איך יתכן שה' יצווה על אברהם להקריב את בנו, והלא הוא הבטיח לו שיהיה לו זרע רב מיצחק (כא, יג), ואיך הוא יפר את הבטחתו?

נראה שאכן ה' דייק בלשונו, באמרו "קח נא" - "נא" הוא לשון בקשה, ולא ציווי. ה' השאיר לאברהם לבחור, אם לעשות את בקשת ה', ולוותר בכך על הזרע, או לא לעשות את בקשת ה', כדי שיהיה לו זרע. נמצא שה' בעצם אינו חוזר בו מהבטחתו, והוא רק מבקש מאברהם לוותר על קיום ההבטחה.

לפי זה, נסיונו של אברהם היה האם יהיה מוכן לעשות מה שה' ביקש, לא לשם שכר ולא כדי להינצל מעונש (שהרי רק על הפרת ציווי יש עונש), אלא בגלל עצם העובדה שה' ביקש זאת.

העובדה שהיתה כאן בקשה ולא ציווי מעצימה את מעשהו של אברהם: הוא עשה את מה שעשה מתוך אהבה ולא מתוך יראה, וזו דרגה גבוהה יותר. ולכן אנחנו מבקשים מה' כפרה וחיים בזכות עקידת יצחק, שכן אברהם למעשה היה מוכן להקריב את קיום כל עם ישראל, מתוך אהבתו לה'; וזה רמוז בפסוק "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא, יב): בזכות המעשה שתעשה ביצחק, זרעך יתקיים לעולם.