chiddush logo

ליקוטי - אור - בפרשה - ויקהל פקודי - שבת פרה תשע"ה

נכתב על ידי עצה בפרשה, 13/3/2015

 בס"ד                                                     ערש"ק                                                    כ"ב  באדר  תשע"ה

 

                          ליקוטי - אור - בפרשה - ויקהל פקודי - שבת פרה

 

  " וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם,

   שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' - כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ

   מְלָאכָה יוּמָת   "(לה, א-ב)

 

בי"א בתשרי אחרי יום הכיפורים כל עדת בני ישראל נאספים ומתכנסים לשמוע כדת מה לעשות מפי צדיק

האמת משה רבינו ע"ה, והאם יש להם כפרה על חטא העגל. ואכן ידוע, שעשיית מלאכת המשכן ותרומותיו,

כמבואר ב' פרשות הקודמות(תרומה וכי תשא), היו בשביל לכפר לעם על מעשה הגעל. והמעניין הוא, כי

דווקא בתרומת המשכן, היינו בתרומה שממנה עשו את המשכן וכליו, שאותה תרמו נדבה לה' כולם כאחד

האנשים והנשים, כמו שנאמר(שם, כט)"כל איש ואשה אשר נדב לבם" וגו', בחרה התורה להקדים את ציווי

השבת למלאכת המשכן, שנאמר(שם, א)"אלה הדבריםוגו', ודרשו חז"ל(שבת צז)'דבריםמשמע תרין(=2 –

מיעוט דברים שניים), ה' מרבי חד(=מוסיף אחד), הא תלת(=3),'אלה' בגימטרייה ל"ו(=36) ביחד ל"ט(=39)

מלאכות שנאמרו למשה בסיני. ונראה אולי שאפשר גם לדרוש בדרך נוספת: כי 'אלה' כולל האותיות עולה

בגימטרייה גם ל"ט מלאכות שנעשו במשכן אך נאסרו לעשותם בשבת כי מלאכות השבת נלמדו ממלאכות

המשכן, כמבואר בדברי חז"ל(שבת מט:). ואף על פי שזה נלמד מזה הקדים את ציווי השבת לפני ציווי המשכן

בשביל ללמדם שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת בכל מושבותיכם, ובכך רצה לרמוז  כי בו שבת מכל

מלאכתו אסור לאנשים ולנשים כאחד לעשות בהּ מלאכה מתוך ל"ט המלאכות, כמו ששנינו במשנה(שבת ז, ב):

'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' וכו', שהם בעצם כנגד מלאכות המשכן(יל"ש סימן תח:), כנ"ל.

 

וזו תרומת המשכן אשר הביאו בני ישראל נדבה לה' לפני משה רע"ה בעבור עשיית המשכן. כאשר הופקד

עליה האוֹמן בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ועל זה דרשו חז"ל(שמו"ר מח, א)'טוב שם משמן טוב' טוב

היה שמו של בצלאל משמן הטוב, היינו בזכות שמו הטוב מילא אותו ה' יתברך בחכמה בינה ודעת עד כדי

ששרתה עליו רוח הקודש בעשיית המשכן, כנדרש(שם, ד): וכל הבינה שהייתה בבצלאל משל שד"י היא, כי

כשמו כן הוא שהיה בצל הא-ל היינו הסתופף בצל מקור החכמה. לפיכך, ידע להבין דבר מתוך דבר היינו

איך לעשות בתרומת המשכן אשר נדב לבם: בזהב ובכסף ובנחושת וכו' את כל עבודות האומנות למשכן,

כמו שכתוב(שמות לה, לג)"בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת" וכפי שתורגם 'עִיבִידַת אוּמַנְוָון', שהרי למלאכת אומנות

נדרשת כוונה ותכנון לפני המעשה, בבחינת: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

 

ומכאן למדו חז"ל(ב"ק כז): כי מלאכת מחשבת אסרה תורה היינו רק מלאכות הנעשות במחשבה כמחשבת

אותו אוֹמן שעשה את אותם מלאכות המשכן שמהם נלמדו 'אלה הדברים', כמו שכתבנו למעלה, שהם ל"ט

אבות מלאכות שאסורות בשבת מדאורייתא, שנאמר(שם, ב)'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה' מלאכה דייקא ולא

עבודה שהרי לא נדרש מחשבה ותכנון לסתם עבודה, רצה לומר שבששת ימי החול מותר לעשות מלאכת

מחשבת, אבל ממשיך הפסוק(שם)'וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'', ולכאורה המילה

'שבתון' נראית כיתרה שהרי היה לו לומר קודש שבת לה' דהיינו כשהשבת מגיעה אסור לעשות בהּ שום

מלאכה מתוך ל"ט מלאכות שיש ביסודם מלאכת מחשבת כנ"ל. אלא ידוע, שיש לקדש את השבת המלכה

בג' אופנים: מחשבה דיבור ומעשה, כאשר מובא בספרים הקדושים שקדושת המחשבה בשבת מעלתה

גבוהה מאוד כי הכול הולך אחרי המחשבה, כנ"ל. ואפשר אולי שזה נרמז בתוספת המילה 'שבתון'(=764) 

שעולה בגימטרייה עם האותיות והכולל כמניין 'קדש המחשבה'(=764), וזה בחינת מלאכת מחשבת אסרה

תורה היינו שאם יקדש את מחשבתו בשבת הקדושה היינו בדברי תורה ותפילה, כמו שאמרו חז"ל(ירושלמי

פט"ו, ג)לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה, ועל ידי כך ודאי שירחיק את עצמו

מלחשוב מחשבות אחרות וביניהם מסתמא גם מלאכת מחשבת שאסרה התורה כנ"ל כי בכך הוא נשמר

שלא לעשות ביום השביעי ביום שבת קודש מלאכה. ולפיכך, אפשר שישמור ויזכור את השבת כהלכתהּ.

 

העולה מהאמור לעיל, ששמירת השבת כהלכתהּ היא בחינת עשיית המשכן שכיפר על מעשה העגל שכל

מטרתו הייתה להשכין את שכינתו יתברך בתוכם. ועל פי זה, אפשר להסביר אולי בסייעתא דשמיא למה

הוקדם ציווי השבת למשכן דייקא כאן, כי אפשר שמשה רבינו ע"ה, אדון הנביאים, ראה ברוח קודשו שיבוא

העת שיעברו את הירדן וייכנסו לארץ ישראל ולא יהיה מי שבכוחו לבקש עליהם אם יסטו מן הדרך הישר,

כמו שדרשו חז"ל(דב"ר פ"ג, יא): אמר להם: כשתעברו את הירדן דברים אחרים יתחדשו, לא תהיו סבורין,

כשם שהייתם במדבר והייתם חוטאים והייתי מבקש עליכם רחמים וכו', איני מצווה אלא בשביל עצמכם

שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים!. ועוד, שיהיו עתים שלא יהיה המשכן שהוא בחינת בית המקדש

שיכפר על מעשיהם, כפי שנרמז בפרשת אלה פקודי(שמות לח, כא)'המשכן - משכן', ופירש רש"י ז"ל: שני

פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל.

 

וכן איתא(שבת פח): דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל 'נעשה לנשמע' באו ששים ריבוא של מלאכי

השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיוון שחטאו

ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום וכו'. אך מצד שני מצינו שמובא במדרש(דב"ר פ"ג, י)

על הפסוק(דברים ט, א): "שמע ישראל אתה עובר היום" וכו', רבנין אמרילמה הדבר דומה? למלךשקידש

מטרונה בשתי מרגליותאבדה אחת מהן אמר לה המלךאיבדת אחת שמרי את השנייה! כך קידש הקב"ה

את ישראלבנעשה ונשמע. איבדו את נעשה שעשו את העגלאמר להן משהאיבדתן נעשה שמרו נשמע,

הוי - שמע ישראל. ולכאורה נראה כי קיימת סתירה בין הגמרא למדרש כי מחד גיסא הגמרא טוענת ששני

הכתרים פורקו, ומאידך גיסא המדרש מבאר שאבד רק כתר נעשה וצריך לשמור את הכתר נשמע, נמצא

שנשאר כתר אחד - נשמע . ובאמת, שאין סתירה כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים שהרי ישראל קבלו נעשה

ונשמע לעד ולעולמי עולמים לעשות כל אשר צוום המלך. אלא היישוב הוא שאיבדו את ב' הכתרים שמעידים

על מעלת 'נעשה ונשמע' היינו שהיו מוכנים לעשות את דבר המלך עוד לפני שבכלל שמעו הציווי. מה שאין

כן, לאחר חטא העגל שהיו באים למעלה זו של נעשה רק לאחר שהיו שומרים נשמע.

 

וזה שאמר להם 'שמעו נשמע!' היינו שיהיו שומעים לדברי חכמים צדיקי אמת שהם בחינת משה רבינו ע"ה

שהרי שבכל תלמיד חכם יש ניצוץ משה כידוע, ולכן מצינו שהצדיקים היו קוראים זה לזה משה, כמו שאמרו

חז"ל(שבת קא)משה שפיר קאמרת. כי על ידי שמיעה מפי תלמידי חכמים צדיקי אמת שבכל דור ודור שהם

בחינת משה רבינו ע"ה, הציבור לומדים הלכה למעשה, כי הצדיקים הללו הם בחינת המשכן ששורה עליו

השכינה כי המשכן אותיות 'משה - כן' לרמוז שצריך שיהיה צדיק אמת וישר בעל יראת שמים טהורה בעבור

שדבריו יישמעו ויפעלו בציבור, כמו שכתוב(ברכות ו): כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, כלומר

פועלים פנימה בנפש האדם ונכנסים ללב, ואלה הדברים ישפיעו עליו לעשות את ציווי השם יתברך. וזה

שדרשו(יל"ש סימן תח): רבותינו בעלי אגדה מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה 'וַיַּקְהֵל'

אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולת ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו

ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי

תורה וכו', מכאן אמרו: משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח וכו'. היינו

שישמעו מפי צדיקי האמת כנ"ל איך לשמור את ל"ט המלאכות האסורות בשבת וימים טובים הלכה למעשה.     

 

לפיכך, הקדים להם את ציווי השבת למשכן בשביל לרמוז להם שבעת שלא יהיה המשכן שיכפר, השבת היא

שתכפר כי היא בחינת המשכן היינו שעל ידי כך שילמדו וישננו את ל"ט המלאכות שנעשו במשכן שאסורות

בשבת יבוא לבחינת שמור וזכור את יום השבת שהוא קודש לה' כנ"ל, כי על ידי שמירת השבת כהלכתהּ הם

מעידים עדות נאמנה על חידוש העולם והאמונה בא-ל אחד שזה היה תכלית המשכן, כאמור. ובכך השבת

היא שתכפר ותגן עליכם מפני פורענויות שלא יבואו בעבור חטא העגל, כמו שאמרו רז"ל(שבת קיח): כל המשמר

שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה[כדור] אנוש מוחלין לו, שנאמר(ישעיהו נו, ב): "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת

וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" אל תקרי מחללו אלא מחול לו. כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש

העולם, ואם כך בזה בוודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא(מצודת דוד, שם).

 

ומכיוון שבמעשה העגל כפרו בעיקר היינו בתורה שתכליתה האמונה בא-ל אחד, על ידי שמירת שבת כנ"ל

זוכין לאמונה בא-ל אחד יחיד ומיוחד כנ"ל, והיא שתכפר בעדם, כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר כה, יב): כי שקולה

שמירת שבת ככל התורה כולה, וזה בחינת מידה כנגד מידה. ועד ובכלל שייבנה ויתכונן במהרה בימינו בית

מקדשנו וזבול תפארתנו ברחמים גדולים עלינו להתחזק מאוד מאוד בלימוד הלכות שבת בשבת כדי שנזכה

לשמור את הבחינה של הכתר 'נשמע' כמבואר לעיל, ועל ידי כך נדע בעזר החונן לאדם דעת הלכה למעשה

ונזכה לבחינה של הכתר 'נעשה', והם שיאירו לנו את ששת ימי המעשה וייתנו לנו ברכה במעשה ידינו, ועל

ידי כך המלאכה תֵּעָשֶה מאליה כמובא במכילתא: בזמן שישראל עושין רוצינו של מקום - מלאכתן נעשית על

ידי אחריםוכשאינן עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן. כי השבת הקדושה היא בחינת אמונה

ומקור הברכה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

 

                                תם ונשלם ספר שמות לכבוד דובר צדקות,

                              תודה לא-ל עליון על השפע מלב הבאר העליון. 

 

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

 

על ידי שמירת שבת זוכין לאמונה. וכל הצדקה שעושין, אין להּ שלמות אור כי אם על ידי שבת, שהיא בחינת

אמונה; וכל הברכות וההשפעות הנמשכין על ידי צדקה, אין להם שלמות כי אם ע"י שבת, שהיא בחינת אמונה

שהיא מקור הברכות, והיא בחינת שלמות כי אם על ידי שבת קודש, שהיא בחינת אמונה; וכן הדעת והתורה,

כל שלמותם הוא רק על ידי שבת אמונה(סימן מועדי ה' – שבת, אות ב).

 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"לנלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"הנלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"לנלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע