"ויאמר מלך סדום אל אברהם תן לי הנפש והרכוש קח לך". מפרש ה"זוהר חדש"[1] את הפסוק שמלך סדום הוא הס"מ שמבקש מאברהם אבינו לקחת מבניו את נפשות החוטאים לעשות בהם דין בגיהינום-שהרי אברהם אבינו יושב בפתח גיהנום ומונע ממי ששמר על הברית להיכנס. עונה לו אברהם אבינו: "בלעדי רק אשר אכלו הנערים"-תוכל לקחת את נפשות החוטאים, אבל המחנכים ומלמדי התינוקות הם בחלקי ואיני נותנם לך.

ונראה לי לבאר העניין שאברהם אבינו מגן דווקא על המחנכים שהרי הוא ראשון למחנכים כמו שלמדה נחמה ליבוביץ'[2] מהפסוק: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" שמכאן מוכח שעד אברהם אבינו לא היו מחנכים את הילדים כלל.

אסמכתא נוספת לכך מצאתי בזוהר הקדוש פרשת נח[3] שאומר שבדור המבול אנשים היו מולידים ילדים ולאחר מכן משלחים אותם כמו עדרים-ממש כמו שחיות מתנהגות בלי שום חינוך.

עוד רואים שאברהם אבינו חש את הדורות הבאים והרגיש בצערם כמו שכתב רש"י על הפסוק: "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ". "שכם"-"להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם". ועל הפסוק "בית אל מים והעי מקדם...ויבן שם מזבח"- "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם". "וירדוף עד דן"-"שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל". "וירדפם עד חובה"-"אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה, על שם עבודת אלילים שעתידה להיות שם".

ומכיון שהחינוך היה טבוע באברהם אבינו בדם שכן אברהם אבינו עניינו חסד שזה היסוד של החינוך-המחנכים נמצאים בחלקו ויש בכוחו להגן עליהם.