תיקון הדרך שעשה רשב"י כעין יעקב
"ויבא יעקב שלם עיר
שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג,יח). 'דיתבי
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח ר' יהודה ואמר:
כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק.
נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב
בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר
דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון
שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא, כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא
וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא א"ל לבריה: נשים דעתן קלה, עליהן דילמא
מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא,
והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא. כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו
מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא
אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה! נפקו,
חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כל מקום
שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו
למערתכם! הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי: משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש.
יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. נפקו, כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי
ר"ש. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא
דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? אמר להו: לכבוד
שבת. ותיסגי לך בחד? חד כנגד (שמות כ, ז) "זכור" וחד כנגד (דברים ה, יא)
"שמור". א"ל לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל; יתיב דעתייהו.
שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה. הוה קא אריך ליה לבישריה,
חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה. א"ל:
אוי לי שראיתיך בכך. א"ל: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת
בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר
תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י
עשרין וארבעה פירוקי. אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא, דכתיב (בראשית
לג, יח) "ויבא יעקב שלם", ואמר רב: שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו.
(בראשית לג, יח) "ויחן את פני העיר", אמר רב: מטבע תיקן להם. ושמואל אמר:
שווקים תיקן להם. ור' יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?
אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי. אמר: איכא
איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה? א"ל ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה.
עבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי טהריה, וכל היכא דהוה רפי צייניה' (שבת לג,א-ב). רשב"י אמר
שיעשה תיקון כעין כמו שיעקב עשה תיקון כשניצל, שכך ראוי לעשות, שכיון שניצול שנעשה
לו טוב בעולם, אז ראוי לעשות הטבה לכלל העולם כהשפעה חיובית בעולם. אולם אולי יש כאן
רמז עמוק שרשב"י משווה את עצמו למה שנעשה אצל יעקב, כעין רמז שיש כאן משום
גילוי של מעשה אבות סימן לבנים, שמה שנעשה לאבות זה יסוד למתגלה אצל הבנים. יעקב
ניצל מעשו שרצה להורגו, וזה קשור לכך שנולד לו יוסף שהוא שטנו של עשו שלכן רצה
יעקב לחזור כשנולד יוסף לאחר 14 שנה שהיה בבית לבן: "ויהי
כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי" (בראשית
ל,כה). '"כאשר ילדה רחל את יוסף" - משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א)
"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אש בלא להבה אינו שולט
למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב' (רש"י). וכן במדרש: '"וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" (בראשית ל, כה) - כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד
יוֹסֵף נוֹלַד שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל
לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי", דְּאָמַר רַבִּי
פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: מָסוֹרֶת הִיא שֶׁאֵין עֵשָׂו
נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ):
"אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן", וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן
צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵם צְעִירִים שֶׁבַּשְּׁבָטִים' (ב"ר עג,ז). אמנם
בפועל לא חזר יעקב אלא לאחר שעבד עוד שש שנים אצל לבן לפרנסתו, אולם מצד החזרה יכל
לחזור כבר לאחר 14 שנה (שאז נולד יוסף ויעקב לא פחד לחזור בשל עשו). כך התגלה אצל
רשב"י שיצא וחזר לישוב לאחר 13 שנה (12+1) שהיה במערה, ולמערה הלך אחר שהיה
כמה זמן מתחבא בבית מדרש, שזהו עוד זמן, כך שזהו כעין שהיה 14 שנה במחבוא מפני
הרומאים שרצו להורגו, שהם צאצאי עשו, כעין שיעקב היה אצל לבן 14 שנה מפני שעשו רצה
להורגו, ואז יכל לחזור בשל יוסף שהוא מפיל את עשו, שכך גם אצל רשב"י יכל
לחזור כיון שמת הקיסר (אמנם היה עוד שנה במערה לאחר מות הקיסר, אלא שזה היה משום
שהתרגל במערה להיות מנותק מהגשמיות ולכן כשיצא וראה שאנשים עובדים הוא שרף ובעקבות
כך נאמר לו לחזור למערה, כך שהשנה הנוספת זהו כעין המשכיות של השנים בגלל הקיסר;
או שלא מדייקים בפרטים אלא היה סה"כ בגלות ממקומו ועצם הגלות קשור למה שגזרו
עליו עד שמת הקיסר). הדברים של רשב"י שבגללם נאלץ לברוח היו על הרומאים שהם
רשעים ואין בהם גילוי חיובי, שזה כעין שיעקב ברח אחרי שגנב את הברכות מעשו כיון
שעשו לא ראוי לברכות, שאין בו קדושה ועשיה חיובית ולכן לא ראוי לתת לו דברים בעולם.
ואמר על רעת הרומאים שלושה דברים: 'תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן
בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס', שזהו כעין שבתיקון במעשי יעקב בשכם היו שלושה
דברים: מטבע, שווקים ומרחצאות, שכך זהו שביעקב מתגלה חיוב בעולם היפך מעשו שכולו
רשעות, וכך כנגד מעשי יעקב מתגלה בטענת רשב"י: שווקים, מרחצאות, ומטבע (שזהו
מכס מהגשרים). וכך כנגד זה מתגלה בזמן שיצא – שטיהר את השוק ('ואית להו צערא
לאקופי - שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר העיר לרבים, והכהנים לא היו יכולין
ליכנס שם מפני טומאה וצריך להקיף דרך אחר ארוך' וכו' [רש"י]) שזהו שווקים;
ורחצו אותו במרחץ לתקן את גופו, שזהו מרחץ (וכן אמר שמה שעבר עליו שלכן הוא פצוע זה
לחיוב, שכך הגיע לרמה שהגיע, כך שבמרחץ זהו כסיום למה שעבר עליו לחיוב); ונרגע
ר"א מלהחריב לאחר שראה את האיש שרץ עם שני ההדסים לכבוד שבת (שזהו כעין שהבין
שזה גילוי לחיוב קיום העולם), שזהו עניין ממוני כנגד מטבע. והעניין של גילוי לכבוד
שבת זה כנגד שיעקב הכין לקראת שבת (כעין שאותו אחד הכין את ההדסים לקראת שבת),
שזהו שדרשו חז"ל את "ויחן את פני העיר" גם על הכנת תחומין לשבת: 'ד"א,
"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום
וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן' (ב"ר עט,ו). כך
נראה שבגאולת רשב"י רמוז כח שמתגלה בו מכח הגאולה של יעקב, ונראה שגם תורתו
שהתגלתה בעומק מיוחד בעקבות המערה (כמו שאומרת הגמ') קשור לתורתו וגאולתו של יעקב שנאמר
עליו "שלם" בתורתו ובגופו, כרמז שגאולתו קשורה לתורתו; וגם נאמר שלם בממונו,
שכרמז למעלת א"י שהקדושה מתפשטת גם לגשמי, כרמז שזה תורה שקשורה לגאולה
בא"י שזה לא רק גאולה מקומית זמנית מהצרות שיש גם בחו"ל, אלא גאולה מלאה
של א"י; שכך מתגלה שתורת רשב"י קשורה לגאולה השלמה: 'ובגין דעתידין
ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר - יפקון ביה מן גלותא ברחמי, ויתקיים
בהון: "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (דברים לב, יב)' (זוהר ח"ג
קכד,ב). (וזה גם נרמז באותו אחד שלקח שני הדסים לשבת, כרמז לדברי רשב"י על
הגאולה בשמירת שתי שבתות: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין
ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד): "כה אמר ה' לסריסים
אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו''
[שבת קיח,ב]).



