'כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה? תשע, לפי שנאמר תרועה ביובל ובראש השנה שלש פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהם, תר"ת תר"ת תר"ת. תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה, או אם היא מה שאנו קורים שברים, או אם הם שניהם יחד, לפיכך כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת שלש פעמים, ותש"ת שלש פעמים, ותר"ת שלש פעמים' (שו"ע או"ח סימן תק"צ סעיפים א,ב). יוצא ששומעים עשרה קולות (שתשר"ת אמנם נחשב לשלוש, אולם יש בו ארבעה קולות). נראה שזה כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם: 'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א). שיש בזה רמז לכך שאנו ממליכים את ה' בעולם, לגלות שמו בעולם שברא כדי שנקדש ונגלה שמו בעולם. וכן שבר"ה אנו נידונים על מעשינו בעולם כצדיקים או רשעים: 'א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה' וכו' (ר"ה טז,ב). לכן גם עשרה קולות כנגד עשי"ת בהם ניתן לתקן את מעמדנו. (וכן נפתחים שלושה ספרים, לכן שלושה תרועות כרמז לפחד במה נכתב – לחיוב או ח”ו לשלילה או לעיכוב בהכרעה, וכן לכל תרועה מחוברים תקיעה לפני ואחרי שיוצא יחד שלושה קולות). וכן עשרה כנגד רחמי ה' בדונו את העולם: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כולם' (אבות ה,ב). כביטוי בקשה מה' שירחם עלינו. וכן להזכיר את היותנו מגלי שמו בעולם, וכן שיזכור זכות אבות, שזה נרמז בעשרה ניסיונות של אברהם: 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום' (שם,ג). לכן נראה גם שנהגו לתקוע מאה תקיעות, לרבות בתקיעות כדי שלמות, רמז למעשינו לתיקון העולם לשלמותו בקדושה, וזה ע"י שאנו ממשיכי האבות, ולכן גם מאה כנגד הגיל של אברהם בו נולד יצחק. וכן כנגד שרה שהולידה בגיל 90, לכן יש תשע תקיעות חובה מהתורה. שזה מרמז עלינו בהיותנו צאצאי האבות, מקדשי ה' בעולם, שאנו קדושים, וזה מודגש ביצחק, שהוא קדוש כעולה תמימה ולכן קשור לארץ הקודש (רש"י. בראשית כו,ב), שכך אנו מקדשים את העולם (כעין א"י). לכן גם לומדים את התרועה מאם סיסרא (וכן את מאה התקיעות כעין בכיה): '… אמר אביי: בהא ודאי פליגי, דכתיב (במדבר כט, א) "יום תרועה יהיה לכם", ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון, וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה, כח) "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא". מר סבר גנוחי גנח, ומר סבר ילולי יליל' (ר"ה לג,ב). שזה היה בקשר למלחמה על א"י, ונגד הכבדתם של הגוים עלינו, רמז לקדושת א"י וליעודנו בעולם (שהגוים מונעים מאתנו לעשות את יעודנו ['… גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. ברכות יז,א]). נראה גם שעשרה קולות כנגד עשרה ניסים במקדש (אבות ה,ה) כרמז שאנו באים להעלות את העולם (כעין נס שמעל הטבע), לקדש את העולם לשכינת ה'. נראה גם שנהגו לתקוע מאה תקיעות, שיש בזה רמז לדבקותנו בה': 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם' (אבות ה,כא). 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. כשזכה לכך נדבקה נפשו בעליונים, ונתבטל ממנו העולם ותאותיו, כאילו כבר עבר ממנו' (תפא"י). (לכן זה נרמז במות סיסרא, ביטול האדם הרע מהעולם, שכך במשנה כאילו האדם מת, והכונה לביטול הרעה). אולי גם נרמז בעשרה קולות כנגד עשורי האדם. העשורים הראשון עד הרביעי (0-40) קשורים לכח מעשי (אמנם יש גם תורה משנה ותלמוד, אולם אין זה מעלתו הגדולה, אלא שאז מתחיל ללמוד), כנגד תשר"ת. העשורים החמישי עד השביעי (41-70) קשורים למעלה שכלית (בינה, עצה וזקנה ['בן ששים לזקנה. ובישישים חכמה, שכבר יודע להטעים חכמתו בדברי טעם ושכל טוב' וכו'. תפא"י]), כנגד תש"ת. העשורים השמיני עד העשירי (71-100) קשורים להחלשות הגוף. כנגד תר"ת.