'ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין' (משנה; פסחים י,א). 'ארבע כוסות – כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים: והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם; בפרשת וארא' (רש”י). דברי רש”י מקורם ביר': 'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות (שמות ו): "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו', "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר; "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי"' (יר' פסחים י,א). ארבעת לשונות הגאולה הם כנגד ארבעת חלקי הגאולה שנעשו במצרים, כמו שמסביר המלבי”ם: ' … וחושב ג׳ דברים: א] תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן, שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה. ואח״כ: "והצלתי אתכם מעבודתם”, שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ. ובכ״ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם, ועז״א: "וגאלתי אתכם", שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמ״ש: "ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים”, וזה היה בזרוע נטויה בנסים מפורסמים, וגם היה בשפטים גדולים להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף שהיה משפט מדה כנגד מדה, כמ״ש: "כי בדבר אשר זדו עליהם" … "ולקחתי" – הדבר השני הוא מתן תורה, שאז אקח אתכם לי לעם' וכו' (מלבי”ם; שמות ו,ו-ז). ע"פ דברי המלבי"ם מובן שביר' ארבעת הלשונות נקראים 'ארבע גאולות', כרמז שיש בלשונות גילוי כנגד שנגאלו בהם מסוגי הצרות השונים (וגם מתן תורה זהו גאולה – גאולה רוחנית מהטומאה שהיו בה). במדרש חיברו חז"ל בין ארבעת לשונות הגאולה לחלקי השעבוד שהיו ארבעה: '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". ארבע גאולות יש כאן: "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי", כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה; וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג): "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"' (שמו"ר ו,ד). שבזה מובן שנאמרו ארבע לשונות גאולה, ואף נקראו ביר' ובמדרש בשם 'גאולות', כנגד הגאולה ממצרים, שזהו גאולה מכל דברי הצרות שנעשו בהיותם תחת יד המצרים במשך שנות השעבוד. אולי יש שלוש לשונות של הגאולה הפיזית, והרביעי זה גאולה רוחנית של מתן תורה (כמו שמביא המלבי"ם), כרמז שהמטרה של יציאת מצרים היתה כדי לקבל את התורה (ולבא אח"כ לא"י לקיים את התורה, שזהו הלשון החמישית של "והבאתי" [על הלשון החמישית שכנגדה הכוס החמישית, ראה בהרחבה ב'תורת השבת והמועד' מאמר 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), ולכן הסיום הוא הגאולה הרוחנית, אולם בגאולה הפיזית יש שלוש לשונות אולי כבא לרמז שהשעבוד במצרים היה על רקע של פגם שהתגלה שלכן ככפרה לו היו צריכים להיות בצרת שעבוד מצרים, ולכן זה התגלה בשעבוד פיזי כעונש, ולכן נאמרה לשון גאולה ממנה; שכך נעשה שלוש לשונות כנגד הגאולה הפיזית. שמצינו בחז"ל שלוש סיבות לעונש שעבוד מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). נראה שהגאולה מהצרה הראשונה שהיא הגזרה שלא ינתן תבן זה מתגלה כנגד שאברהם הפריז לשאול על נחלת א"י, ולכן זה מתגלה בגזרת התבן שהחלה כשמשה בא בשם ה' להוציא את ישראל ממצרים (אמנם לפרעה אמר רק לשלושה ימים, אבל שליחותו ודבריו היו כדי שבנ"י יצאו ממצרים לא"י [על מדוע משה לכאורה שיקר ואמר לפרעה להוציא את ישראל לשלושה ימים להקריב לקב"ה ולא שיוציא לגמרי, ראה ב'תורת המקרא' “שמות" (א-ב), למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). הגאולה משעבוד מצרים, ביציאה ממצרים בעקבות מכת בכורות, זה כנגד שאברהם לא הכניס את השבויים שהציל אל תחת כנפי השכינה, שכך במשך הגלות ישראל התדרדרו לטומאת מצרים עד לשער המ"ט שכמעט ולא נשאר זכר לגילוי היותנו תחת כנפי השכינה. וכן ישראל היו במצרים אבל היו מופרדים מהמצרים (כעבדים), כעין שהשבויים היו בחזרתם באים עם אברהם אבל עדיין נשארו מופרדים ממנו, שלא כניסם לביתו – אל תחת כנפי השכינה. כמו"כ ישראל שועבדו כעבדים, וכך גם היה מעמדם של השבויים שנלקחו כשבויי מלחמה, שנלקחו לעשותם לעבדים (שלכן לקחו אותם איתם). הגאולה מהרדיפה של מצרים אחריהם ע"י קריעת הים זה כנגד שאברהם הוציא את חניכי ביתו (ת"ח) לרדוף אחר ארבעת המלכים, כמו שמצרים רדפו אחריהם (וכן נפלו כמו שארבעת המלכים נפלו). אולי אפשר שאותם שלושה פגמים כביכול שעשה אברהם כנגדם גם מתגלה בחלקי הגאולה, שהם שלושה – גאולה פיזית ממצרים (בשלושת הלשונות הראשונים), גאולה רוחנית שבקבלת התורה (הלשון הרביעית), והגאולה השלמה והמלאה בכניסה לארץ (לקיום התורה כראוי בשלמות [שעיקר קיום התורה זה בארץ; כמו שנאמר בספרי “עקב”, מג]; שזהו הלשון החמישית - “והבאתי”). שכל אלו היו חלקים בתיקון הפגם שנעשה משעבוד מצרים, ששועבדו פיזית והתקלקלו רוחנית והיו מנותקים מהארץ. שכך כנגד הפגם שעשה אנגריא בת"ח, שאנגריא זהו עבודת המלך, כנגד זה נעשה שעבוד פיזי של ישראל למלכות מצרים. כנגד הפגם שלא הכניס את השבויים תחת כנפי השכינה כנגד זה מתן תורה שבו נכנסנו כולנו תחת כנפי השכינה בקבלתנו את התורה לגילוי שם ה' (וכן נעשה במעמד מתן תורה כעין קבלת גירות, שלכן למדים משם דיני גירות). כנגד הפגם שהפריז על מידותיו של ה' בדבריו על נחלת הארץ, זהו הגילוי כנגד הביאה לארץ, הלשון החמישית. אולי אפשר גם שחמשת הלשונות כנגד התורה, כרמז שיצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה: כנגד ספר בראשית זהו גזרת התבן, שנעשה על שמשה בא לשחרר את העם, שזהו כרמז לספר בראשית שבו הובטח לאבות נחלת הארץ לבנ”י. כנגד ספר שמות זהו יציאת מצרים, כיון בו מסופר בהרחבה על יציאת מצרים. כנגד ספר ויקרא זהו קריעת הים שבו התנבאו ישראל ('"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' [רש"י; שמות טו,ב]), ובמשכן היה עניין של קבלת נבואה (בהקשר למים – לשאיבת המים, כעין כנגד קריעת מי הים): 'א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו, יב): "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"'' (יר' סוכה ה,א). כנגד ספר במדבר זהו קבלת התורה, שבזה נעשינו לעם לה' לעשות רצונו ("ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים”), ובספר במדבר מסופר על מעללי העם ביחסם לה'. כנגד ספר דברים זהו הביאה לארץ, כמו שספר דברים נאמר בסמוך ולקראת הכניסה לארץ.