"וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ. הוא היה גבר ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה'" (בראשית י,ח-ט). "להיות גבור" – להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה. "גבור ציד" – צד דעתן של בריות בפיו והטען למרוד במקום. "לפני ה'" – מתכוין להקניטו על פניו. "על כן יאמר" – על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו יאמר: זה כנמרוד גבור ציד (ב"ר)' (רש"י). (ראה בהרחבה על דמותו של נמרוד ע"פ המפרשים השונים, ב'מעשי אבות – א', 'עניינו של נמרוד', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). בפשטות התורה מביאה כמה דברים על רשעותו הגדולה של נמרוד כדי להראות את רשעותו הרבה. אולם אולי יש בזה כעין רמז שנמרוד היה השיא של גילוי המרידה בה', ולכן הוא כעין עומד ההיפך מהאבות שהם השורש של גילוי שם ה' בעולם. לכן נמרוד הוא אמפרל, שיש בו גילוי של מלחמה באברהם בהיותו מגלה שם ה' בעולם: '(בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל". רב ושמואל; חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל? שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו' (עירובין נג,א). שבנמרוד (בשמותיו) יש גילוי של מרידה בה' ושל ניסיון להשמיד את אברהם, שזה כחלק ממעשיו למרוד בה', שאברהם היה גילוי ההיפך מזה, ולכן רצה נמרוד להשמידו. כמו שמביאים חז"ל על אברהם ונמרוד (לאחר שאביו של אברהם נתן לו ע"ז למכור והוא גרם לאנשים להבין שלא לקנות ע"ז לעבדה): 'באותה שעה נטל אברהם את כל האלוהות והביא אותן אצל תרח אביו. ואמרו לו שאר בניו לאביהם תרח: אברהם זה אינו יכול למכור אלוהות, בוא ונעשה אותו כומר. אמר להם אברהם: מה מלאכתו של כומר? אמרו לו: מכבד לפניהם ונותן לפניהם אכילה ושתיה. מיד נתן אברהם לפניהם אכילה ושתיה ואמר להם: קחו ואכלו וטלו ושתו למען שתיטיבו לבני אדם בשביל שנתתי לפניכם אכילה ושתיה; ולא היה בהם אחד שהיה נוטל כלום לאכול ולשתות. מיד פתח אברהם ואמר: "פה להם ולא ידבר עינים להם ולא יראו אוזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם" (תהילים קטו ה-ט). מה עשה אברהם? נטל את המקל והיה משבר את כולן והשליך אותן אל תוך מדורת האש ובא וישב עליהן. בתוך כך בא נמרוד ומצא לאברהם שעשה כך, ואמר לו הכי: אתה אברהם בן תרח? אמר לו אברהם: הן. אמר לו: וכי אין אתה יודע שאני הוא אדון של כל המעשים, והחמה והלבנה והכוכבים והמזלות ובני האדם מלפני יוצאין כולם; ואתה למה אבדת את יראתי? באותה שעה נתן הקב״ה בינה לאברהם, ואמר לו אברהם לנמרוד: אדוני המלך אדוני המלך, עדיין לא הייתי יודע רצונך, אומר לפניך דבר אחד לגדולתך. אמר לו: אמור. אמר לו: מנהגו של עולם כך הוא ועד עכשיו היתה החמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב, למחר תהא מצוה את החמה שתצא ממערב ותשקע במזרח, ואז אני מעיד בך שאדון על כל המעשים אתה; ואם אתה אדון העולם כמו שאמרת בודאי כל הנסתרות הם גלויות לך, אם כן אמור לי מה בלבי ומה אני עתיד לעשות. באותה שעה הניח אותו רשע נמרוד ידו על זקנו והיה מתמה בלבו. אמר לו אברהם: אל תתמה בלבך, כי לא אדון העולם אתה, בנו של כוש אתה, ואם אדון העולם אתה, מדוע לא הצלת את אביך מן המיתה? אלא כשם שלא הצלת את אביך מן המיתה כך אתה לא תוכל להינצל מן המיתה. מיד קרא נמרוד לתרח אביו ואמר לו: מה תהא משפטו של אברהם בנך זה ששרף אלהות שלי? אמר לו: אין משפטו אלא שריפה. מיד לקח נמרוד את אברהם וחבשו בבית האסורים, והוציאו להשליכו לכבשן האש' וכו' (תנא דבי אליהו זוטא, כה). הרי שיש התנגשות בין נמרוד לאברהם, שזהו כעין זה כנגד זה עשה האלקים. שנמרוד גילה בעולם את המרידה החזקה בה', והאבות גילו את ההליכה אחר ה'. לכן נאמר על נמרוד שלושה דברים כנגד שלושת האבות שמבטאים את ההיפך ממנו (ועליו אומרים משל במשך הדורות, כגילוי שהוא דוגמה להשפעה לדורות; וגם האבות משפיעים לדורות, ע"י בנ"י). '"להיות גבור" - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה', כנגד אברהם, שדור הפלגה פעלו לגור יחד נגד ה': 'אמר נמרוד לעמו: באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה מגדול גדול בתוכה, ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים' (פרקי דר"א, כד), לעומתו מתגלה באברהם שהיו בביתו גרים שבאו לשם ה', שגרו יחד: “ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן" וגו' (בראשית יב,ה). '"אשר עשו בחרן" – שהכניסן תחת כנפי השכינה' וכו' (רש"י). ובדור הפלגה חיי האדם לא נחשבו לכלום: 'ואם נפל אדם ומת לא שמים את לבם עליו' (פרקי דר"א שם), לעומת אברהם שהיה מכניס אורחים, שבזה גילה את חשיבותו הגדולה של האדם (ודרך זה הקריא את שם ה' בפי האנשים [סוטה י,א-ב], לעומת נמרוד שבמגדל בא למרוד בה'). '"גבור ציד" - צד דעתן של בריות בפיו והטען למרוד במקום', כנגד יצחק, ששמע לדברי אברהם והסכים בדעתו לקיים את רצון ה' והלך לעקידה כרצון ה' (ולא התנגד ומרד שלא ללכת לעקידה), להיפך מנמרוד שהיה מטעה בדבריו וגורם למרוד בה'. גם "ציד" מרמז על שהקריב קרבנות (ראב"ע), שזהו כעין העקידה שיצחק עלה לעקידה, וכן אח"כ הוקרב במקומו האיל (או לפי האברבנאל שנמרוד היה 'צודה החיות וכובש אותם' [וכן בפרקי דר”א (שם) נאמר שהיו החיות באות ונופלות לפני נמרוד וחשבו האנשים שזה מגבורתו, שנאמר "גבור ציד”], זה כעין העקידה שהאיל היה אחוז בסבך בקרניו כעין מוכן וכבוש לפניו לעקידה). (וכן אצל יצחק התגלה עניין של ציד בפה, שעשו צד דעתו בפיו [אמנם בנמרוד הוא זה שצד, וביעקב הוא הניצוד, אולם בכ”ז העניין הוא שיש גילוי צידה בפה]: "כי ציד בפיו” [בראשית כה,כח]. ' … ומדרשו: בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו' [רש”י]). '"לפני ה'" - מתכוין להקניטו על פניו', כנגד יעקב, שמה שנמרוד עשה זה להלחם בה' בעזות מצח (כמו שמיד מובא שלכן: '"על כן יאמר" - על כל אדם מרשיע בעזות פנים יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד'), שזהו ההיפך מיעקב, שאע"פ שכל חייו היו קשיים כמו שאומר לפרעה: “מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז,ט), בכ"ז לא מרד חלילה בה', אלא להיפך בא לקדש את שם ה', כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א את דבריו של יעקב לפרעה, שהיה בזה כדי לקדש שם שמים (ראה 'תורת המקרא' פרשת "ויגש" אות ב'), כך שזה ההיפך מנמרוד. יוצא שנמרוד הוא המלך שייסד והשפיע לכפירה בה' בעולם, והאבות הם היפוכו, שייסדו את האמונה בה' וקידוש שמו.