כוונה לשם מצוה במתנות לאביונים

כשנותן מתנות לאביונים,יש לו לכוין שנותן לשם מצות מתנות לאביונים.

אם נתן ולא כיון,יל"ד האם קיים המצוה של מתנות לאביונים.

והנה להלכה קיי"ל שמצות צריכות כוונה,ואם לא כיון לא יצא יד"ח,ולכאו' גם הנותן מתנות לאביונים ולא כיון צריך לתת שוב מתנות לאביונים.

אבל יל"ד שא"צ ליתן שוב,דבמצוה דרבנן יש דיעות שמצוה דרבנן ל"ב כוונה,ומתנות לאביונים הוי מצוה מדרבנן,אמנם יל"ד שמלא"י חמור טפי,כיון שזה מצוה מדברי קבלה,ויש דברים שדברי קבלה חמור ממצוה דרבנן.

עוד יל"ד שמצוה שהעיקר בתוצאה ל"ב כוונה,ולפ"ז י"ל שבמלא"י העיקר שהעני יקבל מעות,ולא איכפת לי שלא כיון.

עוד יל"ד שבמצוה שבין אדם לחבירו ל"ב כוונה.[ולכאו' זה נכלל במש"כ מקודם,רק אולי יש חילוק בדבר.]

עוד יל"ד שהרי כשנותן לעני מכוין לשם מצות צדקה,וי"ל שסגי שמכוין לשם מצוה,ולא איכפת לי שלא מכוין לשם מתלא"י,בפרט שי"ל שמתלא"י זה גם משורש צדק

[וגם לצד שמתלא"י כדי שיהיה לעני סעודת פורים,זה גם אותו עיקרון שלצדקה.

עוד יל"ד שבגוונא שהאוספים מכריזים שאוספים כסף לשם מתלא"י,או שכתוב על הקופסא שהם אוספים,אז בסתמא הם נותנים ע"ד האוספים.