'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, ועשר על הים. עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב): "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי"' (אבות ה,ג-ד). רש"י מסביר את הקשר בין שתי המשניות, שבא לרמז שבזכות עשרת הניסיונות של אברהם זכו ישראל לעשרה ניסים: 'וכנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן, כנגדן עשה לישראל הקב״ה במצרים עשרה נסים ועשרה על הים, והביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשרה על הים; וכנגדן נתן לבניו עשר דברות. ובשעה שעשו את העגל ונשתברו הלחות שהיו כתובין בהן עשר דברות, עמדו להם העשרה נסיונות שלא כלם הקב״ה. וכן הוא אומר: "זכור לאברהם" וגו', שכנגד עשרת הדברות שאבדו מהן הולך עשר נסיונות שנתנסה אברהם אביהם. וכן הוא אומר שהקב״ה החזיק לו טובה, שנאמר: "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו" וגו'. ואם הם חייבים מיתת הרג, זכור ליצחק שנעקד על גבי המזבח. ואם הם חייבים גלות, זכור ליעקב שגלה על מצות אמו ואביו' (רש"י). ראה הסבר בהרחבה למשניות אלו ב'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. אברהם עמד בעשרה ניסיונות וכנגד זה התגלו הרבה ניסים בגילוי של עשרה כדי לרמז מניין היסוד והזכות להגעתם בעולם; אולם אין זה ממש אחד כנגד אחד שהרי מובאים כאן כמה עשרות של ניסים ולא רק עשיריה אחת. אלא הזכות מהעשרה ניסיונות מביאה להרבה שפע זכות לניסים, והכל נעוץ באברהם שזיכה לנו זכות זו, וכן נטע בנו את הכח של מעשיו שעמד בניסיונות. אולי כיון שהמשנה מביאה חמשה עשיריות סימן שגם באה לרמז שבגילוי עשרת הניסיונות נשפע גילוי לחמשה, שמאותם עשרת ניסיונות יש בעומק גילוי במיוחד לחמשה. אולי שיא הניסיונות היה בעקידה, שכל הניסיונות היו להרגיל ולהעלות את אברהם מעלה מעלה בניסיונות עד הניסיון הגדול ביותר שזהו העקידה, ולכן בעקידה כעין נטוע גילוי כרמז לכלל עשרת הניסיונות (ובכ"א גם אם כל ניסיון הוא לעצמו, כיון שבניסיון האחרון והכי גדול מתגלה דבר אז זה משפיע שכלל העשרה יתגלו בו). בעקידה אברהם לא הסתפק לעצור כשנאמר לו שלא לשחוט את יצחק, אלא חיפש ומצא איל והקריבו במקום יצחק, וזהו כעין המשך הניסיון, שאברהם לא רצה להפסיד את גילוי המצווה שנצטווה (ובכ"א כיון שזה נעשה במעמד העקידה ובהקשרו אז הוא מתגלה כחלק מכלל העקידה). האיל שהוקרב זיכה גילוי קדושה גדולה בעולם וזה התגלה בחמשה דברים: 'ר' חנניא בן דוסא אומ': אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה. אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי. גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל, שנ': "איש בעל שער" וכו'. קרניו של איל - של שמאל, שתקע בו בהר סיני, שנ': "ויהי במשוך בקרן היובל"; ושל ימין, שהיא גדולה משל שמאל, שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא, שנ': "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ"' (פרקי דר"א, לא). נראה שלכן גילוי זכות עשרת הניסיונות מתקשר לגילוי בחמשה גילויי קדושה לעתיד, ולכן גם מתגלה כנגד זה חמשה עשרות ביציאת מצרים. בנ"י מוסרים נפש על הקב"ה וזה נחשב כעין קרבנות, וכך בדומה בהיפוכו בהקרבת קורבנות משפיעים לכפרה והצלת ישראל מצרות; לכן כנגד האפר (שמזכיר מסירות נפש לקב"ה כאיל שנשרף לאפר) מתגלה מזבח הפנימי שבו מקריבים ביוה"כ וביום זה יש סליחה וכפרה לישראל (וזה בפנימי כרמז שזה פנימיותם של ישראל, שתמיד יש בלב פנימה קדושה שמוכנים למסור נפש, ודבר זה נמצא בנו מכח אברהם ויצחק בעקידה, ולכן זה כרמוז בפנימי, שזהו הפנים העמוק שנעוץ בנו מכח אבותינו שזהו כפנימי [להבדיל מהחיצוני שזה כעין כנגד מעשים שמתגלים במעשינו, שנראה לחוץ]). כנגד זה התגלו עשרה ניסים לאבותינו במצרים, שלא נפגעו ממכות מצרים (אע"פ שחיצונית היו שקועים בטומאה כמותם ולכן ראויים ליפגע כמותם). הגידים כנגדם עשרת הנבלים של כינור דוד, ומשורש דוד יתגלה מלך המשיח (לעתיד), שקשור לגאולה השלמה; כך התגלה כנגד זה עשרה ניסים לאבותינו על הים, שבקריעת הים נגאלו סופית (גאולה שלמה) ממצרים, ואמרו שירה על הים כעין שירת דוד (כשניגן בכינור). עורו של האיל שממנו התגלה כח אליהו, כנגד זה התגלה עשרת המכות למצרים, כעין אליהו שהיה נביא תקיף, וכן הוא המבשר על תהליך הגאולה, על יום הדין: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג,כג), כעין משה שבא בשליחות ה' לגאול את ישראל ממצרים, שאז נעשו עשרת המכות כעונש ע"פ דין [כנגד מעשיהם בשעבוד מצרים] (והוא משיבם לה' כעין שהמכות נעשו כדי להוציא את ישראל ממצרים לעבודת ה'. וכן במכות התגלו שלושה יסודות של אמונה בה' [ראה 'לזמן הזה', ניסן, 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]). הקרן השמאלית שבה תקע ה' בסיני, מזה מתגלה הכאת מצרים בקריעת הים, שבזה נשלמה ההוצאה ממצרים ולכן עכשיו יכולים לקבל את מלכות ה' עלינו בשלמות, שאין יותר קשר בכלל למלכות מצרים. וכן בים ראו את גילוי שם ה' ('"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' [רש"י; שמות טו,ב]), שזה כיסוד לחיבור לגילוי שם ה' בעולם שהתגלה בשיאו במתן תורה. בקרן של ימין עתיד ה' לתקוע לעתיד לבא (כעין השלמה של מתן תורה, שהעולם נתקן אז במה שהחל במתן תורה ונעשה במשך כל הדורות בקיום תו"מ), שאז העולם יגיע לגאולה, בתיקון העולם; לכן כנגדו התגלה שאבותינו ניסו את הקב"ה בעשרה ניסיונות, כעין גילוי שעדיין יש דרך ארוכה עד הגאולה שלעתיד, אבל זה נעשה ע"י קשר בין ישראל והקב"ה שמתעלים ונתקנים במשך הזמן; והניסיונות קשורות בכך שישראל הם עם קשה עורף, שזה היסוד שלכן התורה מתאימה דווקא לנו, שאנו מחוברים לה תמיד בכח, וכך העולם ממשיך ולא מפסיק ליתקן עד הגאולה השלמה. אולי אפשר גם שלעקידה אברהם הלך עם יצחק, ישמעאל, אליעזר והחמור (פרקי דר"א, לא). שהלך אתם בכוונה כי כך היה צריך וראוי ללכת, ולכן כנגדם התגלה גילוי של כח עשרת הניסיונות וכך התגלו בדורות כנגדם. כנגד אברהם זהו הצלת ישראל בקריעת ים סוף: רַבִּי בַּנָּאָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם, אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית כב,ג) "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה", וּכְתִיב: "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"' (מכילתא "ויהי בשלח", פרשה ג [שמות יד,כב]). כנגד יצחק זהו ההצלה ממכות מצרים, שכך בעקידה יצחק ניצל מהפגיעה בו. כנגד ישמעאל זהו הכאת העם המצרי במצרים בעשרת המכות, שאמו ואשתו מצריות מארץ מצרים. כנגד אליעזר: '(בראשית טו, ב) "הוא דמשק אליעזר", א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים' (יומא כח,ב), התגלה מכות למצרים בים, כעין גילוי הבאת מים של תורת אברהם, כך הבאת מים לטביעת מצרים. וניסיונות ישראל זה כעין החמור שהוא עקשן וקשה עורף. עוד אפשר שכח אברהם שעמד בניסיונות משפיע ומתגלה לכל הדורות; וכך מתגלה גילוי של עשרת הניסיונות באברהם, יצחק, יעקב, השבטים וכלל בנ"י. כנגד אברהם זהו הצלת ישראל ממכות מצרים, כאברהם שהתגבר על הניסיונות ולא ניזק בנפילה בהם; ובו נאמר בתורה במפורש עשרת הניסיונות (לשיטת הרמב"ם) וכך נאמר במפורש עשרת מכות מצרים (ולשאר השיטות שכוללים גם מה שלא נאמר במפורש, באברהם נעשו הניסיונות עצמם, כך שזה כעין מפורש - ברור יותר בגילוי בו). כנגד יצחק זהו ההצלה בים, כעין שניצל מהעקידה, שבהקשר לה נעשה הזכות לקריעת הים, שאברהם בקע את העצים כדי להקריב אותו. כנגד יעקב והשבטים שירדו למצרים והתקבלו בשמחה (בשל היותם אביו ואחיו), ואף מצרים לא שיעבדו את ישראל כל זמן שאחד מהאחים חי, אבל אח"כ המצרים בגדו ושעבדו אותם, אז כנגד זה באו המכות למצרים; עשרת מכות מצרים כנגד יעקב שכולם ירדו בשל ירידתו (ואף בו החלה גזרת הגלות שנאמרה לאברהם), ולכן כנגדו מתגלה שמצרים שיעבדו את ישראל וכנגד זה נענשו בעשרת המכות (שכל מכה כנגד דברים ששעבדו את ישראל [ילקו"ש רמז קפב]). כנגד השבטים התגלה בקריעת הים, שזה עונש על שרצו למעט את הולדת ישראל וגזרו להשליך ליאור, ולכן נענשו בטביעה בים (סוטה יא,א), וזהו כגילוי השבטים שהם התחלת הריבוי בעם ישראל. כנגד כלל בנ"י זהו כמתגלה בעשרת הניסיונות שאבותינו ניסו את הקב"ה, שלא עמדו נגד יצה"ר, כעין שלא מספיק גילו את כח עמידתו של אברהם בניסיונות שטמון בהם. אולי עשרת הניסיונות בהליכה אחר רצון ה' זהו כשורש לקבלת התורה שבה אנו הולכים אחר ה', ולכן זה מתגלה בעשרה דברות. בעשרת הדברות כלולה כל התורה (יר' שקלים ו,א), ולכן הגילוי המתפרט מעשרת הדברות זהו חמשת חומשי התורה; ולכן גם כך התגלה שמעשרת הניסיונות יתגלו בהמשך חמשה גילויים כעין המתגלים מכוחם (ולכן זהו חמשה עשיריות). בבראשית מסופר על האבות וכמה ה' שמר עליהם, ובין השאר ה' שמר על אברהם בהיותו במצרים; וכך כנגד זה מתגלה שה' שמר על ישראל ממכות מצרים (ראה ב'תורת המקרא', "לך לך", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר שאברהם בנה על הצלה מפרעה כדי לקדש שם ה'. כך בדומה נראה שבעשרת מכות מצרים התגלה שם ה' בעולם, שהתגלו בו שלושה מיסודות האמונה היהודית). כנגד שמות זהו ההצלה בקריעת הים, שיש בו גילוי של שלמות הגאולה ממצרים וכן גילוי גדול של שם ה', שכך בספר שמות יש את הגאולה ממצרים וכן מתן תורה והמשכן (שזהו גילוי שם ה'). כנגד ויקרא שזהו עבודת המשכן זהו הכאת מצרים בעשרת המכות, שבשל כך הצטרפו הערב רב לישראל כשיצאו ממצרים, שהם גרמו לעגל ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]) שבעקבותיו נצטוו על המשכן (ראה 'תורת המקרא', "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). כנגד במדבר זהו הכאת מצרים בקריעת הים, שזהו עונש ברור על מעשיהם הרעים של מצרים, שרצו להתחכם לה' ולכן גזרו להטביע ביאור (ולכן יתרו אומר שזהו עונשם [שמות יח,יא] כיון שזה ברור), וכך במדבר בנ"י חטאו לה' ונענשו כמה פעמים כמסופר בפרוט ובצורה ברורה בספר במדבר. כנגד דברים (שהוא לקראת הכניסה לארץ) זהו גילוי של עשרה ניסיונות שניסו אבותינו את ה' במדבר, שמשה מזכיר להם זאת בספר דברים (אבות דר"נ לד,א) [ולכן זה קשור לספר דברים, כיון שמתפרט בו] שזהו מוסר שיתקנו דרכיהם שעשו במדבר ולא יעשו כך גם בארץ (כך שזה קשור לספר דברים גם בהיותו הספר שנאמר לקראת הכניסה לארץ).