מקיים: "אמור ואמרת" למלאכה בששת ימי המעשה...
בס"ד.
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם"
פירושי מקרא:
------------------------
"מועדי ה'" - הם ששת ימי המעשה . והם לכאורה מוקדשים למעשה של :"תעשה מלאכה".- כעיקר
ואילו השבת היא מועד ה' אשר כתחליף ל"תעשה מלאכה" בא הביטוי :"מקרא קודש".
התורה ביקשה ליצור משוואה שוויונית מחד :
עשיית מלאכה לכאן - בבחינת אך "מועדי ה' " [בששת ימי המעשה]
ומאידך "מקרא קודש" בהמשך - כיום השבת
דהיינו להבדיל : בין לימוד תורה - כ"מקרא קודש"
לבין עשיית מלאכה כאמור בכלל ההגדרה של :"מועדי ה'" [בלבד]
"מועד" גם מלשון התוועדות עם הקב"ה - בעשיית מלאכה : שישה ימים. כל אדם העמל עם הבריאה -הקב"ה מלווה אותו .....
אוי .
כמה מפספסים תלמידי הכולל, בהעדר לימוד תורה היכרחי אותו שכרוך במעשה הבריאה. ואשר בהם :"מתחככים עם ההשגחה בהתוועדת מסוג אחר...... .
כשהאדם מקיים : "אשר ברא לעשות" :"נזעק" כביכול הבורא לפקח ולהשגיח שתוספת העשייה של האדם. חלילה לא תשחית או תזיק
התורה ומצוותיה נספגים בנשמתו של האדם תוך כדי תרגול בפועל - במעשה הבריאה - בלעובדה ולשומרה.
וכן בלקיים : "אשר ברא לעשות" .
רק במלאכת הבריאה ובעמל הפרנסה,מלווה הקב"ה את האדם
העולה מהאמור :
כי ישנה חלוקה ברורה של : "מועדי ה' " שהם :
ששת ימי המעשה .יועודם כאמור אך כעיקר - לעשות מלאכה.
לעובדה ולשומרה את הבריאה.....
לקיים לעובדה ולשומרה את הבריאה.
וגם כממש להעתיק מפעלות אלוהים : שאין שבת מלוא ששת ימי המעשה - מעשה ממש מכאן
ומנוחה של ממש מכאן .
והנה בא השטן בלבל ושיבש הכל :
לבטל ההבדלה בין : "מועדי ה' " - למלאכת הבריאה כאמור -
למועדי ה' שהם אך "מקראי קודש".[יום השבת והמועדים]
ששת ימי המעשה מיועדים בצו התורה וה' - כעיקר למלאכה.
יתרת היום לעבודת הקודש האחרת והמשלימה: גמילות חסדים
ומקרא קדש כאמור [יום השבת] = תלמוד תורה ותפילה ובכלל עונג שבת .
בלי יסוד זה,של ששת ימי המעשה כאמור : כשהאדם מגיע ליום השבת ,נשמט משבתו היסוד הראשוני של : "מועדי ה' "- ונותר בידו רק : "מקראי קדש". תלוש ומנותק מהמהות כאמור....
כלומר שבת שאינה קשורה לה' ולבריאה . והיא אך בבחינת מושג טכני שיש בו משהו : "מזכור את יום השבת" - כעין אך זכר ליום השבת , אך לא מעבר לזה......
שערו הנפשכם אדם בא לבית דין של מעלה ושואלים אותו:
הבדלת בין מועדי ה' כאמור ,לעסוק שישה ימים במלאכת הבריאה [כאלוהים ממש בבריאה].
לבין "מועדי ה' בכלל : מקראי קודש לענייננו
הוא : יום השבת .
ועוד ישאלו הרי אין מנוחה בשבת אם אין עמל ששת הימים כיצד קיימת מנוחה בשבת .....
וכי התקיים בה' "מנוחה" בלוא "עמל" ששת הימים...... בלוא התוועדות ההכנה של ששת ימי המעשה [ובו מקיימים אך זכור את יום השבת]
ועוד ישאלו כיצד ציפית להתוועד [מלשון : "מועד"] עם הקב"ה ...
ביום השבת בלי התוועדיות ההכנה של ששת ימי המעשה
שגם בלי לקיים :"זכירת השבת" - שישה ימים .
לא משיגים לקיים :"שמור את יום השבת - בשבת.
וזה לא הכל......
מקרא קודש בבחינת לימוד תורה ,איננו תכלית ומשימת ימים אלו. של : "ששת ימי המעשה". -כעיקר .
ואילו יום השבת יוחד - כ"מקרא קודש" ואך מקרא קודש מיועד למקרא קודש ממש - דהיינו :תפילה ו"לימוד תורה".ולקיים כאמור גם עונג שבת .....
אחיי.
חסלו מהרה את תרבות הכוללים .היא תכלה לבסוף את כולנו .
וחזרו למהות כאמור שמרוממת ומכשירה את יום השבת כמקרא קודש......
משה אהרון.
