[1]  קהלת, ג,א: לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם: ש: מה משמעות הפסוק לגבי העולם הבא, זה שמעל השמים? ת: נראה שעת וחפץ קיימים רק בעולם הזה, ואילו בעולם הבא אין לא עת (זמן) ולא חפץ (רצון). הבנה נוספת: בעולם הבא יש עת וחפץ, אך לא לכול (לכולם), אלא יש שם מדרגות עם עת וחפץ, ומדרגות בלי עת וחפץ.

[1]  ה.ד: טוֹב, אֲשֶׁר לֹא-תִדֹּר--מִשֶּׁתִּדּוֹר, וְלֹא תְשַׁלֵּם: ש: האם קוהלת בעד או נגד נדרים? ת: קוהלת אינו ממליץ על נדר אך כלל לא פוסלו, אלא שהוא מחייב את הנודר לעמוד בנידרו, אחרת עדיף שלא ידור. משמע שאם כן יקיים את נדרו – נדרו רצוי. מתי נדרו רצוי? כאשר הנדר הוא לשם שמים, לאלוהים: כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים (ג).

[1]  ז,ח: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר, מֵרֵאשִׁיתוֹ; טוֹב אֶרֶךְ-רוּחַ, מִגְּבַהּ-רוּחַ: ש: מדוע סבלן ומתון (ארך-רוח) עדיף על שחצן ונועז (גבה-רוח)? ת: נראה שראשית הפסוק (טוֹב אַחֲרִית דָּבָר, מֵרֵאשִׁיתוֹ) מספקת את התשובה לכך. המתינות והסבלנות מאפשרות לאדם להבין מה יהיה בסופי התהליכים השונים בחיים (אחרית-דבר), בעוד שהנועז  ממהר להסיק מסקנות שעלולות להתברר כשגויות.

[1]  ז,כו: וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ--אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא, יִלָּכֶד בָּהּ: ש: מדוע חוטא יילכד באישה רעה? ת: זיווגו של אדם מאת ה' הוא, ונקבע על פי צדיקותו (טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים). הטוב והצדיק  - זוכה להימלט מאישה רעה, הרע והחוטא – נלכד בה.

[1]  יא,ב: תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה:  כִּי לֹא תֵדַע, מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ: ש: מדוע דווקא שבעה ושמונה, ולא למשל תשעה ועשרה? ת: הכוונה להמליץ לאדם לתת צדקה ('שלח לחמך'; א) לא רק בכל יום בשבוע, כלומר שבעה ימים, אלא אף יותר מאחד ליום, כאילו כתוב שלא לצמצם את הצדקה, אלא לתת ברחבות, ואז ביום צרתך, שהרי כתוב: כִּי לֹא תֵדַע, מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ, אלה שקבלו ממך יחזירו לך טובה, ויצילוך.

[1]  יב,יד: כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע: ש: מדוע יביא ה' במשפט גם את הטוב? ת: משפט אינו עונש ואינו מכוון רק להרע לרשע, אלא משפט הוא תהליך לעשיית צדק. אם האדם רשע – מוצדק שייענש, ואם עשה טוב – מוצדק שיתוגמל על כך. לכן נאמר 'על כל מעשה', בין טוב, בין רע.

=================== תם ונשלם ביאור אי"ם לספר קוהלת ==========

אסתר

[1]  אסתר א,א: וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה: ש: האם היו כמה 'אחשוורוש', הרי הכתוב מציין 'הוא'? ת: כן, יש עוד שני 'אחשוורושים'. אחשוורוש הוא תואר למלך הפרסי, כמו 'פרעה' תואר למלך המצרי. בתנ"ך מופיעים עוד שני 'אחשוורוש': וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ – כָּתְבוּ שִׂטְנָה, עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם (עזרא ד,ו), וכן: בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – מִזֶּרַע מָדָי: אֲשֶׁר הָמְלַךְ, עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים (דניאל ט,), והרי אחשוורוש של ספר אסתר הוא פרסי ולא מָדִי. אלה חיו בתקופות שונות מזה של מגילת אסתר, שהרי אחשוורוש של אסתר חי לפני החורבן (אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; ב,ה-ו), ואילו אלו של ספרי עזרא ודניאל – אחרי החורבן ואחרי מתן הרשות של כורש לחדש את בניין המקדש לאחר שבעים שנות גלות.

[1]  א,יב: וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ: ש: מדוע מיאנה ושתי לבוא כפי שהמלך ציווה? ת: ושתי הייתה אישה גם יפה וגם צנועה (עשתה משתה לנשים בלבד: גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים; ט) וגם בעלת ערך עצמי (בעצם יוזמתה לערוך משתה נשים), ולכן אינה מוכנה לבוא רק בגלל יופייה: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא (יא). היא צפתה שהמלך יחזר אחריה ויזמין אותה כמלכה ולא כאישה יפה בלבד.

[1]  ב,א: אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ: ש: מה נגזר על ושתי? ת: למעשה עונשה היחיד של ושתי הוא שלא תראה יותר את פני המלך וימנו אישה אחרת כמלכה: לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה (א,יט). אין עליה עונש גלות או מוות, אף לא גירושין מהמלך, אלא רק שלא תבוא ביוזמתה אל המלך.

[1]  ג,ד: וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי--כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי: ש: מדוע מרדכי אמר לאסתר שלא לגלות את מוצאה היהודי (אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; ב,כ), ואילו הוא כן אומר לעבדי המלך כי הוא יהודי? ת: מרדכי היושב בשער המלך מבין את הלך הרוחות בארמון, ומתכונן לרע מכל – השמדת עמו. הוא רואה שהמלך מְנַשֵּׂא את המן על כל השרים (א), וכי המלך מצווה את עבדי המלך בשער להשתחוות לו (כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן--כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; ב). הוא חשש שאם המן יידע את מוצאה היהודי של אסתר, הוא ישפיע על המלך, בתור השר המנושא מעל כל השרים, להשמיד אותה ואת עמה. לעומת זה, הוא כן גילה את מוצאו, כדי להפחיד את המן לבל יעיז לפגוע ביהודים, בראותו את מרדכי זקוף וגאה.

[1]  ד,ה: וַתְּצַוֵּהוּ, עַל-מָרְדֳּכָי--לָדַעַת מַה-זֶּה, וְעַל-מַה-זֶּה: ש: איך קרה שאסתר לא ידעה מה שנודע בכל מדינות המלך (וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ--אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; ג)? ת: אחשוורוש שמר על אסתר ודאג שתהיה תמיד בנוחות וברוגע, אולי אף בשמן המור ובשמים, וניתק אותה מהעולם החיצון. אסתר אינה יוזמת, היא פאסיבית: וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (ב,טז).