הצעידה אל הבלתי נודע

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (יב, א)

כיצד ידע אברהם לאן ללכת, שעה שיעדו הסופי נותר לוט בערפל?

האבן עזרא מבאר שהערפול נועד רק לניסיון ולחיבוב הארץ. מיד לאחר הציווי הכללי, גילה לו הקב"ה בסתר שיעדו - ארץ כנען, ולכן יצא בידיעה ברורה.

הרמב"ן רואה כאן הליכה באמונה: אברהם שיער כי ארץ כנען היא נחלת ה', ויצא אליה מתוך ביטחון שבתוכה יקבל הכוונה נוספת.

הספורנו מדגיש את המילה 'אַרְאֶךָּ'. אברהם לא ידע מיקום מוגדר ונדד בארץ כמחפש, עד שזכה להתגלות בשכם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

רבי זלמן סורוצקין מבאר שהקב"ה נהג כמפקד, הפוקד על חייליו לצאת לתנועה, כשרק הוא יודע את היעד. הצועדים נעים מתוך אמון מוחלט במנהיגם. כך צעד אברהם אל הבלתי נודע, לא בחרדה, אלא מתוך ציות שלם ושמחה פנימית על הזכות להתמסר להובלה האלוקית.

גדולתו של אברהם נמדדה לא רק בהגעתו אל הארץ, אלא בעצם נכונותו לצאת למסע מתוך התמסרות שלמה ושמחה בעשיית רצון קונו.