"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" (שמות יג,יז). '"ויהי בשלח". אין שלוח בכל מקום אלא לווי, שנאמר (בראשית יח) "ואברהם הולך עמהם לשלחם"; (בראשית כו) "וישלחם יצחק"' (מכילתא). 'נראה דלכן מפרש שלוח זה לשון לויה, כמו בפ׳ וירא "ואברהם הולך עמם לשלחם", ולא כפשטיה, משום דבאמת יצאו ישראל ממצרים בעצמן ולא הו״ל להכתוב לתלות יציאתו בשלוח פרעה אלא בעצמן, וכמו הכתוב בתהלים קי״ד "בצאת ישראל ממצרים". גם יש לפרש כונת הענין אין שלוח כאן אלא לויה, משום דלפעל שַֹלֵחַ גם הוראת גָרֵשֹ כמו ושלחה מביתו (תצא), וכן יש לפרש גם כאן, ומקביל היטב לדברי הקב״ה "כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה", אולם מזה שכתוב בסוף הפסוק "פן ינחם העם – ושבו מצרימה" נראה כי היתה כאן הסברת פנים והנהגה מנומסת מהמצרים בעת היציאה עד שנראו למו כאוהבים נאמנים הדורשים שלומם וטובתם, והיו שבים מצרימה בראותם מלחמה מצד עמים אחרים, ולכן דרשו בשלח על לויה. ובמכילתא הלשון אין שלוח בכ״מ אלא לויה, ונראה דט״ס הוא, דבאמת הלשון שלוח כפשטיה, ורק כאן פירושו לשון לויה, וצ״ל כמו שהעתקנו אין שלוח כאן אלא לויה. ויש להוסיף באור והסבר לענין הלויה זו, כי כמבואר בפ׳ בא, היה פרעה רוצה להפיס דעת משה וישראל, כמ״ש "קומו צאו" וגו׳ "גם צאנכם גם בקרכם" וגו׳ "וברכתם גם אותי", ומצינו בתכונת מלכי מצרים שכשהיו צריכין להפיס דעת האנשים היוצאים מהם היו מלוים אותם על דרכם מפני שהוא דרך הכבוד, וכמו באברהם שבעת שיצא מפרעה אחר שנכשל בלקיחת שרה ופייסו במתנות הרבה כתיב עוד "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו", וה״נ כן' (ת"ת). ההעמדה של הת"ת שמה שנאמר 'בכל מקום' זה טעות העתקה וצ"ל 'האמור כאן', מתאשרת ע"פ הגרסה בשמו"ר (כ,ג) שמובא: 'ואין שלוח האמור כאן אלא לויה', וכן בתנחומא ("בשלח" סימן א): '"בשלח" - שלוח הזה לוויה'. אולם בכ"ז זה קצת קשה שהעתיקו ההיפך הגמור ממה שנאמר; בנוסף גם בילקו"ש שמביא את המכילתא גורס כמכילתא: 'אין שלוח בכל מקום אלא לויה, שנאמר "ואברהם הולך עמם לשלחם", "וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום"' (ילקו"ש רמז רכ"ו). לכן נראה שגרסת המכילתא המקורית היא כמו שמובא אצלנו, ואין הכוונה שבכל מקום שנאמר סתם כך שליחה זה לויה, אלא הכוונה שבכל מקום שמתפרש שליחה בצורה מכובדת זה נעשה ע"י לויה, שכך מובן מאברהם ויצחק. אמנם במכילתא לא מבורר מניין למדו שהשילוח כאן זה עם לווי, אולם במדרש זה מתפרש: ' ... "ויהי בשלח פרעה" וכי פרעה שלחם? בלעם אמר (במדבר כד, ח): "א'ל מוציאם ממצרים", וכאן כתיב "ויהי בשלח פרעה"? אלא מלמד שהיה פרעה מלוה אותם ואומר להם: התפללו ובקשו עלי רחמים, שנאמר: "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי", ואין שלוח האמור כאן אלא לויה, שנאמר (בראשית יח, טז) "ואברהם הולך עמם לשלחם"' (שמו"ר כ,ג). שלמדו זאת מסתירה בין הנאמר בפס', שבבלעם מודגש שה' הוציא את ישראל וכאן מודגש שפרעה שלח, ולכן למדו שבא לרמז שעשה לווי שזהו שליחה. עוד נראה שלמדו זאת מההתחלה "ויהי", שזה רומז על צווחת פרעה: 'דבר אחר: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה" ... פרעה ראה אותם שורות שורות, כהנים לוים וישראלים, דגלים דגלים; התחיל צווח ואמר: אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו, לכן נאמר "ויהי בשלח פרעה"' (שם,ה). ממילא "ויהי בשלח פרעה את העם" רומז על כך שכאב לפרעה על ששלח את העם כיון שראה אותם כעם מכובד, ממילא סימן ששלח איתם לווי שלכן ראה איך ישראל נראים כשהסתדרו בצורה מכובדת כעם מכובד, שזה נעשה במהלך יציאתם ולכן זהו שהיה להם לווי שראה אותם ביציאתם; וכן כרמז "ויהי בשלח" שראה אותם מכובדים (שזהו שצעק וי בשליחתם), כך שנרמז כאן על גילוי כבוד, ולכן גם מה שמתפרש "ויהי בשלח" שבפשט זהו - ויהי כאשר שלחם, זה עניין של גילוי כבוד, וזהו ששלח אותם בכבוד ע"י ליווי, שכך מתפרשת השליחה כאן. אולי למדו זאת כרמז שממשיך בדרשה: 'הפה שאמר (שמות ה) "גם את ישראל לא אשלח", הוא שאמר (שמות ח) "אנכי אשלח אתכם (ואת טפכם)". מה שכר נטלו על כך? - (דברים כג) "לא תתעב מצרי"', שבפשטות זה כאגב שנאמר שליחת פרעה; אולם במדרש מובא: 'ולמה פתח הכתוב בלשון הזה? הפה שאמר: "לא אשלח", חזר ואמר: "אנכי אשלח אתכם", לכך פתח "ויהי בשלח". ומה שכרו? "לא תתעב מצרי" (דברי' כג ח)' (תנחומא שם). שפרעה ביצע את מה שאמר ולכן זכה לשכר; אולם אולי בא להסביר מניין לנו שהשכר על ששלחם זהו "לא תתעב מצרי", שזהו כאן שמובא: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא", שמה הכוונה? (בין שאר הדרשות מובא:) '"דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" – קרוב הוא הדבר שאמר הקב"ה למשה (שמות ג): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"' (מכילתא). לכן למדו שזה סמוך לנאמר שפרעה שלח, לומר שהשליחה של פרעה מזכה בשכר בדבר שקשור למתן תורה, שזהו גרות (שהגר מקבל עליו מצוות, וכן במתן תורה היה כעין גרות לישראל). וממילא לכאורה צריך להבין על מה קיבל שכר רק בגלל ששלחם? הרי הוא הוכרח לכך ע"י מכות שקיבל? לכן למדו ש"בשלח" מלמד שעשה דבר שראוי לקבל שכר על כך, וזהו שעשה להם כבוד בכך שליווה אותם (שיכל שלא ללוותם אלא רק לגרשם ממצרים); לכן גם ראוי לקבל שכר על כך בגרות שזהו אדם שבא להתלוות לעם ישראל.