ושמרתם את המצות , איך שומרים על החרות? לחג הפסח
בסד
דבר תורה לחג פסח יד בניסן התשע "ה ושבת קודש
ושמרתם את המצות? איך שומרים על החרות?
-------------------------------------------------------------
בקריאת התורה בחג הפסח הבעל"ט מופיע הפ"ס " ושמרתם את המצות" , ונשאלת השאלה איך אפשר לשמור מצות?? ומה אנחנו בדיוק אמורים לעשות איתם?
בהגדה של פסח אנו קוראים "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה. על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר ויאפו את הבצקא שר הוציאו ממצרים, עוגת מצות כי לא חמץ "
המצה היא הכוכבת הגדולה ביציאת מצרים ,אך ענייין אכילת המצות תמוה במקצת , שהרי בני ישראל נצטוו לאכול מצות עוד בטרם נכנס חג הפסח ! ולפני יציאתם ממצרים , ואח"כ כאשר הם יצאו ממצרים נצטוו בני ישראל "שבעת ימים תאכל מצות לחם עונילמען תזכור כי בחפזון יצאת ממצרים "
אם המצווה היא למען החיפזון שבגרוש מצרים , מדוע נצטוונו לאכול מצות טרם היציאה בעודנו במצרים? ואיך המצה מתקשרתלענין החרות ? שהיא כוכבת לא פחות גדולה מהמצה ולמעשה חלק ממנה?
אמרו חזל אל תקרא מצות אלא מצוות , מכאןלמדנו שמצווה הבאה לידך אל תחמיצינה, מה הכוונה "אל תחמיצינה" ?, כידועכאשר אופים מצות חייבים לעשות זאת במהירות, ואם נמתין מעבר לזמן הנדרש נחמיץ את המצה, כך גם בדיוק לגבי קיוםמצוות שאנו לעשות בשמחה ובזריזות , כאשר יש לאדם הזדמנות לקיים מצווה זו מתנהישירות מ ה" יתברך ולכן כדאי למהר ולא להחמיץ אותה ,כמו שאמרו חזל שכל מצווהשאדם עושה בזריזות השכינה שורה במעשה ידיו " כאשר אין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה" [מכילתא שמות יב,יז]
עניין שמירת המצות קשור גם לנושא בריתהמילה שעליו הצטווו בני ישראל בצאתם ממצרים , דם פסח ודם מילה שקשורים יחדיו
נאמר על ברית המילה שהיתה מסורה על אברהם אבינו" וישכם אברהםבבוקר, מכאן למדנו על מנהג לקיום ברית המילה השכם ככל ניתן בבוקר וכך ללכת בדרכיאבות , דבר זה קשור בדיוק לענין שמירתהמצות – מצוות ושמירת החרות .
המצה כידוע נקראת גם " לחם עוני", בגלל העובדה שבני ישראל הלכו אחרי אמונתם בקב"ה , מה שמוסיף למצה גםאת השם" מצת אמונה" , מה שמתקשרגם לעניין עקדת יצחק , ולאברהם אבינו ולברית המילה [ גם מילה בגוף וגםהכוונה למילה בדיבור..].
אך שוב , מה עניין החיפזון ביציאהממצרים? , למה אי אפשר היה לחכות עוד כמהימים אם חיכו כל כך הרבה שנים? ולצאת בנחת ובשלווה ?
עניין היציאה בחיפזון , כמה שיותר מהר ,הוא חלק בשעבוד מצרים בבני ישראל , ועבודת הפרך שהם העבידו אותם, בין עבודות הפרךהיה גם העניין להעביד אותם מבוקר עד ערב ממש מחצות הלילה או עליית השחר על מנת שלא יוכלו להיות עם נשותיהם וכך לנסותלהפריד בין בני זוג ובין משפחות , ברעיונות שונים וחולניים, אך "בזכות נשיםצדקניות נגאלו ישראל" , כן ממש כמו שאם קוראים.. בזכות הנשים[ וכמובן בזכותהקב"ה !], ונראה הדבר קצת תמוה..[ במחילה מראש מהנשים..] איך אשה צדיקה ככל שתהיה יכולה לנצח אתרעיונותיו החולניים של פרעה ונוגשיו?
וזהו שאמר רב עוירא" בזכות נשיםצדקניות שהיו באותו הדור , נגאלו אבותינו ממצרים[סוטה יב,א]
כיון שראו הנשים שאין המצרים מאשרים לבעליהן לבוא חזרה הביתה ולמעשה מפרידיםביניהם , הם הגיעו אל בעליהן לשדות ,והיו יוצאות קודם לחמם מים לבעליהם,והקב"ה היה מזמן להם דגים קטנים בתוך המים , והיו שופתות שתי קדרות , אחת שלמים חמים , ואחת של דגים, ומוליכות אותם אליהם לשדה ורוחצות אותם וסכות אותם בשמןשמצאו, ומאכילות אותם בדגים[ רמז לפרו ורבו ולנס כד השמן..],כאילו אמרה כלאשה לבעלה, בעיני פרעה ושאר מרעיו אתה בן אדם בזוי ושפל שאפשר לבזותו לעיני כולםולהפריד אותו מבת זוגו , אך בעיני אתה יקר וחשוב , [ מובן שגם האשה חשה מושפלתבעצמה לאור נסיונות ההפרדה והסכסוך עם בעלה]ואח"כ כדי לעודד את רוחם ולקייםאת מה שפרעה ניסה ולא הצליח, היו מתגברותומוכרות מעט מהדגים שמצאו , והיו נוטלות מראות [ מהמראות הצובאות במשכן ] והיומתקשטות ומפתות את בעליהם ואמרות, " אני נאה ממך, והגבר היה עונה , אני נאהממך , ומתוך כך היו מרגלים עצמם באהבת איש ואשתו והקב"ה היה מברכן היו פריםורבים.
עניין זה של השפלת בני ישראל בא לידיביטוי גם ביחס של משה אל פרעה בפ"ס "וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוולי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחריכן אצא מעם פרעה בחי אף" [ פרק יא פ"ס ח] משה דיבר את הדברים הנ"ל לפרעה מול עבדיו לאחר שהבטיח להם שלא ימתו במכת בכורות ואולי מהסיבה הפשוטה שלא היה בהם בכור?אע"פ "חסך מהם את המכה ולא בגלל צדקותם ..אלא "לאחרשביזהו פרעה בפניהם ודבר אליו כדברי נבל " אל תוסף ראות פני" מכאן שצריך גם הוא להתבזות בפי עבדיו כדין המבייש את חברו ברבים שצריך לפייסו בפניהם ונמצאשהקפיד משה על זה ויצא בחרי אף.
שמנהג המלכים שבאים אליהם פשוטי העם הםאמורים להתשחוות ולחלוק להם כבוד , כאן לאור דברי משה, פרעה "המלך הכל יכול" כביכול יחלוק כבוד וישתחווה למשה עצמו וכמובןלמלך הכל יכול האמיתי היחיד" מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא"! וזה יקרהבחצי הלילה , שבו יכה ה" את בכורי מצרים.
בהמשך הפרשה מופיע פ"ס "החודש הזה ראש חודשים ראשון הוא לחודשיהשנה" ובהמשך לו מופיע הציווי"בעשור לחודש הזה ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית " .
מדוע דווקא בחודש ניסן ומה עניין העשירילחודש ודווקא בהקשר השה?
"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל" חודש ניסן הוא ראש לכל החודשים , הוא המובחר מכל החודשים
בפ"ס מופיעה המילה "ראשון" שהיא כפולה, ונראית מיותרת , אך מפרש אור החיים, כי החודש הזה ראש לישראל , שלא יהיו עודעם ישראל שפלים ונבזים , כי החודש הזה יהיה ראש לכל החודשים
[ לעניין יציאת מצרים], ועוד שזו המצווה הראשונהשנצטוו ישראל , לקדש את הזמן, ובהמשך לכל לקדשאת עצמם , כי השה משול לחיים החומריים שלהם סגדו המצרים ואת זה נצטוו ישראל לשחוט
, וזוהי החרות!
החרות היא בכך שאתה מקדש את הזמן שלךולא כמו בשעבוד מצרים שבני ישראל היותלויים במיצרים ולא היה להם זמן בכלל להתעסק במצוות עד כדי כך שאפילו לשמוע למשהשבא לבשר להם על הגאולה הם לא יכלו !
לבני ישראל ניתנו מצוות דם הפסח גםמצוות מילה ומבאר הכלי יקר שתפקיד דם פסח ומריחת דמו על משקוףהבית היתה לבטל את המאמינים במזל טלה, ודם מילה לפי שנאמר "כל ערל לא יאכלבו"
,שכן לבני ישראל נדרשו מצוות אלו כדילמשוך ידם מכל מה שמסמלים המיצרים ואמונתם ועוד כי בני ישראל היו זקוקים למצוותאלה על מנת להגאל, וזה די מפליא כי ידוע הרי שבני ישראל נגאלו אודות לכל שלא שינולשונם ושמם והיו גדורים מעריות ,אם כן למה ניתנו להם מצוות אלה?" אלא שהמצוותשבני ישראל התעסקו בהם היו בבחינת "שב ואל תעשה" והם היו זקוקים למצוות"תכלס" להתעסק בהם ועוד
שבמריחת דמו של השה על משקוף הבית ,היתה דרושה כפירה בכל המוסכמות המצריות ולכןציווה עליהם את דם פסח ודם מילה כי "מצווה מגנא ומצילה", שבזמןשהם התעסקו במצוות הנ"ל הקב"ה היכה בבכורי מצרים ואודות לכך שבני ישראלעסקו במצוות ה" יתברך ובמקביל לכך קידשו את עצמם הם גם קידשו את שמו הגדוללעיני כל מצרים !
ועוד מבואר , שנסמך פ"ס זה לענייןקרבן פסח , בגלל שלפי אמונת מצרים הטלה רועה לכל המציאות , כיוון שכך תועבת מצריםכל רועה צאן, ועל כן ציווה ה" יתברך לשחוט את השה לעיני המצרים לפי שמזל טלההוא גם ראש לכל המזלות וכך ע"י שחיטת אלהי מצרים בעשור חודש , שאז חל עשירילחודש בשבת ולכן נקראת שבת זו " שבת הגדול" מפני גודל הנס שלא פגעו בהם המצרים והיו שיניהםקהות .
מכאן אנו למדים איך שומרים על המצה וגם על החרות , שנאמר"דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון" , "בעל צפון " היה אליל המצרים שהיו עובדים לו והיה נחשב לראשהאלים בדומה לשה , בני ישראל נצטוו לחזור אחורה ולחנות בדיוק לפני אליל המצרים בפי החירות שהיה שני שסלעים והגיא ביניהם היהכדוגמת פה , שנלחם עם הים לפי אמונת מצרים , ובכך שפרעה חשב שהם טעו והם חזרהבידיו הוא הביא על עצמו את מפלתו כמידה נגד מידה, שהרי גזירת פרעה היתה" כלהבן הילוד היאורה השליכו" ובמים פרעהעצמו לקה , וכך בני ישראל הראו את אמונתם בקב"ה שנאמר" ובני ישראליוצאים ביד רמה", שהרי פרעה ציווה על בני ישראל לצאת מיד ממצרים , ובני ישראלהיו כידוע עסוקים בלילה במצוות קרבן פסח בזמן מפלת המצרים , שאמרו בני ישראל , לאנצא כגנבים בלילה אלא לאור היום בגבורה ובשמחה , וגם הקב"ה בעצמו רצה בכךועוד שעשו להם דגל ונס להתנוסס והיויוצאים בשמחה ובשירים כדמות הנגאלים מעבדות לחרות ולא כעבדים שעתידים לחזורלעבדותם .
ויש כאן משהו תמוה במקצת, הרי כל ענייןיציאת מצרים היתה בחיפזון, כמו שציינו לעייל , שלא להחמיץ את המצה, אם כן לשם מה החיפזון אםבני ישראל חיכו לאור היום לצאת ביד רמה, לעיני כולם ולא בפחד ממי שמאים עליך שיפגעבך או בחברך אם לא תעשה רצונו!
ידוע המצב שאדם מתלהב ממשהו ונחפזלעשותו מיד ובחשק גדול, ואחרי זמן מה מתקררת ההתלהבות שהיתה , את זה בדיוקהקב"ה מנע אודות לציווי" ושמרתם את המצות" – את החרות ,הקב"הציווה על ישראל למהר ולצאת כדי שלא יחשבו לחזור חלילה לשעבוד מצרים "הנוח" לכאורה בזה שאתה יודע מה אתה עושה ולא צריך לחפש ולדאוג לחייך [ מעיין חופש כפוי..]
יציאת מצרים גם לוותה בחשש של החמצתהשעה , כידוע בני ישראל היו שקועים בעבודה זרה בארבעים ותשע שערי טומאה , ואם היו מגיעים חלילה לשער החמישים לא היויכולים להגאל
בכדי לא להחמיץ את השעה " אתהמצה" נצטוו בני ישראל לפני יציאת מצרים בחיפזון שהיסוד שלו לא להגיע להטמעות, שוב חלילה בתועבת מצרים , לכך גם נועדו שחיטת השה אליל המצרים ומריחת דמו עלמשקוף הבית , כדי להשפיל את את מי שניסה לקלקל את בניית ביתם ואת חייהם שלבני ישראל ובעצם מעשה זה שבני ישראל קיבלו על עצמם ללא פחד ומורא באמונהבה" יתברך הם זכו לקדש את שמו ואתשמם שהמצרים ניסו לחלל!
כדי להגיע לכל זה דרושה ענווה, ממש כמוהמצה שהיא שטוחה וישרה ללא תפיחה חלילה, בנגוד לשאור שמשול ליצר הרע שכן עלינו להמנע ממנו בפסח בכל מחיר " לאיראה לך שאור בכל גבולך",וכך גם להתגבר על היצר הרע שמנסה למנוע מאיתנו אתהקרבה לה" יתברך ע"י החמצת המצה והשעה חלילה . מידה זו דרושה לישראל כדי להקשיב לקב"ה ולתורתו , עם שיש לו גאווה לא יכול להיות עבדלקב"ה .
המרכיב השני שדרושה לעם ישראל הוא בדיוקמה שהיה תמוה בעינינו " החיפזון" , כנאמר" " זריזים מקדימיםלמצוות" הזריזות בקיום המצוות ומניעת ההתקררות בקיום המצוות , מה שמתקשר גםלמצוות המילה שהם נצטוו לקיים בטרם צאתם [ דם פסח ודם מילה" ] " וישכם אברהם בוקר" , נאמר על זריזות אברהםאבינו לקיים את ציווי ה" על עקדת יצחק שקשורה עמוקות גם ליציאת מצרים,שמפרשהמדרש שקרבן פסח היה זכר לעקדת יצחק וכשםשנפדה יצחק בשה כך גם ישראל וזה אודות לזריזותם בקיום מצוות ה" יתברך בדיוק מול עייני משעבדיהם , כמו גבורת הנשים עםבעליהם בתחילת המאמר" בזכות נשים צדקניות" , שלא חששו מאיומי פרעה ועשוהכל כדי לשמור על קדושת המשפחה , כך אנו צריכים " לשמור את המצות" ,ולזכור את חסדו הגדול של ה" יתברך כשגאל אותנו מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולהעל מנת שנעבוד אותו עבדה תמה , בקדושה ובהתלהבות , ללא חשש ומורא ממי שלא בדיוקחושב כמוך " אל יבוש מןהמלעיגים" , ולפעול כנשים הצדקניותוהגיבורות שבנו בית בישראל , וכך גרמו להמשכיות עמנו היקר , והכל בקדושה ,צניעות וחכמה , וכך בעקבותם בני ישראל ואנו שמצווים ללכת בדרך זו ולזכרהוכך נשמור על חרותנו בקיום המצוות בזריזות ונקדש את זמננו , כמו בני ישראל שנצטוועל לקיחת קרבן פסח בעשירי לחודש ושחיטתו ב יד ניסן ,וכמובן על שמירת המצה מלהחמיץוכך להתגבר על היצר- שאור הרע , וכך בני ישראל קידשו את הזמן שהמצרים גזלו מהם!וכמו חתן וכלה שקובעים תאריך לחתונתם [בקדושה ובטהרה הנדרשת ,ועוד שכידוע חתן וכלה נמחלים עוונותיהם ] תאריךשמהווה זמן מקודש לבניית ביתם בישראל ולהתחלה חדשה בארץ בדומה להתחלה החדשה של בניישראל ביציאתם לדרך ארצה ,עוד שעשירי לחודש כדוגמת "מנין"שנדרש לקיום תפילה ומצוות בצוותא ,וכך נזכהלקדש את שמנו ואת שמו של מלך מלכי המלכים ונאמר לפניו שירה חדשה על גאולתנו ועלפדות נפשנו , חג פסח כשר ושמח!!
