'רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. (אבות ד,יג). 'שלשה כתרים הם - הכתובים בתורה, שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד. כתר תורה - כתיב ביה (ויקרא יט): "והדרת פני זקן", זה שקנה חכמה. כתר כהונה - כתיב ביה (שם כא): "וקדשתו קדוש יהיה לך". כתר מלכות - כתיב ביה (דברים יז): "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך. וכתר שם טוב - מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד; והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה כתרים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא, אמרינן ביומא (דף עא:): ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כב): "ונשיא בעמך לא תאור", בעושה מעשה עמך' (ברטנורא). ראה הרחבה ב'אבות לבנים' על משנה זו, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. בהמשך מובאת ברייתא שגם בה נאמר על שלושתם, ובה נאמר על מעלת התורה שהיא יותר מהכהונה והמלכות: 'גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות; שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' וכו' (אבות ו,ו). 'שהמלכות נקנית בשלשים מעלות - אותן שכתובים בפרשת שמואל כשבקשו ישראל מלך, ואמר להם דעו כי כך וכך משפט המלך, וכשתחקור הם שלשים דברים עם אותן ששנויות בסנהדרין, מלך לא דן ולא דנין אותו וכו'; ועשרים וארבע מתנות כהונה הן, עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולין' (ברטנורא). נראה שהתורה נתנה בסיני, ואת התורה יש ללמוד כדי לדעת וכדי לקיים, לכן מתגלה בה 48 דברים כעין כנגד גימטריה 'מח', שהאדם צריך להפעיל את מוחו כדי להתחבר לתורה. הכהונה מתגלה בכ"ד מתנות, שזה חצי מהמספר מ"ח, כרמז שעל הכהנים ללמד תורה לבנ"י ("כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" [מלאכי ב,ז]), ולכן יש בזה כעין רמז בחצי, שהם כעין צד אחד שמביא את הצד הנוסף, את בנ"י, ללמוד תורה, וכך מתגלה יחד גילוי תורה, שזהו מ"ח. בנוסף, אהרן הכהן נבחר לכהונה בשל מעשיו בעגל, שבא למנוע מקטרוג על ישראל: ' ... אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק [וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע]", אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן, "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹקים אֱלֹקיךָ". אמר לו: חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ"' (ויק"ר י,ג). ומעשה העגל נעשה כיון שישראל טעו ביום הארבעים: '"כי בשש משה" - כתרגומו לשון איחור. וכן "בשש רכבו" (שופטים ה), "ויחילו עד בוש" (שם ג). כי כשעלה משה להר אמר להם: לסוף ארבעים יום אני בא בתוך ו' שעות. כסבורים הם שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, מ' יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה, נמצא יום מ' בי"ז בתמוז. בט"ז בא השטן וערבב את העולם, והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא, לומר ודאי מת משה לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם: מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו' כדאית' במס' שבת (דף פט)' וכו' (רש"י; שמות לב,א). כך שאהרן בא להציל ממעשה העגל שנעשה בשל טעות של כ"ד שעות (שטעו ביממה), ולכן זכה בגילוי של כ"ד מתנות כהונה כנגד זה. וכן קיבלו מרצון את התורה, ולכן עכשיו חיכו שהתורה תרד, ואז חטאו ואהרן פעל לכפרה; לכן כנגד זה מתגלה ב-כ"ד כעין חצי מ-מ"ח, כמו שהיו בחצי הדרך, שקיבלו ברצון ונשאר לקבל את התורה בפועל בהורדת משה. מלכות ישראל נקנית בשלושים, שזהו בגימטריה ל', שמלכות ישראל רומזת לכל העולם על מלכות ה', ולכן זהו ל' כאות הפניה, שזהו מלכות שמפנה לשם ה': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י כט,כג); וכן עניינה לכוון את ישראל למלכות ה'. ואף כרמז לחידוש הלבנה (שזהו ל' יום) כרמז שהלבנה מתחדשת וכך גם בנ"י, ומזה גם יתחדש העולם בתיקונו לה' ('וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמותָהּ וּלְפָאֵר לְיוצְרָם עַל שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו' [ברכת הלבנה]), והלבנה התמעטה בשל עניין מלכות (' ... אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?' וכו' [חולין ס,ב]), ומלכות ישראל שמתעלה מעלה את גילוי שם ה' בעולם; לכן זה בגילוי כעין הלבנה. (אולי גם שלושים כרמז שמשה עלה שלוש פעמים לסיני עד שהוריד לנו את הלוחות השלמים שבארון [והתורה עמו], לכן מתגלה בשלושים כרמז לשלוש וקבלת עשרת הדברות; ומשה היה מלך ולכן זה מתגלה בגילוי המלכות, שזהו תפקידה של המלכות בישראל, לחבר לקב"ה, לשמור שיעשו את רצון ה' כמתגלה בתורה). בגמ' מובא גילוי שיש במקדש כנגד שלושת הכתרים: 'א"ר יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא? ת"ל (משלי ח, טו): "בי מלכים ימלוכו"' (יומא עב,ב). 'שלשה זירין - נעשו בכלי הקודש: של מזבח סימן לכתר כהונה, ושל ארון סימן לכתר תורה, ושל שולחן סימן לכתר מלכות, שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים. הכי גרסינן: של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו - שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח (במדבר יח), וכן המלכות לדוד ולזרעו (תהלים יח). בי מלכים ימלוכו - וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה' (רש"י). יוצא שמהתורה יוצא כח לזר של הכהונה ומלכות (שממליך אותם), שזהו אולי רמז לדברנו שגילוי כ"ד מתנות כהונה ו-ל' מעלות במלכות קשורים לגילוי שמהתורה. בארון יש את הלוחות, שבהם גנוזה על התורה (יר' שקלים ו,א) שאותה לומדים, ולכן מתגלה הזר בארון. (והתורה היא גילוי שם ה' ורצונו, וכך לומדים תורה בשכל, שהדעת היא גילוי של הנשמה, שזהו גילוי חלק אלוק שבנו, ולכן מתגלה בתורה מ"ח רמז לדעת). כנגד כהונה יש זר במזבח הקטורת, נראה שזה כרמז שאהרן התכהן בעקבות חטא העגל שהשטן הטעה את ישראל, שאמר שמשה מת (שבת שם. וזהו גילוי של כ"ד שעות שטעו, ככ"ד מתנות כהונה), ואהרן בא לעכב את העשיה כדי שלא יחטאו בעגל (ויק"ר שם) ויפגמו במתן תורה (מעבר לכך שזהו חטא חמור גם מעצם מהותו), וכן במעמד מתן תורה לחטוא בעגל זה חמור ביותר, ולכן לקח על עצמו כדי לכפר לישראל; כך שזה גילוי בהקשר למתן תורה. בכעין דומה לזה, מכח גילוי מעמד מתן תורה (ומעלת ישראל, שמשה הוכיח שהתורה ראויה דווקא לנו) השטן גילה למשה שהקטורת מכפרת ומפסיקה מגיפה (שבת פט,א), כך שזהו אמירת השטן למשה כעין מול אמירת השטן לבנ"י שמשה מת בסיני (ששניהם אמירה ע"י השטן בסיני, וקשור למעמד ישראל בסיני [שבעגל ניסה להפילם]). לכן כיון שזה מתגלה בקטורת (שהשטן אמר), כך מתגלה באהרן שבא למנוע מעשיית העגל וחומרתו, גילוי בקטורת. בנוסף, הקטורת מפסיקה מגיפה כיון שמכפרת, וכך גם פעל אהרן לכפר לישראל בעגל. ועוד, העגל נעשה בעקבות ממונם הרב של ישראל: '(דברים א, א) "ודי זהב". אמרו דבי ר' ינאי  אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי, גרם להם לעשות להם אלהי זהב' (סנהדרין קב,א). ושבט לוי לא חטא בעגל, ואהרן ניסה למנוע את עשיית העגל ואף לקחת את החומרה על עצמו, ולכן זכה לכהונה. לכן כתר כהונה נרמז במזבח הקטורת כיון שזה גילוי של קשר לממון רב, שהקטורת מעשרת (יומא כו,א), כגילוי היפך מהעגל, שיש ממון רב אבל לא מתגלה חטא העגל וחומרתו. כתר המלכות נרמז בשולחן שמרמז (בגלוי) על עושר, נראה שבנוסף לפשט שיש גילוי של עושר ועזרה לאחר (כמו המלכות), גם נרמז שהמלכות שייכת ליהודה, וזה בשל שנחשון בן עמינדב קפץ ראשון לים (סוטה לז,א. מכילתא "ויהי" פרשה ו [שמות יד,כב]), וכך נבקע הים, ובעקבות זה בהמשך היה טביעת המצרים שמזה העשירו ישראל מאוד: 'וּמְנַיִן שֶׁבִּזַּת הַיָּם גְּדוֹלָה מִבִּזַּת מִצְרָיִם?' וכו' (מכילתא "בא", פרשה יג; שמות יב,לו]). לכן בשולחן שמתגלה בו עושר נרמז על מלכות יהודה שקשורה לקריעת הים שבה התגלה עושר (והים נקרע לי"ב שבילים כנגד כל שבט, כך מרמז על השבטים, שמלכות יהודה מולכת על כולם, ובשולחן ישנם י"ב לחמים). (בקטורת יש גילוי עושר שבהמשך יתעשר, וזה בנסתר [שלא רואים חיצונית ישירות איך מתגלגל מזה העושר], וזהו כנגד שהתעשרו ביציאת מצרים וביזת הים, ובהמשך גילוי העושר גרם לחטא העגל, וזה בנסתר, שמבחוץ לא רואים שהממון משכם לחטא, אלא חז"ל מגלים לנו את זה שזה היה השורש לכך. לעומת זאת בבביזת הים זכו מיד לממון מצרים שטבעו מיד בסמוך כתוצאה ישירה, ולכן זהו כשולחן בו העושר מתגלה בגלוי ומידי). וכן בעקבות קריעת ים סוף נפלה אימה על הגוים (כמו שנאמר בשירת הים, וכן אמרה רחב למרגלים), וכך מלכות מטילה אימה על האויבים; והמלך יוצא למלחמה נגד האויבים (שזה אחד מיעודיו של המלך) כעין שבקריעת הים ה' נלחם לנו וטבעו מצרים. ובים היה גילוי ה' גדול: '"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י; שמות טו,ב [ובמכילתא]), כמו שהמלך מיועד לגלות את שם ה' בעולם: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י כט,כג), שכסא מלכות בגילוי שזהו כסא ה', הכוונה שבמלכותו מגלה על מלכות ה'.