חג הסוכות -  הזמן  להגיע לשמחה נעלה - ולשיא בשמחת תורה!

מאת: אהובה קליין

 זה עתה עם ישראל סיים את היום הקדוש ביותר בשנה  יום הכיפורים יום חתימת הדין - כשרוב העם התעלה בקדושה עילאית, לכן מעתה - הוא  פונה לחגוג את חג הסוכות והזריזים מקימים את סוכתם  מיד עם צאת הצום.

ציורי תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן  על בד]-* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ידוע כי ישנן שתי מצוות ייחודיות בהן היהודי  "טובל"– כל גופו במקום קדוש מעין כסות רוחנית:

א] הישיבה בארץ ישראל - יהודי הגר בארץ ישראל - כל גופו   שרוי בקדושת ארץ ישראל.

ב] יהודי היושב בסוכה במשך שבעה ימים - כל גופו נמצא במעטה – של קדושה.

על כך  כתב  בעל התניא: "שתי מצוות ישנן שאדם מקיים אותן בכל גופו ונכנס בהם אפילו במנעליו שברגלו -  היינו - מצוות סוכה, ומצוות יישוב ארץ ישראל, ורמז לקשר בין שתי מצוות הללו ישנו  בפסוק מפורש: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ;    וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן." [תהלים, ע"ו, ג']

הגאון מווילנא – הפתיע את כל האורחים – אנשי המקום: שהתכנסו  כמנהגם באותם הימים אצלו בסוכה בשמחת בית השואבה  בתום שירתם  את: "שירי המעלות" - שאל אותם שאלה מעניינת:

היכן מוזכר בתורה כי אברהם קיים את המצווה – לישב בסוכה?

להפתעתם - גילה להם: כי  בפרשת "חיי שרה" נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".[בראשית כ"ד, א']

המילה : "בַּכֹּל"- מרמזת בראשי תיבות:

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל־ הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת.  "לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל",

עוד נקודה מעניינת  לגבי הישיבה בסוכה - היא סמל לארעיות!

חג הסוכות נקרא גם בשם: "חג האסיף" כי נחגג בתקופת איסוף התבואה למחסנים - טרם ירד הגשם  המשמעותי.

כפי שכתוב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ.." [דברים  ט"ז, י"ג- י"ד]

כאשר היהודים  יושבים בסוכתם שהוא מבנה ארעי – לפתע חשים  כי הזמן חולף מהר  מן המצופה ומטרת הישיבה בסוכה תורמת  להם  - החלטה -להתכונן לעולם הבא  שהוא  עולם קבוע.

אך היות ואלוקים  צופה לכל הדורות - ויודע  מראש - כי יגיע הזמן שלפתע –היהודי  ירגיש כי הוא חי בארץ זבת חלב ודבש - ועלול ,חלילה לטעות – מתוך מידת הגאווה: כאילו - הרשות בידו לעשות בארצו ככל העולה  על רוחו . כביכול, הוא  בעל הבית  ונעשה גאוותן וחושב - כי כל העושר שנהנה ממנו – נובע מפרי עמלו  בלבד - בזכות עבודתו  הבלעדית – ולא עוד אלא על כך ישנה אזהרה  מפי אלוקים – הצופה לכל הדורות:, כנאמר:

"הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.  פֶּן תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.  וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ, יִרְבֶּה.  וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת־ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.  הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.  הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ:  לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ-- לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת־ הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ, אֶת־ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:  לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה". [דברים ח', י"א-י"ט]

במיוחד בימינו רואים: כיצד יש כאלה הרוצים לגור בארץ ללא קיום מצוות – כביכול - מדינה לכל אזרחיה - הם מנסים להרים ראש ומאיימים כי יעזבו את הארץ - אם לא תתמלא שאיפתם  זו! הם שוכחים כי כאן אנו חיים  בארץ המובטחת רק לנו - הזכות עליה: כפי שהבטיח ה' עוד לאברהם אבינו - אבי האומה.

"בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת  הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". [בראשית  ט"ו, י"ח]

זוהי ארץ קדושה ומיוחדת וניתנה לנו - בתנאי שנקיים את  מצוות התורה בצווי אלוקים!

יש אף השוכח - כי כולנו ערבים זה לזה  ואם הוא חוטא: אף  קרובי משפחתו עלולים לסבול, ככתוב: "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת־ דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם יִהְיֶה־ לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ:  לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת־ הַצְּמֵאָה.  לֹא יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ־יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה [הקללה]  הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת־ שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר -הַתּוֹרָה: הַזֶּה" [דברים כ"ט, י"ח- כ"א]

בחג זה אנו מצווים לברך גם על ארבעת המינים: אתרוג ,לולב[כפות תמרים] הדס וערבה [ערבי נחל]- כאשר הם אגודה אחת , כנאמר:

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים".[ויקרא: כ"ג, 'י']

יש בכך מסר לעם ישראל להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד- למרות השוני הקיים ביניהם בכל זמן.

כמה חשוב מסר זה במיוחד  בתקופה זו של מחלוקת בעם!

הקשר לאומות העולם: בזמן שבית המקדש היה קיים, הקריבו במהלך החג 70 פרים כנגד "שבעים אומות העולם", מתוך תפילה לשלום, שפע וגשם עבור האנושות כולה.

היום - בתקופה זו: עלינו לזכור את שליחות עם ישראל:

"וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל הָאָרֶץ".[שמות י"ט, ה']

את זאת ניתן לקיים באופן מעשי על ידי קיום מצוות התורה ובכך להאיר את כל העולם באורה של התורה ואת המסר הזה קיבלו עם ישראל לרגלי הר סיני כפי  הכתוב:"וַיִּחַן־ שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר "[נאמר בלשון יחיד "ויחן" ולא בלשון רבים]

השמחה  בחג הסוכות.

בסידור התפילה, נקרא :"זמן שמחתנו"

ידועים דברי חז"ל :"מעלים בקודש ואין מורידין" [מסכת מנחות (דף צ"ט, עמוד א')

בחג זה מצווים אנו לשמוח - וגם השמחה צריכה לעלות  למעלות  גבוהות  באופן תמידי....

כיצד נשמח – שמחה כה ממושכת ולא נפסיק אותה? התשובה: עלינו להתבונן על כל מה שאלוקים מעניק לנו בחיי היום יום - ולהודות לו על כך ולא  להיות כפויי טובה -

נודה על כל הדברים הטובים שה' מעניק לנו - בכל יום מחדש, אין להתבונן על הדברים הטובים כמובן מאליו - השמחה חייבת ללוות אותנו כל חיינו מתוך הבנה ויראת שמים - כי אנחנו בנים לה' כנאמר: "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" [דברים י"ד, א']

הוא בחר בנו מכל העמים והוא אבינו בשמים ששומר עלינו לאורך כל ההיסטוריה וזאת למרות שעם ישראל עבר גלויות וייסורים בעבר וגם היום-אנו חיים בנסים גדולים  -מוקפים אויבים מכל עבר..יש ללמוד מדברי דוד המלך האומר:

"אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה--    אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ :שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה,    כָּל יְמֵי חַיַּי;

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה,  וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". [תהלים כ"ז, ד']

כאן משדר לנו דוד המלך: כי למרות שהוא  מעוניין לשבת בבית ה' באופן קבוע  הרי הוא מבקש להרגיש את התחדשות השמחה בכל יום מחדש כאילו הוא מבקר שם –בכל יום  ומתרגש כאורח שבא לבקר שוב.

לשיא השמחה נגיע ,בע"ה, בשמחת תורה.

פרשת "וזאת הברכה" נקראת בחג שמחת תורה - שמיני עצרת לאחר חג סוכות – וראוי לשים לב -  כי בניגוד לשאר פרשיות השבוע  שנקראות בשבתות   הרי בשמחת תורה  עולים  לתורה כל המתפללים - כולל הילדים  שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות - דבר  שאינו נהוג בשאר "ימים טובים". שנוהגים לעלות לתורה רק חמישה או שישה קרואים - מלבד "מפטיר" -  שלעולם אין  עולים בהם לתורה ילדים שעדיין לא הגיעו  לגיל 13 ומטעם זה קוראים את רוב הפרשה כמה פעמים עד הקטע: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם",  [דברים פרק ל"ג, כ"ז] -

על מנת לזכות כל יהודי מעם ישראל בברכת התורה בחג שמחת תורה—ובכך מסמל את ייחודו של עם ישראל - כעם יחידי בתבל שנבחר מתוך כל העמים  לקבל את התורה!

אחר כך ממשיכים לקרוא את כל הפרשה, בקריאה זו מופיעים שני "חתנים"- "חתן  תורה"- הוא עולה לקרוא את  המחזור הנוכחי של קריאת פרשיות התורה. והשני  נקרא: "חתן בראשית" שתפקידו  לקרוא את פתיחת המחזור החדש של הקריאה בתורה - פרשת בראשית בחומש הראשון - מתוך חמישה חומשי התורה .

חז"ל  מדגישים - ראוי להבחין  כי פרשת "וזאת הברכה" מסתיימת במילים : "לְעֵינֵי כָּל ־ יִשְׂרָאֵל". האות האחרונה היא: ל' ואילו האות הראשונה בחומש בראשית היא: ב'- המופיעה בתחילתה המילהְּ: "ברֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים",יחד נוצרת המילה: "לב" - רעיון זה בא ללמד את עם ישראל: מסר חשוב מאד, כשם שאין להפסיק את פעילות הלב של האדם - אפילו לזמן קצר , כך אין אנו רשאים להפסיק במשך כל החיים את לימוד התורה.

לסיכום, יהי רצון ונשוב להיות עם מאוחד בארצנו הקדושה –באהבת חינם מחוברים לתורה הקדושה ובאופן זה :נזכה במהרה ,בע"ה, לניצחון וגאולה ולשמחה גדולה.

יפים וחשובים דברי  הנביא ישעיהו [ישעיהו, נ"ה,י"ב ]

"כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכׇל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" כשאדם שמח נדמה לו שכולם אתו בשמחה[מצודת דוד]