פרשת בשלח פרק יד פסוק ב:

"דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים".

בדעת זקנים הקשו: הא איתא בגמ' לא יאמר אדם שמור לי בצד עבודה זרה פלונית? ותירצו: דאין להקשות כן על הקב"ה, שהרי הוא יושב ודן את העולם בשבת, אף שאסור לבני אדם.

הקשה ר' אליעזר יהודה ליבערמאן מכולל בית יוסף גייטסהעד: וצ"ע, דבירושלמי (ר"ה דף ז' ע"א, וכ"ה במדרש רבא ל"א כ') כתבו דהקב"ה שומר כל התורה כולה, וא"כ אמאי איכא חילוק בענין הזכרת שם ע"ז בין בנ"י להקב"ה. (חוברת עיון הפרשה, חלק אשיחה בחוקיך).

ונראה ליישב: שהרי הגמרא בברכות דף ו' אומרת שהקב"ה מניח תפילין. ומבאר הבעל שם טוב שלא מדובר בקוביות ורצועות שחורות, אלא התפילין של הקב"ה הם עם ישראל. כי תפילין של יד הם האנשים הפשוטים, המלאים במידות טובות ויראת שמים, ואילו תפילין של ראש הם תלמידי החכמים, השוקדים על הבנת התורה באמצעות השכל.
 

ולפי"ז מה שכתוב שהקב"ה מקיים את התורה כולה, אין הכוונה כפשוטה, אלא הכוונה באופן רוחני, בצורה אחרת ממה שאנו מקיימים. ולא קשה מידי.