'חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב, ממעטין בשמחה' (משנה תענית ד,ו). המשנה אומרת שבי"ז תמוז 'הובקעה העיר', ישנה מחלוקת בחז"ל האם זה דווקא בית שני או גם בית ראשון, כמו שמביאים המפרשים: 'והובקעה העיר. פירשו בגמרא: בשניה. דבראשונה הכתיב בירמיה (נ"ב ו') ומלכים [ב' כ"ה ג'] "בתשעה לחדש" וגו' "ותבקע העיר"' (תויו"ט). 'והובקעה העיר. נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]' (תפא"י). מילא לשיטת הירושלמי אפשר להבין מדוע נאמר 'הובקעה העיר', שזה כדי לרמז לנאמר בנביא: “בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה" וגו' (ירמיהו נב,ו-ז); שכיון שנאמר בנביא "ותבקע העיר" אז אמרו כנגד זה 'הובקעה העיר', לרמז שזה חל גם על בית ראשון, שאע"פ שנאמר תאריך אחר בנביא, בכ"ז התאריך האמיתי היה י"ז תמוז. אולם לשיטת הבבלי שזה חל על בית שני בדווקא, ואילו בבית ראשון נבקעה העיר ב-ט' בתמוז כמו שנאמר בנביא, אז היה לכאורה ראוי לומר 'נבקעה החומה', כדי להבדיל מהנאמר בבית ראשון? ועוד, כיון שהעיקר זה חורבן המקדש שנעשה בעקבות כך בהמשך, אז למה צריך להאמר על העיר, שיאמר על החומה, שזה העיקר שכיון שנפרצה יכלו להכנס עד שלבסוף נחרב המקדש? אלא שזה עצמו התשובה, חז"ל בכוונה אמרו שנבקעה העיר, ואע"פ שיכול להשמע מזה כעין הנאמר בבית ראשון, בכ"ז מצד דיוק המילים נכון יותר להאמר שהובקעה העיר, להדגיש שיש חשיבות גם לעיר, שלא רק חורבן המקדש שנעשה בהמשך הוא חשוב כצרה, אלא גם עצם הבקעת העיר חשובה, שזה גרם לביטול השלטון הישראלי שם (כמו שנאמר בבית ראשון שכיון שהובקעה העיר ברחו המלך וחילו, כמו שמודגש בהמשך: “וירדפו חיל כשדים אחרי המלך וישיגו את צדקיהו בערבת ירחו וכל חילו נפצו מעליו" [שם,ח]. כך שיש בזה גם רמז שילמדו ממה שנאמר בבית ראשון, אע"פ שלא היה באותו הזמן, שיש חשיבות של צרה בביטול המלכות). לכן גם מובן שנאמר בהמשך שב-ט' באב: 'ונחרשה העיר', 'ונחרשה העיר. שאחר חורבן בית ראשון היתה א"י מדבר שממה נ"ב שנים [כיומא נ"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה' (תפא"י). שלא נאמר שנחרש ההיכל או המקדש, אלא 'העיר', שלא תחשוב שהחשיבות זה רק במקדש, אלא יש חשיבות גם לישיבת ישראל והשלטון הישראלי שהיה מרכזו בירושלים, ולכן אע"פ שהיתה גם כל א"י שממה, מודגשת דווקא העיר, כיון שהיא היתה עיר המלוכה. (וכן לרמב"ם: 'ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו, לקיים מה שנאמר "ציון שדה תחרש”' [הל' תעניות ה,ג], אם מדובר בעיקר על ההיכל, אז למה נאמר 'העיר'? אלא שזה בא להדגיש שזה גם חלק מגילוי חורבן המלכות שהעיר ירושלים מייצגת). וזהו גם 'ונלכדה ביתר', 'ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח. ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש' (רמב"ם שם). שבפשטות אפשר להבין שהיתה צרה גדולה ולכן זה היה כעין חורבן המקדש, אלא שלכאורה למה יש צורך לומר זאת, מספיק להאמר שהיתה צרה גדולה? אלא שיש בזה כרמז שזה היה דומה לחורבן המקדש, שהיה כאן גילוי של הרג רבים, יחד עם ביטול מלכות וגילוי קדושה; שנאמר שבר כוכבא היה מלך גדול, ולא נאמר שהיה צדיק גדול (שהרי באמת היו לו בעיות קשות בדבריו לקב"ה, שאמר שלא יעזור ושלא יפריע), אלא שמלכות גדולה מביאה להשראת שכינה גדולה, שמלכות ישראל קשורה לשכינה בהיותה מלכות ישראל שבמהותם מייצגים את השכינה (כעין הנאמר בשלמה שישב על כסא ה' [דה"י א כט,כג]), ולכן מלך גדול יש בזה גילוי שכינה גדולה ולכן גם יש בזה גילוי של יסוד למשיח. לכן מובן שמי שבנו את המקדש היו דוד ושלמה (דוד קנה את המקום וייסד את היסודות, ושלמה בנה את המקדש), ואת המשכן הקים משה שגם הוא היה נחשב כמלך; כיון שזה קשור בעומק ביחד, מלכות והשראת השכינה. כך גם מתגלה בהלכות החורבן, שהקריעה על חורבן ערי יהודה וירושלים קשורים עם שלטון ישראל, שעושים קריעה על החורבן שזהו שהשלטון אינו ביד ישראל (ראה בדברי הפוסקים על שו"ע או"ח תקס"א,א; בב"י [על הטור], ט"ז, מג"א, באר היטב, משנה ברורה), ולכן כיום לא קורעים על ערי יהודה וירושלים. [אמנם על חורבן המקדש יש מחלוקת האם קורעים בימנו, כיון שאפשר שקורעים על השכינה, ולכן גם כיום קורעים (וכך פסק מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), או שגם על המקדש לא קורעים כיום כמו שלא קורעים בירושלים וערי יהודה בשל שלטוננו (וכך פסק מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א)]. כך שזה מגלה על מעלת השלטון הישראלי, ואשרינו שזכינו לחיות בארץ תחת שלטון ישראל, שזהו תיקון וקדושה גדולה ואדירה בעולם, גילוי ויסוד למלכות ה' (וגם אם יש בעיות, עדיין העיקר הזה חזק יותר מכל הבעיות); ומתוך זה נזכה ב"ה שבקרוב יבנה המקדש, ואז יפסקו הצומות, ובמקום זה יהפכו הצומות לחגים וימים טובים בבי"א.