מַר עֻקְבָּא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ,

וְהָיָה רָגִיל בְּכָל יוֹם לִזְרֹק לוֹ אַרְבָּעָה זוּזִים בְּצִנּוֹר הַדֶּלֶת.

פַּעַם אַחַת אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי עוֹשֶׂה עִמִּי טוֹבָה זוֹ.

אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה מַר עֻקְבָּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁרָאָם הֶעָנִי שֶׁהִטּוּ עַצְמָם לַדֶּלֶת – יָצָא אַחֲרֵיהֶם.

בָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְתַנּוּר גָּרוּף, נִכְווּ רַגְלָיו שֶׁל מַר עֻקְבָּא.

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תֵּן רַגְלֶיךָ עַל רַגְלַי.

חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ.

אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְצוּיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וַהֲנָאָתִי קְרוֹבָה..

בחג שמעתי הרצאה ממרצה מאלף ומחונן בשם יניב קנדל.

 ההרצאה נסבה על סיפורו של מר עוקבא. נזכרתי שפעם  למדתי את זה המדרש ותובנותי שלי היו שונות מתובנות המרצה.

 התאמצתי להיזכר בדברים  ולא עלה בידי להציף ,אלא  אך ניצוצות בודדים.

 בלילה על יצועיי נדדה שנתי כעסתי על עצמי שלא זכרתי את הדברים עד תומם שוב ושוב ניסיתי להיזכר .ערפילים החלו עולים ברקע אך עדיין לא קצוות הניתנות לקישור... בבוקר לפתע האיר כל הסיפור בתוכי והוא לפניכם.

ראשית שאלות לכייל אוריינטציה וכיוון.

 באיזה נסיבות צצה אשתו של מר עוקבא בבית המדרש. לא  היא לא ממש דאגה לו אישית . שהייתה רגילה בעיכוביו והיא בעקבותיו של מר  [דגש על "מר"]עוקבא .

וכך כל יום בשעת חזרתו רגילה הייתה לראותו מחלון ביתה שהוא משלשל הצדקה בצינור הדלת של השכן והנה הוא מתעכב מר עוקבא  ועת ארוכה והיא מר לה .

בינתיים אשת העני יצאה כמו כל יום להסיק את התנור שבעלה היה נוטל המטבעות למהר לקנות הקמח  והיא הייתה אופה אותו - ללחם יומם.

 משבושש הקמח לבוא גרפה אשת העני הגחלים והרמץ לצד אחד והערימה אותם בערמה לנסות לשומרם .

 שאלה שנייה : למה חשוב היה לציין כי העני בשכונתו של מר עוקבא .

שמא לרמז שאף היה הוא בשכנותו ממש.

 שאלה שלישית : למה גם הדגש : "רגיל היה".

 לא די בלשון : "בכל יום".....

 ויש עוד שאלות .....

הנה אם כן, לפניכם כל סיפור המעשה : להזהיר משוחזר בעיני רוחי

 בשכנותו של מר עוקבא גר עני מרוד. אשתו של מר עוקבא עמדה עליו כהרגל שבכל יום ויום  שבשובו מבית המדרש לצוהרים ישלשל להם לעניים צדקה.

 וכך התרגל העני שכל יום בשעה מסויימת היה אוסף הצדקה רץ לקנות הקמח ולהביאו לאשתו שכבר הייתה מוכנה עם התנור החם .

משהתעכב מר עוקבא באותו היום, הצטער העני וחשש התעורר בליבו שמא מטה לחמו הולך ונגדע .

בכל אופן עמד היה ודרוך שמא בכל רגע יגיע בכל זאת נותן הצדקה ואף השתעשע שיהא לו הזדמנות להציץ בו ......

אשת מר עוקבא  שעומדדת בחלון וכוססת ציפורניים  מחליטה לעשות מעשה לרוץ לבית המדרש ולשלוף את בעלה למלא את שליחותו הרגילה.

 והנה מר עוקבא ואשתו ממהרים  לעשות את המלאכה .

 מר עוקבא משלשל ואשתו מושכת אותו למהר ולהעלם בטרם יראה מי .

ואזי העני פותח ורואה  והם נמלטים היישר לתנור. 

כאמור תנור שהוסק זה מכבר ושאשת העני גרפה את כל תכולתו לצד אחד על מנת לשמר את הגחלים    . 

אשת מר עוקבא הרגילה בכגון דא נכנסה לצד המגורף והוא חיש אחריה נחת על הערימה הרוחשת גיחלים לוהטים .

והיא אשתו בעקיצה למר עוקבא הציעה לו פתרון כפול :

להציל רגליו מחריכה  .

וגם ליתן לה את עיתה באנטימיות שחסרה לה הייתה .

[ראו השורה האחרונה שבמדרש התלמודי. ....

 מוסר הסכל אוי לו לתלמיד חכם שלהט תלמודו גורם לו רפיון בשניים:

 ראשית : צדקה לעניים

 שנית : עת וזמן לאישה ולילדים ....

משה אהרון