היום כ"ד מרחשוון הוא יום השנה לפטירת מו"ר מרן שר התורה גדול הדור הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (נפטר בשנת תשנ"ה). הפרשה שלנו מתחילה בקניית מערת המכפלה ע"י אברהם אבינו, הקניה הזו היא גילוי של נחלה בארץ כמו שה' אמר לאברהם שיהיה לו (' … ונזכרה זאת הפרשה ... לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' [ראב"ע; בראשית כג,יט]). כך התגלה במו"ר מרן הגאון שהיה הולך בראש המחנה, יוצא בראש במלחמות, ובפרט בששת הימים שכבשנו את חלקי ארצנו, כדבר ה' שהארץ נחלתנו; ובפרט היה הראשון שהגיע לחברון ולמערת המכפלה, שהגיע לבדו ונכנעו לו, כעין אברהם (שהיה אחד) שקנה את מערת המכפלה והוציא אותה מהאומות ליד ישראל, כך המרן הגאון כבש את החברון ומערת המכפלה והעבירה ליד ישראל. הוא יצא בראש כנציג כלל ישראל, כעין שאברהם קנה בשביל כל ישראל; ובפרט קנה מקום לששים ריבוא ישראל (ע"פ הגר"א) שזהו המספר המייצג את בנ"י, שכך גם מרן הגאון יצא בשם כלל ישראל והביא לידנו את מערת המכפלה. מרן הגאון התפרסם בעולם כרב המייצג את ישראל, שהתפרסם בכל העולם בתמונות מכיבוש הכותל, ועוד שיצא בשליחויות בתור הרה"ר של צה"ל ואח"כ כרה"ר של ישראל; ובפרט הכירו בו האויבים כרב של ישראל, שליח ה'  של היהודים, שיצא להביא את החללים לקבר ישראל, שנשלח אליהם כדי שיביאו אותו למקום נפילת החללים במלחמת העצמאות (וכן בשאר המלחמות פעל רבות להביא את החללים לקבורת ישראל), ראה בהרחבה בספר 'בעוז ובתעצומות'. זהו שאברהם מבקש ופועל כדי להביא את שרה לקבורה, ובהקשר לזה מתברר שרואים בו את שליח ה', כדברי בני חת לאברהם: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג,ו). "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל” (בראשית כד,א), ברכה בכל, כך התגלה במרן הגאון שהיה בו הכל, גבורה במלחמה ות”ח מופלא, שכל התורה היתה בו בשלמות – בקיאות בכל התורה כולה, בכל דברי חז”ל והראשונים וכו', ידע והיה בקי בהרבה שינויי גרסאות וכת”י, ויחד עם זה חריף ועמקן בשיא העמקות; בקי וחריף בכל – בנגלה ובנסתר, והיה חדשן גדול של המון חידושי תורה ישרים ועמוקים ביותר. וכן היה איש קדוש, ובעל חסד גדול; איש שכל גילויי הקודש היו בו. 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א): "ואברהם זקן בא בימים"' (יומא כח,ב), זהו כמרן הגאון שהיה ת"ח עצום ביותר, וחיבר ספרים עמוקים בכל מקצועות התורה. גדולי הרבנים האמיתים יצאו מגדרם בהערצה אליו, בשל שידעו את מעלתו העצומה בתורה (מרן הרב זצ"ל והרצי"ה והרב איסר זלמן מלצר זצ"ל ועוד רבים [וכן היה מקורב בידידות רבה לאדמו”ר מחב"ד ולאדמו”ר מגור]). '"ברך את אברהם בכל" – בכל עולה בגימ' בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה' (רש"י בפס'). זהו כרמז שגדולתו הגדולה ועמידתו על האמת של תורה ('זקן ויושב בישיבה') היה נר לרגליו של מרן הגאון (שהיה מקיים: "לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו” [דברים א,יז], שלא פחד מאיש ואמר את דין, גם אם אח"כ ייצאו נגדו ויבזוהו; ואפילו אם זה בשביל אדם פשוט, כעין במקרה של האח והאחות שהיו סתם אנשים ולא מישהו חשוב ביותר שרוצים להילחם בשבילו בכל מחיר; וכל זה מתוך גדולה תורנית, שגם דבר קשה שנעשה בו בעיה בין הדיינים ידע לברר ולפסוק כאמת, כעין הדבר הגדול שמביאים למשה, שכך היה מרן הגאון גדול הדור, כעין גילוי של משה), ולכן במקרה של האח והאחות שכשבאו להתחתן ובבי”ד קבעו שהם ממזרים, מרן הגאון בירר וקבע חד משמעית שאינם ממזרים ושלח כמה פעמים את דעתו והוכחותיו לבי”ד והם התעלמו, עד שלבסוף נעשה רב ראשי לישראל ואז העמיד בי”ד שיתיר אותם, וחלק מהחרדים יצאו נגדו בחירופים וגידופים (ועד היום יש רשעים כאלו), בכ”ז לא נכנע אלא עמד על האמת של ההלכה ולא פחד מאיש. מרן הגאון היה מעמיד את ההלכה בכל מקום שהגיע אליו, כך העמיד (במלחמות גדולות נגד מתנגדים) את חוקי הדת בצבא, ובזכותו עשרות מיליונים (במשך השנים) אכלו ואוכלים כשר ולא מחללים שבת בצבא (מצד המעשים של הצבא שלא להתאמן וכדו' בשבת, לא מצד האדם הפרטי שיכול שלא להיות שלא שומר שבת בשל שאינו דתי); וגם בהיותו רב ראשי לת”א פעל רבות לחיזוק הדת בעיר (ובפרט במניעת חילול שבת בפרהסיא), לכן הס”מ כ”ך נלחם נגדו, כידוע שהשטן נלחם בצדיקים קדושים שמגלים קדושה גדולה בעולם (כעין שהליטאים פעלו עד כדי רצח ממש נגד החסידים בתחילת החסידות), וכך השפיע על חלק מהרבנים החרדים והטעה אותם לצאת נגד מרן הגאון בעצרות ולבזותו ברבים, והוא ברוב ענוותנותו וקדושתו לא החזיר להם באותה מטבע, אלא היה מהנעלבים ואינם עולבים מרוב גדולתו בקדושה: 'ת"ר: עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה, לא): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"' (שבת פח,א). וכבר קרא בגלוי מרן הרצי"ה זצ"ל שכל מה שנעשה נגד הרב גורן זה בשל שרוצים לקעקע את הרבנות הראשית שייסד מרן הרב קוק זצ"ל (והיה אף רב אחד שהתבטא שכל זה נעשה בשל קנאה על שהרב גורן זצ"ל היה הראשון שקם ללמוד והאחרון שגומר ללמוד בישיבת חברון). [אני אישית לפני עשרות שנים עבדתי עם אחד שהיה מקורב לרב חרדי מפורסם מאוד שהיה מקורב לרב שך זצ"ל, ואמרתי לו שישאל את אותו רב מה אומר על חמשת הטענות שהעלה הרב גורן שלפיהם התיר את האח והאחות, שאמר שמכח כל אחת מהסיבות היה מתירם אז ק"ו שיש חמש כאלו. והוא הלך ושאל, וחזר וענה שאותו רב אמר לו שלא יכול להיות שהיו חמשה דברים אלו אחרת הם לא ממזרים! אבל בכ"א הרב גורן הוא רב ציוני כך שבכ”א היה צריך להחרימו! (שזה מראה מה דעתם וסיבתם האמיתית, הרצון העז להחרים בכל מה שרק יכולים לטעון). ה' ישמרנו מדעתם]. מי יודע איך המדינה היתה נראית אם היה הרב מרן הגאון זצ”ל פועל כפעולותיו שמקודם גם בהיותו רב ראשי, אלא שעצת היצר פעלה את פעולתה והזיקה לגילוי כוח מרן הגאון בציבור, וכך הפחיתו מהשפעתו במדינה ולא יכל להשפיע כמו קודם, ה' ישמור. התורה מספרת בפרשתנו על שליחות אליעזר ללקיחת רבקה, והתורה מאריכה מאוד בסיפור הדברים עד שאמרו חז"ל: '"וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים". א"ר אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא' וכו' (ב"ר ס,ח). מסביר מרן הגאון שזה משום שע"פ הסיפור כולו בשימת לב היטב לפרטים שנאמרו שוב רואים איך פעל אליעזר כדי שלא לעבור על איסור ניחוש ושלא ישמע כך מדבריו, אע"פ שבקריאה פשוטה נראה שניחש (ראה 'תורת המקרא' “חיי שרה" אות א), שכך גם אצל מרן הגאון עשו נגדו עצרות וטענו ברבים שהתיר ממזרים, אבל מי שהיה בתוך הדין יודע שהאמת היא כמרן הגאון שטען שאינם ממזרים (ואף היו רבנים גדולים שאמרו בהחלטיות שהרב גורן ת"ח עצום וסומכים עליו בדין לגמרי, ובכ"ז פרסמו בשמם כאילו אמרו שהוא מעוות את ההלכה; מרוב שהס"מ השתמש בהם בכל דרך בלי בושה, אפילו לשקר). זה מתגלה בסיפור הקשור לנישואין, שאליעזר נשלח להבאת אשה ליצחק, שכך אצל הרב גורן זה היה בהקשר לנישואין, שנושא האח והאחות עלה בעקבות שבאו להתחתן ואמרו להם שהם ממזרים. הרב מרן הגאון העמיד בי"ד של עשרה דיינים גדולים והתיר את האח והאחות לנישואין, שפסקו שאינם ממזרים, כעין רמז שאליעזר הלך לארם נהרים עם עשרה גמלים שעליהם נשא דברים כדי לגרום להבאת אשה ליצחק, כדי שיהיה נישואין ויקימו בית כשר בישראל (שלכן נשלח דווקא לשם ולא לקחת מבנות הארץ בשל רעתם שאינם כשרים לישראל), כעין רמז שאותם דיינים פסקו להתיר את האח והאחות וכך הם יכלו להתחתן ולהקים בית כשר בישראל (ולא  ממזרים), שבכך עשו עמם גמילות חסד, כעין רמז בגמל לשון גמילות חסד: “ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור" (כד,י). מרן הגאון התיר את האח והאחות אע"פ שידע שיבזוהו וינסו לפגוע בו פיזית (מרוב שהס”מ הבעיר שנאה ורשעות), אולם הוא לא נכנע ועמד על כך שזו האמת ההלכתית ואין לזוז ממנה גם כשמחרימים אותו וכדו'. וכך מובא ב'המעלות לשלמה' (עמ' 25): 'ניסינו לומר לו בתוך המשפחה: מה לך למסור את נשפך ולהכנס בעובי הקורה כשכל העולם לוחם נגדך? אולם הוא היה עונה: אם אפשר להציל יהודי מחוייבים להצילו , אפילו אם מדובר בסכנת נפשות, אני מוכן לסכן לא רק את העולם הזה אלא גם את העולם הבא שלי כדי להציל יהודי'. הדבר הזה (מוכנות למסירות נפש של העוה"ז והעוה"ב) הוא יסוד קדושה עצום, שמעטים ביותר זוכים לעמוד בו, וזה התגלה במשה רבנו: 'דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא סָבָא: לָא אַשְׁכַּחְנָא רַעֲיָא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל עָאנֵיהּ, כְּמשֶׁה, דַּאֲמַר (שמות, לב): "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ”. מַאי "מְחֵנִי נָא”? מִן עָלְמָא דֵין וּמִן עָלְמָא דְאָתֵי' וכו' (זוהר חדש כג,א). כך היה מרן הגאון שלם בקדושה והתגלה בו כעין משה – שזהו 'שלמה' שיש בו אותיות 'משה' ו'שלם'. פרשת האח והאחות היתה קשה והרבה שקרים ורעות נעשו אז, שלא כרצון ה', זהו שבפרשתנו מזהיר אברהם ואף משביע בחומרה את אליעזר כדי שיעשה את רצון ה' האמיתי בהקשר לנישואי יצחק, ולא יושפע מרצונו העצמי, אלא יעשה רק כרצון ה' האמיתי (שלא יפעל מרצונו העצמי להשיא את בתו ליצחק), כעין שחיפשו לנגח ולהשמיץ את מרן הגאון (עוד הרבה לפני פרשת האח והאחות) בשל היותו רב ציוני, שרוצים לומר שרק הם האמת ולא יכול אף אחד לחלוק עליהם גם אם מוכח בתורה כמותו, כשלא יוכלים לנצח בהלכה הברורה והאמיתית אז פונים להשמצות וסילופים (ועד היום יש בחלק מהציבור הזה שמבזים רבנים ציונים גדולים רק בשל שאינם בדעה של החרדים, שזהו ההיפך הגמור מן האמת ורצון ה', זהו גילוי של מעשה הס”מ לבזות גילוי תורה אמיתי). אברהם השביע את אליעזר גם שלא יוציא את יצחק מהארץ לחו"ל (כד,ח-ט), כעין גילוי בחומרה של הקשר החזק לא"י, שזהו הקדושה באמיתיותה ועליה יש להתחזק שלא לעקם בשל עצת היצר החזק שנלחם בזה (שלכן השביעו בחומרה על כך), שזהו כרמז להיזהר שלא להמשך אחר עצת היצר כמשפיע להתנגד לקשר לציונות, ואף לרב בשל היותו ציוני – שקשור לארץ, אלא הקשר לארץ הוא עמוק ויסודי ביותר בקדושת בית ישראל (שלכן היצר כ”ך נלחם בזה ונגד רבנים ציונים שמתגלה בהם גילוי מעלת א”י). אברהם ברך את אליעזר שה' יעזרהו: “ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם” (בראשית כד,ז). וכן אליעזר התפלל שה' יעזרהו: “ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם" (שם, יב). ואכן ה' עזרו, ואף הצילו ממוות: 'כיון שראו כן, אמרו: אין אנו יכולין להרגו, והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת. ואין "ויושם" אלא לשון סם' (ילקו”ש; רמז קט). שכך ה' היה בעזרו של מרן הגאון, שהצליח להשפיע בצבא שיהיו חוקים לשמירת התורה אע"פ שהיו מעט דתים בצבא והיו מתנגדים רבים וקשים נגד זה; וכן היה יוצא בראש הצבא גם במקומות הכי מסוכנים, וניצל ממוות ע"י השכינה שהגנה עליו. וכך כמו שאצל יצחק כשרבקה באה חזרו גלויים של דברים שהם כרמז לשכינה ולקדושה, שהיה גילויים שפסקו במות שרה: '"האהלה שרה אמו" – ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו. כלומר: ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר)' (רש"י; בראשית כד,סז). והנה הענן זהו כעין ענן השכינה במדבר, ועמוד הענן היה הולך לפני המחנה, ועליו נאמר: 'רבי שמעון בן יוחאי אומר: "כי בא ישראל דרך האתרים”. כיון שמת אהרן, אמרו: מת כהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה עמהם מלחמה. הרי שעה שנלך ונלחם בם' (ספרי; במדבר י,לג), שכך היה מרן הגאון יוצא לפני המחנה, כעין גילוי אהרן הכהן ועמוד הענן שהיה עושה לישראל את המלחמה. נר דלוק שמאיר משבת לכל ימות השבוע (עד שבת הבאה), שכך השפיע מרן הגאון לחיזוק שמירת השבת, הקדושה והדת בכל הצבא והמדינה. וברכה מצויה בעיסה שזהו כגילוי של יסוד חסד, כצדקה המעשירה את בעליה ('"עשר תעשר", עשר בשביל שתתעשר' [תענית ט,א]), שכך היה מרן הגאון בעל חסדים גדולים, שעזר לנזקקים ולנצרכים, והיה מביא לקבורה תוך מסירות נפש (ואף מסר נפש לעשיית חסד בפרשת האח והאחות כדי להכשירם כאמת התורה, שזהו חסד גדול שפעל לעזרתם), שכך היה מרן הגאון, איש קדוש הדבק בשכינה: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים ... הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים לד, ו): "ויקבר אותו בגיא", אף אתה קבור מתים' (סוטה יד,א). יהי רצון שנזכה ללכת לאורו וללמוד את דברי תורתו, כרצון ה' כרצון מבחר הברואים, אכי"ר.