רבי יונה שטנצל זצ"ל מתוך כתביו

סימן נ"ח

תשלומין למצות תלמוד תורה

כתב בשו"ע (סע' ז) אם לא קראה ביום יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית, וכן אם לא קרא ק"ש בערבית יש לה תשלומין ביום, ויש חולקים. יש להסתפק אם שייך תשלומין למצות תלמוד תורה, דלגבי קריאת שמע אף שמקיים בזה מצות ת"ת מ"מ מקיים בזה גם מצות ק"ש, וא"כ אפשר לומר דכל התשלומין הוא רק להמצוה של קריאת שמע, מיהו אפשר לומר דגם במצות תלמוד תורה שייך תשלומין.

והנה הגר"א בשנות אליהו (פ"א מ"א) על המשנה דתלמוד תורה אין לה שיעור, כתב וז"ל, והכלל בזה שאין מבטלין ת"ת אפילו למצוה אם יכולה להעשות ע"י אחרים, והשכל מחייב בזה מפני שכל תיבה ותיבה בפ"ע הוא מצוה גדולה והיא שקולה נגד כולם, א"כ כשלומד למשל דף א' מקיים כמה מאות מצות, וא"כ בודאי יותר טוב לקיים מאה מצוות ממצוה אחת. רק כשאי אפשר לקיים ע"י אחר אזי רשאי לבטל, ולזה שונה התנא הא דתלמוד תורה אין לה שיעור למטה להורות כנ"ל, או כשצריך לאכול שהוא ג"כ מצוה, ולולא זאת לא היה לנו פנאי לעשות איזה מצוה או לאכול, דכתיב והגית בו יומם ולילה, לכך משמיענו דלפעמים גם בתיבה אחת יוצא, עכ"ד. ומבואר בדבריו, דחוץ מהזמן שמפסיק כדי לקיים מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, מחוייב בכל שעה בתלמוד תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה, וא"כ לכאורה לא שייך תשלומין על ביטול תורה, כי איך ישלים על העבר הרי עליו חוב חדש עתה ובכל רגע ללמוד תורה ולא משום תשלומין, וכמו בקביעת מזוזה שלא שייך תשלומין על העבר.

אך יש להקשות ע"ז, דברבינו יונה בברכות פ"א (ו. מדה"ר) כתב וז"ל, שאע"פ שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום, וכדאמרינן בירושלמי דאמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא, כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום, א"כ אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה, ומה שאנחנו מתבטלין ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעין אותה בלילה, הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא. וכדברי הירושלמי המובא ברבינו יונה, מפורש כן בבלי עירובין (סה.), אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן, רב אחא בר יעקב יזיף ופרע. ופירש"י, יזיף ופרע, היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה. ומפורש להדיא גם במצות תלמוד תורה שייך תשלומין, ולכאורה קשה הרי מחוייב ללמוד תורה ביום ובלילה ואיך שייך תשלומין על מה שלא למד ביום.

ונראה לחדש דלעולם ביום לא שייך תשלומין כיון שמחוייב בתלמוד תורה כל רגע, אבל בלילה שייך תשלומין דלילה הוא זמן שינה. וכדאיתא בגמ' עירובין שם, אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא. וכתבו התוס' שם (ד"ה אלא) דבתקופת תמוז איברי הלילה לשינה ובתקופת טבת איברי לתלמוד תורה. ונראה לבאר בזה, עפ"י דברי הילקוט (תהלים, תרעג) כיצד ארבע תקופות בשנה, מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע ללילה, מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום. ולפי"ז אפשר לומר דלא איברי הלילה אלא לשינתא, ובעצם הלילה הוא זמן שפטור מתלמוד תורה, ורק בתקופת טבת חייב ללמוד גם בלילה משום שלילה לווה מן היום והזמן הוא של היום. ולפי"ז נתבאר דבלילה הוא זמן של שינה ופטורים מתלמוד תורה, וא"כ שייך באותו זמן תשלומין על הזמן שביטל מן היום. וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' א) בספיקת האחרונים אם הניעור על הלילה חייב לומר ברכת התורה, ומביא בשם ספרי הקדמונים דבלילה ישנן ד' שעות שהן זמן פטור ללמוד משום שהן זמן שינה. וא"כ שפיר שייך תשלומין לתלמוד תורה בלילה, דלילה הוא זמן פטור ממצות תלמוד תורה.

 ויש להמתיק יותר עפ"י מש"כ בשו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סי' מט וסי' צז) דכשהוא ישן הוא פטור מכל המצוות. ולדבריו י"ל עוד שאף אם הוא ניעור בלילה מ"מ כיון שהיה יכול לפטור א"ע בשינה, אם ילמד אז תורה יכול להשלים מה שביטל מן היום. ועי' בט"ז או"ח (נה, ד) שכתב שהישן אינו יכול להצטרף למנין, והרבה אחרונים חולקים עליו שיכול להצטרף. ובעצם חידושו של השאלת יעבץ דהישן פטור מן המצות, יש להקשות דא"כ איך שייך מצוה של שינה בסוכה הרי בשעה שהוא ישן פטור מן המצות. ואפשר לומר שהמצוה הוא ההכנה לשינה ולא גוף השינה, ויש לו מצוה שבשעה ששוכב לישן יהיה בסוכה. ויש קצת סמך לזה דאמרינן בגמ' ב"ק (ד.) דאדם מועד לעולם בין ער ובין ישן, וכתבו שם התוס' (ד"ה כיון) בשם הירושלמי דישן לא מחייב אלא כשהשכיב עצמו אצל הכלים אבל אם ישן והביאו כלים אצלו ושברן פטור. והוא ג"כ כמו שנתבאר ע"ד שאילת יעבץ, דבישן פטור מן המצות ופטור מן העבירות, אבל זה דוקא אם הביאו הכלים אצלו מיפטר משבירתן דבשעה שהוא ישן פטור הוא מכל המצות, אבל אם הלך לישון אצל הכלים חייב לא משום גוף השינה אלא משום ההכנה לשינה. וזה ג"כ לעניין מצות שינה בסוכה דהמצווה מקיים על הכנה לשינה. ולפי זה יש ליישב קושיית התוס' בברכות (יא: ד"ה שכבר) למה אין מברכין על שינה בסוכה, ולהנ"ל י"ל משום דבשינה לא הווה מצווה רק ההכנה לשינה ועל הכנה לא מצינו בשום מקום ברכה עליה.

אך שוב יש להקשות איך אפשר לומר דבלילה פטור מתלמוד תורה, הרי בקידושין (לד.) אמרינן דמצות תלמוד תורה הוה מצות עשה שאין הזמן גרמא, ואם לילה לאו זמן תורה הוה מצוות עשה שאין הזמן גרמא. ויש לומר משום דבלילה יש לו ללמוד משום תשלומין וע"כ יש להחשיבו שהזמן גרמא. ויש להוכיח כן דמשום תשלומין גרידא נחשב שאין הזמן גרמא, דהנה התוס' בקידושין (כט. ד"ה אותו) כתבו דמילה חשיב מצות עשה שאין הזמן גרמא, משום דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק, ואיכא מ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה. וידועים דברי הרוקח (בהל' לולב) דס"ל דמצות מילה לאחר זמנו הוא רק מצד תשלומין, ומ"מ כתבו התוס' דמחמת מילה שלא בזמנה חשיב מצות עשה שלא הזמן גרמא. וא"כ ה"ה בתלמוד תורה אף דעיקר המצוה היא ביום, מ"מ כיון דאיכא מצוה של תשלומין בלילה חשיב שאין הזמן גרמא.

והנה במדרש רבה ויקרא (פר' יט), ר' יוחנן אומר אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, ריש לקיש אמר ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכן מצינו הרבה מקומות בש"ס דיש ללמוד בלילה דאיתא בעירובין (יח:) אמר רבי ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, וכן בסנהדרין (צב.) אמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו. וכן הוא דברי הרמב"ם בהל' תלמוד תורה (ג, יג) אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה. ויש להקשות מסוגיית הש"ס בעירובין דאמרינן דמצות תלמוד תורה ביום ולא איברי לילה אלא לשינה. ויש ליישב דלעולם לשון רינה אינו בגדר חיוב, דבגמרא ברכות (ו.) איתא, אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה דרשה על הקרא לשמוע אל הרינה ואל התפילה במקום רינה שם תהיה תפילה. וקשה דהא ר' יוחנן מפרש דקומי רוני בלילה קאי על תלמוד תורה ולא על שירות ותשבחות. ונראה דרינה של תורה אינו עצם חיוב תלמוד תורה, אלא התורה שאינה בגדר חיוב וכמו שירות ותשבחות, וע"ז קאמר ר' יוחנן דאין רינה של תורה אלא בלילה דהיינו אותו תלמוד תורה שאינו בתורת חיוב אלא בתורת תשלומין וכנ"ל.