ספר המדע, הפותח את "משנה תורה" לרמב"ם, מתחיל בהלכות יסודי התורה. מדובר באחד הטקסטים המכוננים והחשובים ביותר בהגות היהודית, שבו הרמב"ם מגדיר את הבסיס האמוני והפילוסופי של היהדות.

הנה תמצית של עשרת הפרקים המרכיבים את הלכות יסודי התורה:

פרקים א'–ב': מציאות השם ואחדותו

זהו הלב של האמונה היהודית. הרמב"ם פותח במילים המפורסמות: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון".

• מציאות השם: חובה לדעת שיש בורא לעולם והוא המקור לכל מה שקיים.

• אחדות השם: האל הוא אחד, ואינו גוף או כוח בגוף. אין לו שום דמיון לחומר.

• אהבת השם ויראתו: הרמב"ם מסביר שהדרך להגיע לאהבת האל וליראתו היא דרך התבוננות בבריאה ובחכמה העצומה המושקעת בה.

פרקים ג'–ד': "מעשה בראשית" (פיזיקה ואסטרונומיה)

כאן הרמב"ם צולל למבנה היקום כפי שהיה מוכר בזמנו (בהשפעת המדע האריסטוטלי), כדי להראות את גדלות הבורא:

• הגלגלים והכוכבים: תיאור מבנה השמיים.

• ארבעת היסודות: אש, רוח, מים ועפר – מהם מורכב כל החומר בעולם השפל.

• נפש האדם: הקשר בין החומר לצורה (הנשמה). הרמב"ם מכנה את הידע הזה "פרדס".

פרקים ה'–ו': קידוש השם וחילול השם

פרקים אלו עוסקים בהיבט המוסרי והמעשי של האמונה:

• מסירות נפש: מתי על אדם להקריב את חייו ("ייהרג ואל יעבור") ומתי אסור לו לעשות זאת.

• חילול השם: עשיית מעשים שגורמים לאנשים לזלזל בתורה או במוסר.

• איסור מחיקת השם: החובה לנהוג בקדושה בשמותיו של הקדוש ברוך הוא ואיסור השחתת כתבי קודש.

פרקים ז'–י': נבואה ומעמד הר סיני

הרמב"ם מפרט את הדרך שבה האל מתקשר עם בני האדם:

• דרגות הנבואה: מי ראוי להיות נביא וכיצד הנבואה מתקבלת (לרוב במראה או בחלום).

• נבואת משה רבנו: הרמב"ם מדגיש שמשה היה בדרגה ייחודית – הוא דיבר עם האל "פנים אל פנים" וערות.

• אימות נביא: כיצד יודעים אם נביא הוא נביא אמת או שקר (מבחן התגשמות הנבואות לטובה).

• נצחיות התורה: האיסור להוסיף או לגרוע מצוות מהתורה, שכן היא שלמה ונצחית.