בס''ד     פרשת כי תבוא: האם עיוור חייב בברכת מאורי האש בהבדלה

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה, על הקללות העלולות לבוא על עם ישראל במקרה בו לא יקשיב למצוות ה', וביניהם הקללה שיממשו באפלה כעיוורים: ''יַכְּכָ֣ה יְקֹוָ֔ק בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב. וְהָיִ֜יתָ מְמַשֵּׁ֣שׁ בַּֽצָּהֳרַ֗יִם כַּאֲשֶׁ֨ר יְמַשֵּׁ֤שׁ הַעִוֵּר֙ בָּאֲפֵלָ֔ה''. הגמרא במסכת מגילה (כד ע''ב) כותבת, שרבי יוסי תמה, מדוע הפסוק מציין כקללה שעם ישראל ימשש כעיוור באפלה?! והרי אין מבחינת העיוור שום משמעות לשאלה, האם מדובר בשעה בה יש חושך או בשעה בה יש אור.

ויישב על בסיס מעשה שאירע לו. כשראה עיוור מהלך עם אבוקה בלילה, ובמענה לשאלה מדוע הולך עם אבוקה בלילה והרי בכל מקרה אינו רואה, השיב שעושה זאת כדי ששאר האנשים ברחוב יראו אותו בזכות האש, ידעו שהוא עיוור, ויוכלו להציל אותו מהבורות שבדרך. וזו הקללה בפסוק, שאם עם ישראל ילך כעיוור, יהיה זה כעיוור שהולך בחושך, שאפילו הסובבים לא יוכלו להציל אותו, ולא כעיוור ההולך ביום, שהנוכחים מסביב יכולים לעזור לו. ובלשון הגמרא:

''תניא, אמר רבי יוסי, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, 'והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה', וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפלה לאורה? עד שפעם אחת הלכתי באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא מהלך ואבוקה בידו, אמרתי לו, בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי, כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים.''

בעקבות התורה הכותבת על העיוורון בו עלולים ללקות בני ישראל בעקבות מעשיהם, נעסוק בשאלה האם עיוור חייב במצוות, סוגיה שבה עסקנו בהקשרים אחרים (בא שנה ג') בהרחבה. לאחר מכן נראה מחלוקת הפוסקים האם עיוור יכול לברך ברכת יוצר המאורות, והאם הוא יכול לברך ברכת מאורי האש בהבדלה. כמו כן ולסיום נראה, האם עיוור יכול לברך ברכת הלבנה, מחלוקת שכפי שנראה תלויה בהבנת אופי הברכה, וקשורה למחלוקות הקודמות.

ברכת יוצר המאורות

האם עיוור חייב במצוות? הגמרא במסכת בבא קמא (פז ע''א), מביאה מחלוקת בשאלה זו בין רבי יהודה לחכמים:

א. לדעת חכמים, עיוור חייב במצוות ככל אדם (למעט כמובן ברכות הראייה, אותן לא יכול לברך[1]). ב.  רבי יהודה חולק וסובר שעיוור פטור מהמצוות, מכיוון שהפסוק בפרשת ואתחנן (ו, א) עושה הקשה בין 'המצות החקים והמשפטים', ומשום כך רק מי שייך במשפטים שייך במצוות וחוקים, ועיוור פסול למשפט. אלא, שקשה על גמרא זו מגמרא נוספת במסכת מגילה (כד ע''א).

הגמרא מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה, האם עיוור חייב בברכת 'יוצר המאורות'. לדעת חכמים חייב בברכת יוצר המאורות, שכן גם אם לא נהנה מהמאורות, יכול לשבח אותם, שהרי הוא נהנה מכך שאחרים נהנים מהם, וכאותו עיוור שפגש רבי יוסי שראינו בפתיחה. ואילו לדעת רבי יהודה, מי שלא ראה מאורות מימיו, פטור מברכת יוצר המאורות. וקשה, שהרי גם אם ראה מאורות מימיו, אם הוא עיוור כרגע, ממילא לשיטתו הוא פטור מהמצוות. התוספות (מגילה שם, ד''ה מי) העלו שני תירוצים:

תירוץ ראשון בשם הירושלמי, שאכן רבי יהודה לא מדבר על עיוור, שהוא בוודאי פטור מברכת יוצר המאורות, אלא מדובר באדם רואה הנמצא בבית אפל, שרק אם היה כל חייו היה בבית אפל, אינו יכול לברך ברכת יוצר המאורות שכן לא נהנה מהם, אך אם נהנה מהם בחייו, יכול לברך. תירוץ שני, למרות שרבי יהודה פוטר עיוור במצוות מדאורייתא, מחייב אותו מדרבנן, כדי שלא יהיה כגוי. אולם דין זה נכון בשאר מצוות, אך לא בברכת יוצר המאורות מהם לא נהנה ולכן הוא לא מברך. ובלשונם:

''מי שלא ראה מאורות לא יפרוס על שמע: קשה דהא רבי יהודה הוא דאמר פרק החובל סומא פטור מכל המצוות, ואם כן אי איירי הכא בסומא, אפילו ראה מאורות ונסתם נמי. ומפרש בירושלמי דלא מיירי בסומא ממש, אלא מיירי שהוא בבית אפל. ועוד יש לומר דמיירי שפיר בסומא, והא דפטרינן התם סומא היינו מן התורה, אבל מדרבנן מיהא חייב. ואפילו נסתמא משנולד מכל מקום חייב הוא מדרבנן, שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל.''

כפי שראינו בעבר (בא שנה ג') רוב הראשונים והאחרונים פסקו להלכה כדעת חכמים שעיוור חייב במצוות, וכן נקטו שיכול לברך ברכת יוצר המאורות. אמנם גם הראשונים החולקים וסוברים שעיוור פטור מהמצוות וכדעת רבי יהודה, מודים שעל כל פנים עיוור חייב מדרבנן. משום כך ולדוגמא כפי שפסק רבינו ירוחם (מובא בבית יוסף או''ח תעג), במצוות ההגדה עיוור יכול להוציא אחרים ידי חובה, שכן חובתה מדרבנן, והחייב מדרבנן יכול להוציא במצוות מדרבנן.

בורא מאורי האש

מחלוקת הקשורה למחלוקת סביב יוצר המאורות, היא מחלוקת הראשונים האם סומא מברך ברכת מאורי האש בהבדלה:

א. הראבי''ה (פסחים תקכג) סבר, שעיוור אינו יכול לברך בורא מאורי האש בהבדלה, וכך פסקו השולחן ערוך (רצג, יג) והמשנה ברורה. בטעם החילוק בין ברכה זו לברכת יוצר המאורות ביאר, שברכה זו מצריכה הנאה אישית מהאש, וכפי שכותבת הגמרא במסכת ברכות (נא ע''ב) שאין מברכים על הנר עד שישתמשו מאורו. מה שאין כן ברכת יוצר המאורות, שדי בהנאת שאר העולם.

ב. המנהיג (הל' שבת, ד''ה ואם) חלק וסבר שיש התאמה בין ברכת יוצר המאורות, לברכת מאורי האש, וכיוון שלהלכה נפסק שעיוור מברך ברכת יוצר המאורות, הוא מברך גם מאורי האש בהבדלה. ולראייה על התאמה בין ברכות אלו, שהרי הגמרא במסכת מגילה שראינו לעיל, רוצה להסביר את ההיגיון שעיוור יברך ברכת יוצר המאורות למרות שלא נהנה מהם, ומביאה סיפורו של רבי יוסי והעיוור שהלך עם אבוקה בידו. אם כן גם בהבדלה שהעיוור כביכול צועד עם אבוקה בלבד, די בכך כדי שיברך. ובלשונו:

''ואם לא בירך באור במוצאיהם, שוב אינו מברך עליו. ואין מחזירין על האור אם אין לו, כדרך שמחזירין על המצוות שאין מברכים עליו עד שיאותו לאורו. ואף סומא מברך עליו, דקיימא לן כרבנן דסומא פורס על שמע, ואף על פי שלא ראה מאורות מימיו. ומייתי בגמרא ראיה מאבוקה דאית ליה הנאה להצילו מכל מכשול, הלכך מברך עליו.''  

ג. הרשב''א (א, תרלט) בשם הגאונים צעד בשיטה שלישית והמרחיבה ביותר, שלא זו בלבד שעיוור פטור מברכת מאורי האש, אלא גם לא יבדיל כלל על הכוס, אלא רק בתפילה. ערוך השולחן (רצח, יז) תמה על שיטה זו, שהרי ברכת המבדיל בין קודש לחול אינה תלויה בברכת מאורי האש (ולראייה שמי שאין בידו נר, בכל זאת מבדיל). עם זאת למעשה כתב שיש לחשוש לשיטתם, ולכן פסק, שעיוור ישמע הבדלה מאדם הרואה שבוודאי חייב בברכה. 

ירח המכוסה בעננים

הגמרא במסכת סנהדרין (מב ע''א) כותבת, שהרואה את הלבנה בחידושה מברך ברכת הלבנה, כאשר כפי שראינו בעבר (ואתחנן שנה ג') נחלקו הפוסקים ממתי מברכים ברכה זו, האם מהיום הראשון, מהיום השלישי או מהיום השביעי, וכן עד מתי ניתן לברך ברכה זו. נחלקו האחרונים, מה הדין כאשר הירח מכוסה בעננים:

א. הרדב''ז (א, שמא) סבר, שגם אם הירח מכוסה בעננים, אם האור עובר דרכו ניתן לברך, וכן פסק המשנה ברורה (תכו, ג). ראייה הביא מהגמרא שראינו לעיל הכותבת שניתן לברך על האש במוצאי שבת כאשר ניתן להשתמש באורה, וכותבת שדי באור בו ניתן להבחין בין איסר לפונדיון, והוא הדין לברכת הלבנה שדי באור זה. כפי שציין, הוא הסכים אמנם שברכה זו על חידושו של עולם ולא ברכת הנהנין, ולכאורה אין צורך בראיית האור כלל, אך כיוון שהגמרא כותבת 'הרואה' את הלבנה, צריך לראותה.

ב. הבן איש חי (ויקרא, כג) וכף החיים (תכו, יח) חלקו וסברו, שהלבנה צריכה להיות כלל לא מכוסה בעננים כדי שניתן יהיה לברך, וכן מנהג רבים מהספרדים. כך פסק גם הרב עובדיה (יביע אומר או''ח ט, לז), אם כי ציין שפסיקה זו אינה מעיקר הדין, אלא ממידת חסידות, שכן ייסודה בדברי הקבלה. נפקא מינה לכך, שלשיטתו במקרה בו מעט עננים מכסים את הירח, ויש חשש שלא יהיה זמן לברך בהמשך החודש, ניתן לסמוך על עיקר הדין ולברך. ובלשונו:

''ומידי דברי זכור אזכור את אשר נשאלתי בימי חרפי, אודות מה שכתב מרן החיד"א, שאם יש אפילו ענן דק על הלבנה, לא יברך ברכת הלבנה. והדבר ברור שאין זה מן הדין, אלא ממידת חסידות, וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז, שאם המסך שעובר על פני הלבנה הוא ענן דק וקלוש, שעובר דרכו אור הלבנה, עד שנהנה ממנו... אז בוודאי שיוכל לברך עליה. ונפקא מינה שאם לא נשאר זמן לברך עליה אלא באותו לילה, בוודאי שיברך עליה, ולא יפסיד הברכה.''

מה הדין כאשר הירח עתיד להתכסות בזמן הברכה? רבי חיים צאנזאר (ביאור הלכה ד''ה ונהנין), כתב שאפילו אם הירח התכסה בעננים, כל עוד לא עבר זמן של יותר מכדי דיבור (כשלוש שניות), ניתן לברך. ראייה הביא מפסק השולחן ערוך (רכז, ג), שהשומע רעמים וברקים ונמצא בבית הכיסא, יכול לצאת ולברך כל עוד לא עבר זמן בכדי דיבור. הביאור הלכה (שם) כתב שניתן להקשות, שהרי במקרה של ברכת הלבנה צריך ממש הנאה מאור הירח מה שאין כן בברכת הרעמים והברקים שהם על מנהגו של עולם. למעשה פסקו האחרונים, שאפילו אם בשעת הברכה הירח גלוי, אם יודע שיתכסה במהלך הברכה, לכתחילה לא יברך.

חיוב עיוור בברכת הלבנה

נחלקו האחרונים, האם עיוור יכול לברך את ברכת הלבנה:

א. המהרש''ל (סי' עז) והמגן אברהם (תכו, הקדמה) פסקו, שעיוור צריך לברך ברכת הלבנה. ונימקו, שלמרות שהגמרא כותבת שיש לברך על הלבנה רק כאשר 'יאותו לאורה', דהיינו ייהנו מאורה, אין הכוונה שדווקא המברך יוכל להנות מאורה, אלא העיקר ששאר העולם יכול להנות מאורה, ובדומה לברכת יוצר המאורות, שדי בכך ששאר העולם נהנה מאור המאורות כדי שעיוור יוכל לברך (ובניגוד לברכת מאורי האש, שפסק כדעת רוב הראשונים שצריך להנות ממש מאור האש, ולכן עיוור לא יברך).

ב. המהריק''ש (ערך לחם תכו) חלק וסבר, שכיוון שכתוב בגמרא לשון 'הרואה' את הלבנה, משמע שצריך לראותה ממש, ולכן עיוור לא יכול לברך. הוא דייק כדבריו מדברי הרדב''ז שראינו לעיל, שכאמור נקט שלמרות שברכת הלבנה היא ברכה על חידושו של עולם, בכל זאת צריך להנות מאורה. כך פסקו גם החיד''א (מחזיק ברכה רכט, ו) והרב עובדיה (יחוה דעת ד, יח), אם כי נקטו כך בגלל שאין הכרעה חד משמעית לאחד הצדדים, וספק ברכות להקל. ובלשון הרב עובדיה:

''בשו"ת מהרש"ל כתב, שסומא רשאי לברך ברכת הלבנה, ואף על פי שסומא אינו מברך בורא מאורי האש, שצריך שיראה השלהבת וישתמש לאורה, וגם בברכת הלבנה אמרו שצריך שיאותו לאורה, מכל מקום לא אמרו שצריך שהוא יראה ויהנה מאורה, אלא שהעולם יאותו לאורה, ודומה למאי דקיימא לן שסומא יכול לברך יוצר המאורות, אולם המהריק"ש כתב, שמדקדוק לשון חז"ל שאמרו הרואה לבנה בחידושה, נראה שסומא אינו מברך... וספק ברכות להקל.''

עם זאת, הסכימו גם אחרונים אלו שהרואה את הירח דרך משקפיים חייב בברכה זו, גם אם ללא המשקפיים לא יכול היה לברך. ונימקו, שמעבר לכך שדעת המהרש''ל שאפילו עיוור יכול לברך, הרי יש שכתבו שהסיבה שלא ניתן לברך ברכת הלבנה כאשר רואים את הירח דרך זכוכית וכדומה היא שההשתקפות יכולה להטעות, מה שאין כן כאשר רואים דרך משקפיים. בנוסף, כאשר אדם מרכיב משקפיים באופן קבוע, נחשב הדבר כמעין חלק ממנו, ולכן לא סביר שיחצצו בינו לבין הירח.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[2]...