורע לבניך וכו': (שמות טז) "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" הרי במדבר; בארץ מנין? שנ' (דברים ח) "ארץ חטה ושעורה". לע"ל מנין? (תהלי' עב) "יהי פסת בר בארץ"' וכו' (ב"ר מח,י). נראה שדרשו על שלושה זמנים כרמז שיש התעלות בכל שלב (שזהו במדבר שאז היו דבקים בשכינה אבל עדיין לא נכנסו לא"י שהיא מקום קיום התורה, אח"כ בא"י שיושבים בארץ שהשכינה שורה בה ומקיימים תו”מ בשלמות, ולבסוף לעתיד לבא שהעולם כולו יתוקן בגילוי שכינה), ולכן בכל חלק של התעלות בעולם יש גילוי שכר לאברהם כיון שבמעשיו השפיע לגלות שם ה' בעולם (שכך גם בהכנסת האורחים היה מקרב לשכינה: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' [סוטה י,א-ב]), שזהו תיקון עולם, לכן במעשיו נעשה שורש לתיקון העולם שיתגלה בבניו, ולכן בכל שלב יש גילוי כנגד מעשיו שהם שורש לתיקון העולם (בגילוי של מעשה אבות סימן לבנים, שהוא שם את היסוד שיתגלה אח"כ בבנים). אולי אפשר בפשטות שאברהם אמר והביא לשלושת המלאכים, ולכן מתגלה כנגד מעשיו גילוי של שלוש (כנגד כל מלאך, וכמו שיש דרגות שונות ביניהם, כך גם הגילוי הוא בזמני התגלות שונים), ולכן זה מתגלה בשלושה חלקים של התקדמות בעולם, כעין שבמעשיו פעל לתיקון העולם; וכן פעל למלאכים שהם משמים שכך מרמז על חיבור שמים וארץ. כיון שהשורש של שלושת הדברים הוא כנגד מעשה אברהם סימן שיש ביניהם קשר פנימי (שהרי שורש שלושתם הוא אחד), שכך גם מתגלה במדבר שה' הוריד את המן, וכנגדו בא"י מתגלה בשבעת המינים שהשתבחה בהם א"י שיש בהם חיטה ושעורה שמהם הלחם כמו המן שהיה הלחם; אולם זה עמוק יותר מכך, שכל פירות גידולי א"י הם כעין המן, כמו שמובא בחסד לאברהם: 'יש להקשות למה ארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? ויש לומר: שהטעם לזה הוא כי המדבר כל הדברים הגשמיים שבו הם חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים, ולכך אין פירותיה (כדאי) [כלי] לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני הקדוש, ואם היה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה ניתן על ידי השרים, וזה אינו שבענין המן שהוא מן השמים אין חלק לשרים כלל, אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם ולכך אין מן בארץ ישראל [כי אם במדבר], וזמש"ל' (חסד לאברהם ג,כא). [ראה עוד בהרחבה ב'לזמן הזה', שבט, 'פירות ארץ ישראל', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. אולי לכן זה מתגלה דרך מעשה אברהם בהכנסת המלאכים, שהם נגלו לאברהם בצורה של ערבים שלכן היה נדמה לאברהם שהם עובדי ע"ז שמשתחווים לאבק שברגליהם: '"ורחצו רגליכם" - כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"א לביתו (ב"מ פו)' וכו' (רש"י; בראשית יח,ד), שזה כרמז שבמדבר היו צריכים להורדת המן, שזהו כאבק רגליהם שהיה עליהם מהדרך כמו שבמדבר הלכו בדרך, כרמז שאז ירד המן; והשתחוות לאבק רגליהם כע"ז זהו כרמז שירד במדבר מן כיון ששם מקום שמתגלה בו טומאה ולכן לא יכל לצמוח שם פירות קודש; וזה בשל שבחו"ל זהו מקום שליטת השרים, שזהו כרמז שמי שבא לאברהם היו מלאכים, כרמז שכך בחו"ל שולטים השרים (המלאכים) ולכן שם נעשה החומרי לגילוי של טומאה. אולי זה נרמז במן, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום" (שמות טז,ד-ה). '"למען אנסנו הילך בתורתי" - אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט' (רש"י). שבנתינת המן יש גילוי של שמירת דבר ה' מה שציוום על המן, אולם אולי נרמז בזה גם שזה כגילוי שקשור לכלל התורה (שזהו כרמז "תורתי" כלל התורה), שהמן ניתן "לחם מן השמים", כיון שאינו יכול להינתן מהארץ במדבר, שאינה קדושה, שלא כא"י שבה נאמר "ארץ חיטה ושעורה", שבגידולי הארץ מתגלה לחם השמים הקדוש, כיון שבארץ מתגלה קדושה, שכך גם מתגלה שבא"י יש גילוי של שמירת התורה בשלמותה, שכאן זהו מקום התורה ('ד"א: "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם ... ד"א: ... ר' יהודה אומר: "טובה" זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [ספרי "עקב", מג]), לכן זה נרמז כדימוי לו במן, שנאמר שינתן המן וזה קשור עם גילוי שמירת התורה. לכן גם בהמשך נאמר על שבת, שזה גם כרמז שכאן מתגלה שבת כנגד שבא"י גם מתגלה בארץ שבת, שזהו שמיטה – שבת הארץ, שכך המן נעשה כדימוי לגידולי א"י.