הפסוק הראשון של הפרשה מתחיל בלשון רבים - עקב תשמעון - ועובר ללשון יחיד – ושמר ה' אלהיך לך. ונראה לי שכאן הוא פונה בהתחלה לכל אדם מישראל שנדרש לשמור בנאמנות על רצון ה׳, גם בפרטים שנראים קטנים. ועל ידי המאמצים של כל אחד, נבנית חברה חזקה, מתוקנת ומאוחדת סביב הברית עם ה׳. בשלב זה, עוברת התורה ללשון יחיד: ״ושמר ה׳ אלוקיך לך": הפסוק פונה תחילה לכל היחידים, שממאמציהם נבנה הכלל כולו; לאחר מכן הוא מדבר אל עם ישראל כיחידה אחת. יש מקום לדייק מהמעבר הזה שעל ידי מעשיו הטובים ותיקון מידותיו, אדם בישראל זוכה להוריד שפע וברכה על כל עם ישראל היושב בארצו ולא רק על עצמו.