"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים. וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים. שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וגו' (שמות כה,א-ח). 'רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר (שמות כה): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"' (אבות דר"נ, יא). ר"ט לומד מכאן על מעלת המלאכה, שדורש שהשראת השכינה במשכן היתה תלויה בכך שעשו מלאכה כדי להקים את המשכן, שזה מלמד שיש מעלה גבוהה במלאכה, שבלעדיה לא היתה שורה שכינה במשכן. במשנה באבות נאמר: 'שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות' (אבות א,י). מסבירים המפרשים: 'כי בהעדר המלאכה, יצר לו ויגזול ויונה' (רמב"ם). 'אהוב את המלאכה - אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום' (ברטנורא). שזה עניין אמיתי כשלעצמו, אולם אין זה מסביר את המעלה כמו שאומר ר"ט, ובדוחק אפשר שיתפרש שכיון שבביטול מלאכה מגיעים לחטא, לכן המלאכה היא בסיס למשכן, לחיבור לה', שזהו שלא חוטאים. אולי אפשר שבמעבר לסיבה היסודית כמו שמביאים המפרשים בא ר"ט ומגלה שיש גם מעלה בעצם המלאכה, שה' ברא את העולם, וכשאתה עוסק במלאכה שבזה אתה מקיים ומשכלל את העולם שה' ברא, אתה מתחבר למעשה ה', מתגלה בך כעין מעשה ה', ולכן בזה מביא לגילוי חיבור לשם ה' בעולם. וכן באדם יש נשמה, חלק אלוק, שביטויו מתגלה בדעת, לכן כשעושה מלאכה שזה קשור גם לדעת שיש בו (שיודע איך לעבוד), ומשפר ומחדש במציאות העולם, זה מביא לגילוי חיבור לקב"ה בעולם שמתגלה דרך חכמת האדם שקשורה לנשמה. בנוסף, כשעוסק במלאכה והכל נעשה ע"פ גילוי תורה שמלמדת מה מותר ומה אסור ומה חובה לעשות, בכך מגלה את כל המציאות העולמית בגילוי שם ה', והמלאכה זה הבסיס לקיום שבעולם (שהעולם לא יכול להתקיים פיזית בלי שיעסקו בו במלאכות לקיומו), ולכן מביא בזה לגילוי שם ה' במציאות כולה. ובכלל נראה שה' ברא את העולם כדי להיטיב לאדם, ולכן כשאדם עוסק במלאכה (שמיטיבה לעולם) הוא מגלה בזה את רצון ה' שיהיה טוב לאדם בעולם. (וק"ו כשעוסק במלאכה בא"י שיש בה גם מצוות יישוב א”י). לכן השראת שכינה קשורה עם מלאכה בעולם; בפס' קודם נאמר על הפרטים הרבים שמהם יקימו את המשכן, כעין רמז שבכל דבר בעולם יש בכוחו לגלות השראת שכינה במלאכה בו. וכן כעין שכל דבר שנברא בעולם זה כדי שישתמשו בו לשם ה', ולכן כשאדם עושה מלאכה זה מתקשר לכך שבשורשו יש בו עניין ייעוד לשם ה', ובכך מביא קדושה לעולם. עניין המלאכה חשוב כאן לאחר שבפרשה הקודמת (משפטים) נאמר על עבד עברי שהתורה לא רואה זאת בעין יפה, אז יכול אדם לחשוב שיש פגם במלאכה, שלכן עבדות זה דבר רע; לכן מרמזת כאן התורה שמלאכה זה דבר חשוב והחסרון בעבד זה רק בעבדותו. אולי גם זה מרמז על הסיבה הפנימית מדוע היה קשה לבנ"י לשחרר עבדים (כמו שמסופר בתנ”ך שהחזירו את עבדיהם ששחררו [ירמיהו לד,ח-יא]), שזה משום שיש בהם גילוי מלאכה גדול ולכן היה קשה לאדם לשחררו בשל גילוי המעלה שיש בו במלאכה. (וכך חוטא בעשיה נגד מצוות עבד עברי, אולם מרגיש צד חיובי שמתגלה ממנו, וזה מושכו חזק לחטא, שמעוות את רצון ה' הישר). אולי כיון שהמלאכה מגלה את גילוי רצון ה' בזה, אז זה דומה לתורה שהיא רצון ה', לכן דימו ביניהם: 'אהוב את המלאכה. כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר (שמות כ): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך"' (אבות דר"נ, שם). אולי כיון שבמלאכה מביא להשראת שכינה וגילוי שם ה', לכן מדמים זאת לירא שמים שמביא לגילוי שם ה' בחייו: 'ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קיב, א): "אשרי איש ירא את ה'”, ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (תהלים קכח, ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה' (ברכות ח,א). אולי לכן: 'ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר: (בראשית מט) "ויגוע ויאסף אל עמיו"' (אבות דר”נ שם). שכיון שמתרחק מגילוי שם ה' עליו, אז חל בו ניתוק מהקב"ה מקור החיים, ולכן מביא למיתה. אולי מתגלה במשכן השראת שכינה ע"י מלאכה, כיון שהמשכן בא להשראת שכינה בתוכו בעקבות מעשה העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ומעשה העגל היה בגילוי מלאכה: "ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים" וגו' (שמות לב,א), "ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה" (שם,ד); לכן התיקון לזה הוא במלאכה לשם ה'.