מובא שמו"ר מרן הגאון הרה"ק מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א אמר באחד ימי הזכרון של הבבא סאלי: 'הלילה הילולא של הרב הגדול מעוז ומגדול דיינא דנחית לעומקא דדינא המקובל האלקי חסידא ופרישא המלוב"ן הרה"ג רבי ישראל אבוחצירא המכונה "בבא סאלי" זיע"א וזצוק"ל, שהיה ידוע בקדושתו ובתפילותיו שהיו נענות "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ובפרט שהוא העמיד תלמידים הרבה בחו"ל ודאג במיוחד לבני עניים (עיין גמ' בבא מציעא דף פ"ה.) ועליו נאמר "כפי תהיה…" (עיין גמ' מועד קטן דף ט"ז.) לא כולם יודעים שהמעלה הגדולה שלו באה מלימוד תורה. אפשר לומר "לא פסק פומיא מגרסא" לא הפסיק פיו מללמוד תורה, גם כשהיו באים אליו מאות אנשים היה גורס בין אדם לאדם זוהר, משניות, גמרא וכו'. היה ידוע כדיין מובהק בחו"ל ובקי בתורת הנגלה והנסתר וכל רז לא אניס ליה. הוא שמר את פיו והיה מקפיד על קדושת הדיבור ובשמים שמעו את דבריו כמו שהסבירו את הפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה" והסבירו יעשה הקב"ה. הוא שמר על עיניו בקדושה ובטהרה וזכה לדרגות גבוהות. גם אנחנו זכינו שבדורינו יהיה ענק כזה. ויהי רצון שזכותו תגן עלינו ועל כל עמו ישראל בביאת הגואל ובנין אריאל במהרה שכ"כ השתוקק לזה כל ימי חייו' (מופיע באתר הרב מרדכי אליהו). ע"פ זה אפשר להבין בעומק את ההספד שהספיד מרן הגאון הצדיק הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א את הבבא סאלי בפס': "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" ובתרגומו: 'דְטַב לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוּתֵיהּ מֵרְתִיכִין וּפָרָשִׁין'. אמנם את הפס' “אבי אבי" וגו' רגילים לאמרו על צדיקים אבל במקרה של הבבא סאלי יש עומק שמתגלה בדמותו של הבבא סאלי; מעבר לפשט שמתגלה בפס' שתפילתו היתה טובה מרכב ופרשים: "ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים" (מלכים ב ב,יב). 'וֶאֱלִישָׁע חָזִי וְהוּא מְצַוַח רַבִּי רַבִּי דְטַב לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוּתֵיהּ מֵרְתִיכִין וּפָרָשִׁין וְלָא חֲזָהִי עוֹד וְאַתְקֵיף בִּלְבוּשֵׁיהּ וְסַדְקִינוּן לִתְרֵין סְדִיקִין' (יב"ע). '"אבי אבי רכב ישראל" – רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין' (רש"י). שכך היה הבבא סאלי מועיל בתפילותיו. יש גם עוד עומקים, מובא בגמ' בדיני קריעה על המת: 'אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן? דכתיב (מלכים ב ב, יב): "ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". אבי אבי זה אביו ואמו, רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלימדו תורה; מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין' (מו"ק כו,א). אומר על זה המהרש"א: 'דטב להון לישראל בצלותי מרתיכין כו'. ומשמעו חכם ורב כמ"ש פ' י"נ: מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים דתפלתו נשמעת' (מהרש"א). ז"א מניין שמדובר על רב ולא על מי שמתפלל? הרי בפס' נאמר על תפילה? והתשובה היא שהחכם תפילתו נשמעת בשל התורה שלו, ולכן בגילוי כח התפילה שמתפלל ותפילתו נשמעת מובן שהכוונה לת”ח. כך גם היה הבבא סאלי כמו שהביא מרן הגר"מ אליהו זצ"ל: 'לא כולם יודעים שהמעלה הגדולה שלו באה מלימוד תורה'. דבר זה גם נרמז בסיפור הגמ' על פטירת ר"א: ' … נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת. ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם. ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה: שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד. אמרו לו: הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו? אמר להן: הן טמאין, וטהרתן במה שהן. מנעל שעל גבי האמוס מהו? אמר להן: הוא טהור, ויצאה נשמתו בטהרה ... למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: (מלכים ב ב, יב) "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן. … היכי עביד הכי, והאנן תנן: העושה מעשה חייב! להתלמד שאני' (סנהדרין סח,א). 'ואין לי שולחני להרצותן – כלומר הרבה שאלות יש לי לשאול ואין למי לשאול. היכי עביד – רבי אליעזר הכי שעשה מעשה בנטיעת קשואין. להתלמד – בהם ר"ע הוא דעבד ר' אליעזר' (רש"י). הרי שמובא קריאת ר"ע את הפס' על ר"א, ומובא שיצאה נשמתו של ר"א בטהרה, וכן שידע לעשות כשפים והראה זאת לר"ע בשביל לימוד תורה, והיה בו (בר"א) המון תורה שעכשיו חסרה (כמו שקרא עליו ר”ע, וזה גם מתחדד ע”פ דברי ר”א על עצמו). כך גם הבבא סאלי היה מלא תורה ומכח זה עשה מופתים; כעין הכישופים בהקשר לתורה אצל ר"א, שכך מתגלה כאן גילוי תורה ומופתים בקדושת התורה; ולהבדיל מכשפים שזה כעין נגד גילוי של מעלה: 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב). 'כשפים – נוטריקון: כחש פמליא של מעלה, שעל מי שנגזר לחיות ממיתין' (רש"י). כאן התגלה מופתים שגילו את כח פמליא של מעלה (והיה גם מרפא, כעין הוצאה ממוות), גילו את כח הקדושה בעולם. והבבא סאלי היה קדוש וטהור, כעין ר"א שיצאה נשמתו בטהרה. והיה ת"ח עצום שעכשיו חסרה לנו ידיעותיו בתורה (כעין דברי ר"א ור”ע). בנוסף, אליהו היה נביא כמו הבבא סאלי בעל רוה"ק; וכמו אליהו שעשה נס שהשמן לא יכלה: “כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו" (מלכים א יז,טז), כך היה רגיל הבבא סאלי לחלק ערק ולא היה נפסק (וכן עשה מופתים, ובפרט שריפא חולים, כעין אליהו שהחיה את הילד [שם,יז-כד]). בפס' נאמר שאליהו עלה השמימה, שזהו כעין שלא מפסיק את שליחותו, ואף הפס' נאמר ע"י ממשיכו – אלישע, כך שיש המשכיות שלו בעולם, כך גם כעין התגלה בבבא סאלי כעין המשכיות גילוי אליהו (וכן לו נעשה כעין המשכיות במרן הרה"ג הקדוש הרב מרדכי אליהו זצ"ל זיע"א שהיה ת”ח עצום ובעל מופתים). בפס' שאמר אלישע, נאמר שאלישע ראה וצעק (“ואלישע ראה והוא מצעק”), כרמז כאן שאמר הבבא סאלי שכוחו זה משמירת קדושת הדיבור והראיה. נראה כרמז בפס' ששמו של הבבא סאלי היה רבי ישראל אבוחצירא, והשם בבא סאלי היה (מעבר לכך שסאלי זה ישראל) גם כרמז שהיה מתפלל, שזהו ששמו רומז על כוחו בתפילה. אולם גם שמו מרומז בפס', שהשם אבוחצירא הגיע גם ע”ש הנס שנעשה לאבי המשפחה (רבי שמואל) שרצה להפליג ללא תשלום (מאיסטנבול ליפו) והרב חובל לא הסכים אז התיישב על מחצלת וכך שט עד א”י. שזהו כעין רכב שרכב במחצלת על המים. כך נרמז בפס' על השם אבוחצירא - “אבי רכב” = רמז לאבו - "אבי”, חצירא – רמז ל"רכב", המחצלת שהיתה כרכב; ושמו הפרטי “ישראל”.