'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים' (משנה; פסחים י,ה). '"ואמרתם זבח פסח הוא”. פי' באמירה, שצריך לומר: פסח זה שאנו אוכלין, ואיתקש מצה ומרור לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרור זה' (תוס' ד"ה 'ואמרתם'; פסחים קטז,א]). 'על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים: פסח, על שפסח על בתי ישראל, שהיו ראויום להדרס תחת כפות רגלי מדת הדין כמו המצריים מדהיו עע"ז כמותם, ואפ"ה הקב"ה פסח עליהם. על שום שנגאלו אבותינו במצרים: ומצה על שלא הספיק בצקם להחמיץ [כך הגירסא ברא"ש] כמו שנגאלו קודם הזמן הקבוע, מדהיו ראויים להשאר במצרים ת' שנה, ונגאלו בשנת רד"ו, כמו כן נצטוו במצה שיאכלו לחמם קודם זמנו הראוי. על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים: ומרור ע"ש "וימררו את חייהם”, שגם על המרירות שנתמרר חיי אבותינו צריכין אנו לשבח לשמו ית', דקושי השעבוד השלים מניין הת' שנה' (תפא"י). צריך לומר ולהסביר במיוחד את שלושת אלו, כיון שזהו הבסיס של עניין פסח – שהינו בשעבוד (מרור), וה' פסח על בתינו והכה את בכורי מצרים (פסח), וכך יצאנו ממצרים שהמצרים גרשו אותנו שנצא במהירות (מצה. ראה ב'תורת המועדים' מאמר 'מצה זו על שום מה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמעמיק בהבדל שבין הנוסח המקורי במשנה [שזה על עצם הגאולה שנגאלו] למה שהתווסף כמו שמופיע בהגדה [שזה על המהירות שלא הספיק להחמיץ כיון שגורשו ולא יכלו להחמיץ] וההשלכות של זה); זהו ודאי הפשט האמיתי והיסודי. אלם נראה שבעומק יש בזה עוד גילוים (כמו שגם התפא”י מוסיף עומק בזה), ששלושת אלו מגלים על גאולת מצרים, שיש כמה זמנים של גילוי הגאולה ממצרים, שיש גילוי של ארבע מאות שנה מהולדת יצחק (רש"י; בראשית טו,יג), ויש גילוי של רד"ו שנים שהיו ישראל בפועל במצרים, והזמן קוצר בשל שעבדו בעבדות קשה ולכן נחשב ככפול, ויש גילוי של 430 שנה מברית בין הבתרים או זמן כפול מהולדת בני יוסף (ראה בהרחבה ב'תורת המדינה' מאמר 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן מכח זה התגלו שלושה גילויים בפסח (שסיבתם כמו שאמרנו ע"פ הפשט), שהם גילוי מכח אותם שלושה זמנים לגאולה. שפסח רומז לכך שעברו 430 שנה מברית בין הבתרים, שזהו רמז בקרבן כעין הקרבנות שהעמיד אברהם בברית בין הבתרים, ועבר שם עמוד אש כמייצג את ה', ונאמר לאברהם שיהיו בגלות וה' יעניש את המשעבד ויצאו, וכך נעשה בליל הסדר שה' ירד בעצמו והכה את מצרים (כעין האש שעברה וייצגה את גילוי ה') כעונש על השעבוד, ובעקבות כך יצאו ממצרים. או כרמז שזה כנגד הזמן ההתחלתי של כעין גילוי שעבוד מצרים, שזה מהולדת בני יוסף, ולכן כנגד זה מתגלה גילוי של בתים (וע”ז, שלא היו ראויים ליגאל בשל היותם עובדי ע”ז [כמו שאומר התפא”י] ששקעו בהיותם במצרים), שה' הבדיל בין הבתים, כעין בית יוסף שהיה שונה משאר בתי מצרים, שהוא היה לה' והם לע"ז (וכן יוסף היה מציין במצרים כמגלה שם ה' [בראשית מא,טז], ולכן כנגד זה גילוי שם ה' בקורבן פסח, וכן בגילוי שה' ירד והכה). המצה שמרמזת על הגאולה, זה התגלות של ארבע מאות שנה מהולדת יצחק, ולכן אז התקיים מה שנאמר לאברהם שיעבור ארבע מאות שנה עד יציאת מצרים, שזה מזמן הולדת יצחק; וזה כמו שיצחק היה גילוי של גאולה, שנאמר לו שלא ירד מהארץ (ובפרט כגילוי גאולה ממצרים, שנאמר לו במפורש לא לרדת למצרים): "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך” (בראשית כו,ב). [ומצה עשויה מחיטה, כעין שנאמר ליצחק שלא לרדת לגלות, ולזרוע בארץ: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע, הוי נציב' (ב”ר סד,ג), כך שמגלה על גאולה ומצה]. המרור מרמז על השעבוד הקשה, שזה מרמז שבפועל הינו 210 שנים במצרים כיון שהזמן התקצר בשל קושי השעבוד שלכן נחשב כמו שהיה כפול. אולי אפשר שמצוות ההגדה בליל הסדר נלמד ממה שנאמר: “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים” (שמות יג,ח). 'מצות עשה קנז - לספר ביציאת מצרים בליל פסח … והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו: "והגדת לבנך ביום ההוא". ובא הפירוש: "והגדת לבנך", יכול מראש חדש? תלמוד לומר: "ביום ההוא". אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום? תלמוד לומר: "בעבור זה", לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. כלומר: מתחלת הלילה אתה מספר' (ספר המצוות לרמב"ם; מצות עשה קנ"ז). שאולי התורה לימדה בדרך זו כדי לרמז שההגדה של סיפור יציאת מצרים שמספרים בליל הסדר קשור בשלושת הדברים האלו, שהם גילוי של יציאת מצרים שמספרים, מעבר לפשט שזה חלקי השעבוד והגאולה (כמו שאמרנו בהתחלה), אולי זה מרמז שיציאת מצרים נעשתה ע"י ארבע לשונות של גאולה, כשהשלוש הראשונות הם כנגד הגאולה הפיזית, והלשון הרביעית כנגד מתן תורה (מלבי”ם; שמות ו,ו-ז), שזה היה המטרה של גאולת מצרים, לצאת ולגלות את שם ה' בעולם ע”י קבלת התורה (וקיומה בא”י). לכן מה שאומרים "בעבור זה" – שאלו שלושת הדברים (פסח מצה ומרור, שכנגד שלושת הגאולות הפיזיות), רומז לקיום כל מצוות ה' (שזו היתה מטרתם): '"בעבור זה" – בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו' (רש"י). כרמז שיש שלושה דברים שהם מציינים את הגאולה הפיזית, וזה מגלה שכל זה (השלושה) נעשה בשביל הגאולה הרוחנית (שזהו הלשון הרביעית – "ולקחתי”). כך נראה שפסח רומז על שה' פסח על בתי בנ”י, שזהו מכת בכורות, שזהו הלשון השניה של “והצלתי”. מצה רומזת על שהמצרים מיהרו לשלחם ממצרים, אולם הם אח”כ חזרו בהם ורדפו אחריהם עד ים סוף בו טבעו; כמו”כ המצה נעשתה במהירות כי שולחו מהר לדרך, כך שרומז על הנעשה בדרך (ויותר מזה לרמב”ן שמפרש שאת המצות עשו בדרך [רמב”ן; שמות יב,לט]) שזהו שבדרך המצרים רדפו אחריהם וטבעו בים; וכן המצה מרמזת שנגאלו ממצרים ושלמות הגאולה נעשתה בקריעת הים וטביעת המצרים, ולכן זה מתגלה מכח הלשון השלישית של “וגאלתי” שזהו כנגד קריעת ים סוף. המרור מרמז על השעבוד הקשה שמיררו את חייהם, ולכן מרמז על התחלת המכות שאז פסק שיא השעבוד, השעבוד הקשה בשל גזרת אי מתן תבן, כך שזה גילוי מכח "והוצאתי" שזהו תחילת המכות. אולי כרמז 'פסח' זהו קורבן פסח שנעשה בליל הסדר, 'מצה' כרמז 'בצע' (שהאותיות מתחלפות כשמוצאיהם אחד [רש"י; ויקרא יט,טז. לכן מתחלפות האותיות 'אהח"ע' ביניהן, וכן מתחלפות האותיות 'בומ"ף' ביניהם]), שהים נבצע שזהו קריעת הים, 'מרור' רומז למרירות הקשה ביותר שהיתה בקושי השעבוד כשגזר פרעה שגם לא לתת תבן. אולי אפשר גם ששלושת הדברים רומזים לאבות, כרמז שיציאת מצרים שורשה בזעקת בנ”י וזכירת האבות: “וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב” (שמות ב,כד), לכן מתגלה כנגד זה שאנו אומרים בפה את שלושה הדברים שכעין מתגלים בגילוי שלושת האבות, כמו שצעקנו בפינו והתגלה גילוי זכר ברית שלושת האבות (אולי לכן במשנה זה מופיע לאחר: 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מ"ארמי אובד אבי”, עד שיגמור כל הפרשה כולה' [משנה; פסחים י,ד], כרמז לגילוי דבר הקשור באבות [שזהו שלבן רצה לאבד את יעקב, שזהו גילוי אבות – יעקב], שזהו שורש הנאמר בהמשך מיד על שלושת הדברים). אברהם היה הראשון שהפיץ את שם ה' בעולם, ולכן זהו כעין קרבן פסח שנעשה לה' מאליל מצרים, כמו שאברהם בא לבטל את הע"ז בעולם. מצה כנגד יצחק שלא ירד למצרים, כך שהתגלה בו גילוי של גאולה. מרור כנגד יעקב שאמר על עצמו שחייו היו קשים (ובפרט שאמר זאת לפרעה, ופרעה גזר ושעבד את ישראל ומירר את חייהם): “ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז,ט), וכן יעקב עצמו ירד לגלות מצרים. או שאברהם מתגלה במצה, שכך מובא בתורה שהמלאכים באו לאברהם בפסח, כמו שהתגלה שלוט הביא להם מצות: '"ומצות אפה" - פסח היה' (רש"י; בראשית יט,ג); ויותר מזה דייק באלשיך בדברי אברהם לשרה: 'ולמ״ד כי פסח היה שע״כ לוט מצות אפה ויאכלו. אפשר כיון לושי ומיד עשה עוגות, ואל תאחרי בין לישה ועשיית העוגות' (אלשיך; בראשית יח,ו). לכן מצה כנגד המתגלה אצל אברהם שזהו מצה. פסח זה כנגד המתגלה אצל יצחק, שעשה קורבן פסח, שביקש מעשו להביא לו שני גדיי עיזים: '"שני גדיי עזים" – וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים; בפרקי דר"א' (רש”י; בראשית כז,ט). ויעקב מתגלה במרור כמו שאמרנו קודם. אולי שלושת אלו רומזים לתיקון 'חטאי' אברהם שלכן ירדנו למצרים, שעכשיו כעין כופרו ולכן ראויים ליגאל: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: ”וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). שכך פסח רומז לתחת כנפי השכינה, שה' פסח על בתי בנ"י שאנו תחת כנפי השכינה (שתחת כנפי השכינה הכוונה לגיור, שזהו גילוי של ישראל, שה' פסח מעל בתינו; וכן רומז שה' מגן עלינו בהיותנו תחת כנפי השכינה שמגינה עלינו, שכך כאן ניצלנו ממוות); וכן גם אכילה מקרבן פסח אסורה לנכרי: "ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו” (שמות יב,מג). מצה כנגד שהפריז על מדותיו של הקב"ה: 'שהפריז על מדותיו – שהגדיל לישאל על מדותיו של הקב"ה שאמר במה אדע' (רש"י), שזה נרמז במצה שתופחת – גודלת (וזה בעיסה מקמח העשוי מחמשת מיני דגן, שגודל בקרקע, כעין רמז ששאל על נחלת א"י). מרור כנגד שהשתמש לעבודת מלכות בת"ח, כעין שבנ"י שועבדו בעבודת מלך (שגזר פרעה) ומירר בכך את חייהם. אולי מי שאומר שצריך לומר את שלושת הדברים הוא ר”ג, שרומז בשמו לשון גמילה, שנגמלנו משעבוד מצרים (שהינו תלוים בהם בזמן ששעבדו אותנו), וזה נעשה תוך שה' גמל להם על פשעיהם, ולכן גם לשון גמול; שכך יוצא מרור כרמז לשעבוד שפשעו בנו, ולכן נענשו במכת בכורות שזהו פסח, ויצאנו ממצרים ונגמלנו מההרגל תחת יד שעבוד מצרים, שהינו מורגלים ולכן אף דבקים בע”ז שלהם, וזהו המצה.