רבקה סיפרה ליצחק את דבר אדוני: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה כג).

ייתכן שיצחק חשב שכל אחד מבניו יהיה לאום ושהם ילחמו בינהם. יצחק, שהיה איש שלום, חשב שאם אחד מבניו ינושל ויהיה עבד לאחיו, הוא לא יהפוך ללאום ולא תהיה מלחמה. 

קיימת אפשרות נוספת, יצחק ראה שיעקב הוא איש קטן, לא מסוגל למצוא אישה, ולא מסוגל להגן ולפרנס את עצמו. יצחק רצה שעשו הגדול, יעבוד ויפרנס את יעקב וכך ישמור על קייומו, כפי שאלוהים אמר לרבקה: "ורב יעבוד צעיר".

יצחק שמע את המילים: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", אבל לא ידע האם רבקה דייקה בדבריה (הניקוד נוסף אלפי שנים מאוחר יותר) ופירוש המילה 'יעבד' היא : ישעבד, או ישתעבד. יצחק חשב שאלוהים בחר את בנו הבכור, עשו, שהיה גדול בגופו, להיות יורשו, ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (בראשית כה כח), לאומת יעקב הקטן הזעיר, שאפילו היתה סכנה שהוא לא ימצא אישה שתהיה מוכנה להתחתן איתו.

יצחק היה עיוור ולא ראה שיעקב גדל. הוא חשב שיעקב החלש לא יוכל לפרנס את עצמו או את משפחתו, הן הוא היה יושב אוהלים, ולכן עשו החזק יעבוד ויפרנס את הקטן.

כדי למצוא אם אלוהים ברך את עשו, יצחק שלח אותו לצוד, במטרה לראות אם אלוהים מרוצה מעשו ויביא לו ציד מתאים ומהיר, כשם שאלוהים סיפק את האיל לאברהם בעקדתו. ואכן יעקב הגיע עם האוכל במהירות ושימח את יצחק בהצלחתו (בראשית כז כ).

לאחר שיעקב זכה בברכה, יצחק היה חייב לבחור:

1.  להכריח את עשו להיות עבדו של יעקב, למנוע מעשו להפוך ללאום, ולמנוע מלחמת אחים.

2.  לתת ברכה גם לעשו, לתת לו להיות לאום ושהאחים ילחמו בינהם.

עשו הבין את הבעיה, בכה ובקש לאום, ויצחק וויתר.