דבר תורה לפרשת ויגש - עצה בפרשה
בס"ד כ"ז בכסלו התשע"ב
עצה בפרשה – מקץ
"ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חֹלם והנה עמד על היאֹר"(מא, א)
יוסף הצדיק עמד ביתר עוז בניסיון עם אשת פוטיפר ועל זה נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (פ"א פ"ד, מא) אך
המרשעת העלילה עליו עלילה בדבר עברה שלא הייתה ומיד וייתנהו אל בית הסוהר.
נקדים ונסביר את הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' - והיה ה' מבטחו"(ירמיהו יז, ז) ונראה לבאר כי חיי בני האדם
בנויים מעליות וירידות הן רוחנית, דהיינו בעבודת השם כי פעם תרגיש שאתה למעלה ואתה מצליח לעבוד את קונך
בכל לבך ופעם תרגיש שאין לך חשק לעשות כלום כאילו לקחו ממך את החִיות חס ושלום והן מבחינה גשמית דהיינו
בריאות פרנסה וכו' כי רואים בחוש שלא הבריאות ולא הפרנסה נשארים באופן קבוע אותו דבר אלא פעם יהיה יותר
ופעם יהיה פחות ועל זה הדרך בכל חיי האדם כולם וזה שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' כיון לומר בה' דיקא ולא
בבני אדם ואף לא בעצמו שמשם תבוא הישועה באותה תקופה שבה נמצא בירידה כנ"ל כי צריך לדעת שהכל מאת ה'
הייתה זאת וכן יש לתלות שה' יהיה מבטחו כיוון לומר שהתפלל שהשם יתברך יזמן לו את העלייה למקום מבטחים.
ובדר"כ אין אדם מחפש משען וביטחון שטוב לו אלא דיקא בעת צרה שבה נמצא בצער וירידה כנ"ל כי כך טבע האדם.
ואולי זה גם יסביר את כפל הלשון בפסוק שרק ע"י שיבטח בה', בפרט בתקופת הירידה כנ"ל, זה מה שיביא את היתרון
בסוף כך ה' יהיה מבטחו. ואין לנו לדעת מתי יהיה הסוף של התקופה הנ"ל כי זמן זה נתון ביד השם יתברך ותפקידנו
להתחזק בביטחון ולבטוח בה' ולצפות לישועה כל אחד לפי מדרגתו שהרי אין האדם יודע איזו סבה לטובתו אלא רק
השם יתברך שהכל גלוי וידוע לפניו.
ונמשיך ונסביר עוד ע"פ הפסוק "בכל עצב יהיה מותר אך דבר שפתיים למחסור"(משלי יד, כג) רצה לומר שבעצב היינו
בירידה כנ"ל דווקא משם יהיה יתרון ותועלת לצאת ואף להתעלות וזה היתרון יהיה הכי מושלם וטוב לאדם אם יבטח
בה' שגם בזה העצב, הירידה כנ"ל, יש קץ וכל לשון קץ סוף הוא(רש"י שם). אך זה היתרון המושלם לאדם צריך להיות
בביטחון בשם יתברך בלבד ללא שום דיבורים מיותרים כי דבר שפתיים למחסור.
וזה ויהי מקץ כיוון לומר לשון צער(מגילה י) שנצטער יוסף שתלה בטחונו בשר המשקים ואמר לו שתי זכירות "כי אם
זכרתני והזכרתני" נשתכח ב' שנים נוספות מלבד העשר שנים שהיה בבית הסוהר על הוצאת דיבה על האחים(ב"ר פפ"ט ב')
ואע"פ כן זה הצער היה לו ליתרון כי באותו צער באותו חושך הבין שגם זה לטובתו וצריך להתחזק לבטוח בה' בלבד
וזה רק מה שיוציא אותו מאפילה לאורה כפי שרואים שלאחר מכן הגיע הקץ וה' זימן לפרעה חלומות ובכל מצרים אין
פותר אלא רק יוסף הצדיק שהיה ידוע כפותר חלומות ,ולכן גם נקרא צפנת פענח, כי החלומות של פרעה הם סיבה
למסובב להביא את הקץ. ובזכות ההתחזקות בביטחון ואמונה בעת הצער הנ"ל שהכל מאת ה' זה היה היתרון המושלם
עבורו שהרי הוא לא יצא מבור הכלא החשוך סתם כך אלא זכה ועלה לגדולה והיה משנה למלך. ויש לדקדק ולשאול
וכי יוסף לא היה צריך לעשות השתדלות כדי לשים סוף לחושך אלא שלא היה לו לתלות בטחונו בשר המשקים כי דרכם
של הגויים לשכוח את הטובות שה' עושה איתם כפי שהובא ששר המשקים שכח בו יום את בקשתו.
ועל כן לעולם קורין פרשת 'מקץ' בחנכה כי זאת הפרשה מדברת מגדולת יוסף והתחזקותו במידת הביטחון והאמונה.
ונראה בסייעתא דשמיא שזה העניין בה לרמוז על הצער של עם ישראל שנמצאים בחושך בגלות כי יוסף הצדיק הוא
כללות עם ישראל כפי שבארנו בפרשת וישב ע"ש. אך זה הצער, החושך, הגלות יש להם קץ שנאמר "קץ שם לחושך"(איוב כח, ג)
וזה דיקא בחנוכה שהיא מלשון חינוך כדי להורות לנו את הדרך כי התורה מלשון הוראה וכך נלמד שצריך להתחזק
בביטחון שלם בשם יתברך בעת הצער והחושך ורק ע"י כך נגיע בסוף למקום מבטחים שיהיה היתרון הטוב עבורנו.
על כן אנו אומרים את הלל שמונת ימי החנוכה כדי לדעת שצריך לקרוא לה' מתוך הצער שנאמר 'מן המצר קראתי י-ה'(תהילים קיח, ה)
ושצריך להודות על הרע והטוב כאחד כפי שנאמר(תהלים נו, יא): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר".
וכל זה נרמז ע"י יוסף הצדיק כי הוא בחינת שלהבת שנאמר 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה'(עובדיה א, יח) וזו
השלהבת צריכה שתהא עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י אחר(שבת כא)שזה אחד הדקדוקים בהדלקת נרות החנוכה.
היינו שאין לנו לתלות את ביטחוננו בגויים שיוציאו אותנו מהמצב הקשה שבו אנו נמצאים אלא רק צריך לבטוח בה'
בלבד בעת הגלות, הצער והחושך ודווקא בעת כזאת יש לקוות לישועה ע"י לימוד התורה כי התורה כתובה משמות
של קודשא בריך הוא וזאת תהיה לנו יתרון מושלם לצאת מהחושך ולכן מדליקים נרות חנוכה כדי לפרסם את הנס
שהיה בימים ההם ובע"ה יהיה גם בזמן כי אורה - זו תורה(מגילה טז)שהיא תאיר לנו את הדרך לצאת מהגלות כי אין
לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים וזה מסר לדורות עד ביאת משיח בן יוסף שיגאלנו.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף, וכל שהשכל גדול ביותר יש לו ביטחון יותר; וכפי הביטחון כן זוכה
להרבות בצדקה; וע"י זה זוכה להשלים ולתקן הדיבור שהוא גדר האדם(סימן ביטחון , אות ג).
"נר ה' נשמת אדם"
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
ולע"נ דנה טובה רחמוט בת דייזי ע"ה, נלב"ע בט"ו בתמוז התשס"ה, תנצב"ה
ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה על תשובה בע"ה
ליאור עמאר - 050-6262044
שבת שלום!
© כל הזכויות שמורות, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה
