בס"ד

במהלך דרשתו הסביר הרב עוזי ששון שהסיבה לכך שמשה רבנו נכוה בפיו כשהיה תינוק ע"י גחלים לוהטות כשבכך בדק פרעה את כוונותיו ונהיה כתוצאה מכך ערל שפתיים היא שאמנם לא הסכים לינוק מכל הנשים המצריות שהביאו עבורו כדי שיניקוהו עד שהביאו לו את יוכבד אמו היהודיה והצדיקה, אך עדיין היו כמה טיפות של חלב נכרי שניתזו על פיו במהלך כל הנסיונות הכושלים האלה, ואע"פ שלא התכוון ולא רצה בכך כלל דקדקו איתו מפאת דרגתו הגבוהה מאחר ומדובר בפה שעתיד לדבר עם השכינה הקדושה. עכ"ד.

רבי משה שלמה כשר מסביר באחד מספריו הנפלאים שהרעיון של הגהינם שקול לזה של הגעלת כלים, שהכלל בו הוא "כבולעו כך פולטו", וכשם שהכלי בלע את האיסור ברותחין, גם דרך הפלטתו ממנו תהיה ברותחין כדי להכשירו מחדש, ועל אותו עקרון פועל גם הגהינם שאף בו מתבטא החסד העצום של ד' יתברך כלפי ברואיו בכך שהוא מאפשר לכל נשמה לתקן את עצמה ולהסיר מעליה את כל הכתמים שדבקו בה כתוצאה מהחטאים והעוונות שעשה האדם בו שכנה בעוה"ז, שהרי אם בגדי האדם התלכלכו בדרך לארוע כלשהו הוא יעשה כל מאמץ אפשרי לנקותם או להחליפם מאחר והוא יודע שאם יראו אותו בני אדם בשר ודם עם אותם בגדים מטונפים זה יגרום לו להתבייש עד עמקי נשמתו, ק"ו שהבושה העצומה שנשמתו תחוש אם תצטרך להיפגש עם האינסוף ב"ה כשהכתמים עדיין דבוקים בה היא הרבה יותר גדולה לאין ערוך כמו כל דבר שהרבה יותר גדול בעוה"ב ביחס לעוה"ז, וגם אם יאפשרו לה להיכנס מיד לגן עדן היא בעצמה תרצה לעבור תחילה את מכבסת החסד של הגהינם למרות כל הסבל שהיא עתידה לעבור שם ואף תרוץ לשם במהירות האפשרית, מאחר ובעולם האמת אין שאלות והאמת גלויה שם לכל בצורה פשוטה וברורה, ומכאן שהיא תדע היטב שהצעד הזה הוא כדאי, מתבקש והכרחי עבורה מאחר והוא יזכה אותה להגיע למפגש המיוחל והנכסף עם ד' יתברך כשהיא זכה וטהורה לחלוטין לא פחות מכפי שהיתה לפני שירדה לעוה"ז שמלא באינספור הסחות דעת, פיתויים, קשיים, בלבולים ונסיונות.

משה רבנו הוא האדם הגדול, הנעלה והקדוש ביותר בכל תולדות האנושות שהצליח להתקרב לבורא ב"ה יותר מכל אדם אחר ונקרא: "איש האלוקים", היינו שמחציו ומטה היה אדם ולמעלה היה אלוקי, היה שקול לכל עם ישראל ושימש כשליח ד' ונציגו המסור שתיווך בינו יתברך לעמו הנבחר, ובתורה כתוב שזכה לכך ש-ד' יעיד עליו: "עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז). יחסו של משה רע"ה אל עם ישראל שיקף את יחס ד' כלפיהם, ולכן נענש בפרשת מי מריבה שכעסו של משה רבנו לא שיקף את היחס של ד' שלא כעס עליהם כלל, אך זה מה שהיה עלול לגרום לעם להגיע למסקנה השגויה ולחשוב כך בטעות.

וחשבתי לומר שמפאת דרגתו הגבוהה של משה רבנו שכבר בעוה"ז חי ע"פ עולם מושגים ורמה רוחנית שקרובים מאוד לעוה"ב, מספיק שאפילו כמה טיפות בודדות של חלב ששייך לנשים לא יהודיות יגע בשפתיו כדי שזה יכתים את הנשמה הגבוהה ביותר שהגיעה לעוה"ז וימנע ממנה לשמש בתפקיד הרם והנשגב הזה, ולכן היה צריך לעבור כמעין גהינם קטן ונקודתי בשפתיו, שיסיר את הכתם הזה מעליו ויאפשר לו להתעלות לדרגות הגבוהות ביותר שילוד אשה הגיע אליהן אי פעם בעוה"ז, היינו שהאדם הבכיר ביותר בכל המין האנושי שלא נפל ממדרגת מלאך והצליח לחיות כבר בעוה"ז במושגים של העוה"ב נדרש להיות גם טהור, זך ונקי מכל רבב כפי שנדרש מהנשמה בעוה"ב כבר בעוה"ז, שהרי כשעלה על הר סיני שהה עם הקב"ה 40 יום ו-40 לילה בלי כל אוכל ושתיה, ובשלב מסוים פרש מאשתו ציפורה בהיתר באופן חריג ויוצא מן הכלל מפאת מעלתו הגבוהה, מאחר והיה הנביא הגדול ביותר בכל הזמנים, כדכתיב: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י), והיה יכול להתחבר עם השכינה הקדושה ולהתנבא בכל רגע נתון ישירות מפי ד' ולא באמצעות חידות ומשלים גם בזמן שהיה ער מבלי שאיברי גופו יזדעזעו בזמן הנבואה כמו שאר נביאי ישראל שקיבלו את נבואתם דרך מלאך ובאמצעות חידות ומשלים אותם היו צריכים להבין ולפרש, כפי שאמר ד' לאהרן ומרים אודות משה אחיהם: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ד' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה?" (במדבר יב, ח).