"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות יח,יא). '"עתה ידעתי" - מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר (מכילתא). "מכל האלקים" - מלמד שהיה מכיר בכל ע"א שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא). "כי בדבר אשר זדו עליהם" – כתרגומו, במים דמו לאבדם והם נאבדו במים. "אשר זדו" - אשר הרשיעו, ורבותינו דרשוהו (סוטה יא): ל' (בראשית כה) "ויזד יעקב נזיד", בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו' (רש"י). '(שמות א, י) "הבה נתחכמה לו", "להם" מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל. במה נדונם? נדונם באש, כתיב (ישעיהו סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא", וכתיב "כי באש ה' נשפט" וגו'. בחרב, כתיב [(ישעיהו סו, טז) "ובחרבו את כל בשר"]. אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו נד, ט) "כי מי נח זאת לי" וגו'. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא; אי נמי, הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר (שמות יד, כז): "ומצרים נסים לקראתו". והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (שמות יח, יא): "כי בדבר אשר זדו עליהם"? בקדירה שבישלו בה נתבשלו. מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא? דכתיב (בראשית כה, כט) "ויזד יעקב נזיד"' (סוטה יא,א). במה היה מעלת ה' בכך שהכה את מצרים דווקא במה שעשו לישראל? אומר הת"ת: 'ר"ל שהם דנו את ישראל במים כדכתיב "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ולבסוף נדונו הם במים, והוא ע"ד הכתוב (קהלת י,ח) "חופר גומץ בו יפול", ודריש זדו מלשון ויזד יעקב נזיד. אך לא נתבאר המשך הלשון והענין "עתה ידעתי כי גדול ה'" וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם, מה שייכות הא דאשר זדו לגדולת ה'? וי"ל ע"פ מש"כ המפרשים דממה שמשתלם לאדם מדה כנגד מדה נדע השגחת ה', משום דאם במקרה נענש, איך זה יענש כל אחד במדה שחטא בה דוקא, וזהו שאמר יתרו עתה ידעתי מגדולת ה' כי משגיח הוא על הכל, וראיה שהרי המצרים נענשו בדבר אשר זדו מדה כנגד מדה, כמבואר, ודו"ק.' (ת"ת). עוד ענו: 'ושהוא גדול מכל אלקים שהם הכחות הנשגבות המתפשטות במציאות, שכ"א מוטבע על ענין מיוחד והוא גדול מכללותם. כי בדבר אשר זדו [גדול] עליהם שהמצרים נדונו מדה כנגד מדה, וזה לא יוכל לעשות רק מי שהוא מושל על כל הכחות, כי מי שאינו מוטבע רק על כח מיוחד א"א שיעניש רק במה שיש בכחו למשל הברק באשו והים במימיו, ומכות מצרים שכולם היו מדה במדה הראה כי בכל דבר שזדו על ישראל הוא גדול עליהם בדבר הזה עצמו והעניש אותם בו בדבר שזה לא יוכל לעשות רק מי שגדול על כל האלקים' (מלבי"ם [ובדומה בספורנו]). '"מכל האלקים", כי אין בהם כח לנקום צרת מאמיניהם. "כי בדבר", כלומר כי על כל דבר אשר זדו מצרים עליהם נתעולל בהם, זהו עיקר פשוטו' (רשב"ם). לפי הרשב"ם המעלה היא לאו דווקא בזה שנידונו באותו הדבר, אלא בעצם זה שה' התנקם בהם. אולי אפשר שה' בכוונה מביא מכה כנגד מעשה האדם כדי שיוכח שהוא חטא, להבדיל מהתפיסה האלילית שהאלים משתוללים ומביאים סתם רעות לעולם ולכן יש להקריב לפניהם כדי לרצותם מהשתוללותם, כאן מוכח שה' שוקל כל דבר, והרעה שבאה לעולם זה בשל החטא שהאדם עושה, שכך מוכח שרואים את המכה ולפי זה יודעים לכוון ולחפש וימצאו במה חטאו. יוצא שה' הוא העליון בכך שיש בו גילוי של חכמה והיותו שקול והכל נעשה ביושר. ויותר מזה, בכך שה' מעניש ע"פ החטא זה מראה שה' רוצה שהעולם יהיה מתוקן וישר, שזה מראה שזהו עולמו שברא ורוצה בטובתו, ולכן מכוון את מעשי האדם ע"י גילוי משמים ע"י העונשים; ממילא בזה רואים שה' הוא העליון על כל האלילים שהגוים מאמינים בהם שהם שולטים על כוחות פרטים כאלו ואחרים בעולם, כיון שהוא בורא העולם כולו כך שמוכח שהוא גדול מעל הכל. אולי אפשר שהגוים האמינו שהאלילים יכולים לפגוע אבל אפשר להתחכם ולהימנע מהפגיעה מהם ע"י ידיעה במה מענישים והתחכמות בזה, לכן כאן התגלה שה' הוא מעל כל זה, שאי אפשר להתחכם נגדו כמו שעשו שהתחכמו במה שה' מעניש ובדבר זה פעלו כדי שלא יוכל להענישם ('במה נידונם - שלא יוכל לדון אותנו בו, שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה לדור המבול ולאנשי סדום' [רש"י בגמ']). בא ה' ועדיין מענישם מדה כנגד מדה, שזה מראה שאי אפשר להתחכם נגד ה' בשום צורה, וזהו שהוא מעל כל גילויי האלילים. אולי אפשר גם שמעבר למכה עצמה זה מראה על דרכו של ה', שהוא מעל הכל, ולכן מתוך המכה עצמה מרפא, שהכל שלו ולכן במכה עצמה מביא את הרפואה: 'אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה; אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא' (שמו"ר נ,ג). שזהו מעל ומעבר אפילו למה שהאמינו בכח האלילים (שזה דבר שאינו כטבע, לעומת האלילים שדימו עובדיהם שכוחם מתגלה בכוחות הטבע), וזה מתגלה ע"י שהמכה באה במה שעשו, כעין שהמכה עצמה היא הפועלת על עצמה כגילוי שהכל נעשה באותו הדבר; ובפרט שיש פעמים שע"י העונש נעצר החטא, שאז ממש מתגלה שהרפואה באה ע"י המכה, כעין כאן גילוי שהרפואה (הכאת מצרים לשחרור ישראל משעבוד מצרים) באה מדבר שבו היכו לשעבד. שאולי זה מתברר יותר בדברי המדרש: '"כי בדבר אשר זדו עליהם", כאדם שבא להטעין משוי על חמורו, ונפרק מעליו המשוי. כך המצרים, חשבו לאבד את ישראל במים, ונשתקעו במים. לכך כתיב: "כי בדבר אשר זדו עליהם" (תנחומא "יתרו" סימן ח); שהמכה והרפואה ע"י המשוי. אולי רמז בלימוד מהנזיד שיעקב עשה, שזה בעקבות מות אברהם שמת לפני הזמן כדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה ('שלא מרד עשו בימיו מנלן? דכתיב (בראשית כה, כט): "ויבא עשו מן השדה והוא עיף", ותנא: אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו' [ב"ב טז,ב]. '"מן האדום האדום" – עדשים אדומות. שאותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו המקום, לפיכך קיצר חמש שנים משנותיו' [רש"י; בראשית כה,ל]), שזהו מכה – שמת קודם זמנו (כעין שלא מת בשיבה טובה), אבל זה עצמו הרפואה – שזהו שיהיה לו שיבה טובה. אולי אפשר גם שזה מרמז שה' מקדים רפואה למכה: '"אחר" מאי? אמר רבא: אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ר"ל: אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה, שנאמר (הושע ז, א) "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים". אבל אומות העולם אינו כן, מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה, שנאמר (ישעיהו יט, כב) "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא"' (מגילה יג,ב). שכך כשהמכה היא שמכה את החוטא, זה מראה שכל מעשיו שעשה פעלו נגדו, ממילא יוצא שהרפואה נעשית מהתחלה, כך שמרמז שה' הקדים את הרפואה למכה. אולי זה רמוז שר"א לומד זאת כקדרה, שזה מדימוי לנאמר בנזיד שיעקב עשה במכירת עשו את הבכורה, ששם קניית הבכורה זה הקדמת רפואה למכה, שיעקב יהיה בכור כדי שיוכל להקריב קורבנות שיצטרכו להקריב מעכשיו והלאה, כיון שעשו נפסל מלהקריב ועכשיו מת אברהם ולכן יצחק נעשה ראש המשפ' והבכור נעשה הכהן שמקריב (ראה 'תורת המקרא' "תולדות" אות ב, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן קנה כדי שהקורבנות יוקרבו על ידו; כמו"כ יעקב עשה נזיד בשל מות אברהם, שהוא מת כדי שלא יראה את עשו נכדו יוצא לתרבות רעה, כך שזה הקדמת רפואה למכה (שמת קודם שיצא לתרבות רעה). נראה שר"א אמר: 'בקדירה שבישלו בה נתבשלו', כרמז שנענשו במים בטביעה, ונעשה בצורה שמזכירה מעשה קדרה: '"וינער ה'" - כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים' (רש"י; שמות יד,כז), אבל גם נראה שהיה בקריעת הים גילוי של אש: '"ויסר את אופן מרכבותיו" - מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות והיושבים בהם נעים ואיבריהן מתפרקין' (שם, כה) שזהו כקדרה שמתבשלת באש. גם נראה שבקדרה שמים בשר אחרי שחתכו אותו והבשר מתרכך (כעין מתפרק משלמותו) באש, וזה בבישול במים, שכך נעשה כעונש על שניסו להתחכם ואמרו שלא יכולים לדון באש ובחרב אלא רק במים, ולכן ה' הענישם במים כנגד מעשיהם, אבל גם בגילוי של אש וכעין חרב (שהתפרקו אבריהם [וכן כשהתנערו במים בטח פגעו בהם כלי הנשק שלהם שהתנערו יחד אתם]), כנגד מה שדנו והתחכמו בשביל חטאם לשעבד את ישראל. ולכן בזה נעשה גדולה לשם ה', שפועל ממש כנגד מה שהאדם עשה עד הפרטים הקטנים.