בס''ד                           פרשת בראשית: האם כדור מוקצה בשבת

פתיחה

בפרשת השבוע, לאחר שמספרת התורה על בריאת כל הימים ומגיעה ליום השביעי, היא כותבת שהקב''ה סיים את מלאכתו, ו'נח' מכל אשר עשה. את הנוסח אותו מביאה התורה ("ויכולו.."), אומרים שלוש פעמים בשבת; בתפילת לחש, לאחר התפילה בציבור, ובקידוש ליל שבת. בנוסף לקידוש שבערב מקדשים גם בבוקר (אך ללא אמירת "ויכולו"), ונחלקו הראשונים מה מטרתו:

א. הר''ן (פסחים קו ע''א ד''ה אין) העלה אפשרות, שכפי שהתורה קבעה שיש לקדש את השבת בכניסתה, כך קבעו חכמים שיש לקדש את היום, מכיוון שהוא נחשב מכובד יותר, וכן נראה שפסק הרמב''ם (שבת כט, י). ב. הראב''ד (שם) חלק על דבריו וכתב, שכבר קידשו את השבת בכניסתה, והקידוש שביום הוא רק כדי שתהיה בארוחה תוספת חשיבות (על פי רבינו דוד), ובלשונו:

''אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש. אמר אברהם, בחיי ראשי, אם מסברא אמרה, לא סבר מימיו סברא פחותה מזו, ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו. ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום, ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל.''

השלכה מחלוקתם תהיה, האם מותר לאכול לפני קידוש היום. לרמב''ם הסובר שמדובר במעין קידוש הערב, כשם שאסור לאכול לפני קידוש הלילה, כך אסור גם ביום, וכך פסק השולחן ערוך (רפט, א). לעומת זאת לפי הדעה הסוברת שחכמים רצו לתת תוספת חשיבות לסעודת היום, בפשטות אין איסור לאכול בלי לקדש, וכתב המגן אברהם (שם), שאפשר לנהוג כך בשעת הדחק (שאין יין).

בעקבות הפרשה המזכירה את אמירת 'ויכולו' ויום השבת, נעסוק השבוע בהלכות שבת, ובפרט בהלכות מוקצה. ראשית כל נעסוק בשאלה, מדוע חכמים אסרו לטלטל מוקצה בשבת. בהמשך נראה את מחלוקת הפוסקים, האם כדור ומשחקים שונים מוקצים בשבת, ונסיים בשאלה מה דינם של בעלי חיים בשבת.

טעם האיסור

כפי שכותבת הגמרא במסכת שבת (קכג ע''ב), איסור המוקצה (שיסודו כלל הנראה כבר בימי דוד המלך), מחולק למספר סוגים. כגון מוקצה מחמת גופו, דהיינו חפצים שאינם כלים, כמו אבנים וחול ברחוב. כלי שמלאכתו איסור, שהם כלים שמיועדים בעיקר לעשיית פעולות אסורות בשבת, ומוקצה מחמת חסרון כיס שחסים עליו מחמת מחירו. נחלקו הראשונים מדוע נאסר טלטול המוקצה:

א. הראב''ד (שבת כד, יג) ורש''י (ביצה יב ע''א ד''ה ליפלגו) בעקבות הגמרא במסכת שבת כתבו, שאסור לטלטל חפצי מוקצה מחשש שמא יוציאו אותם מרשות לרשות. כפי שכותבת הגמרא (שבת קכד ע''ב), בזמן עזרא רבים נהגו לסחור בשבת ומתוך כך לטלטל את חפציהם ולהוציאם מרשות לרשות, על מנת למנוע דבר זה גזרו על טלטול הכלים.

ב. הרמב''ם (שבת שם) חלק והביא שלושה טעמים אחרים לאיסור המוקצה: הראשון, כפי שאסרו דיבורים מסוימים בשבת כדי לקדשה, כך אסרו טלטול חפצים מסוימים. השני, מתוך חשש שמא מהעיסוק המוגבר בכלים, יבואו לתקן באמצעותם ויעברו על איסור בונה. השלישי, כדי להבדיל את השבת מיום החול, גזרו על איסור הטלטול, ובלשונו: 

''אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו נביאים שלא יהיה הילוכך בשבת כבחול, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול. ועוד, כשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן ויבוא לידי מלאכה, ועוד שאם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת.''

המפרשים הקשו על הרמב''ם, שהרי הגמרא בשבת כותבת בפירוש שחכמים אסרו לטלטל מוקצה מחשש הוצאה מרשות לרשות, והביאו מספר אפשרויות ליישבו. הב''ח (שח, א) כתב, שהרמב''ם סובר גם את טעם הגמרא, אך הביא טעמים אחרים כדי להסביר מדוע הנביא הסמיך את איסור טלטול לאיסור הילוך. מרכבת המשנה (שם) יישב, שהטעם שנתנה הגמרא הוא רק לפי בית שמאי.

כדור בשבת

בין לפי הראב''ד ובין לפי הרמב''ם, אסור להזיז מוקצה בשבת. נחלקו הפוסקים בעקבות דברי המדרש והירושלמי בשאלה, האם כדור הינו מוקצה בשבת. המדרש באיכה (פרשה ב', ב) מספר, שלמרות שבעיר ששמה 'טור שמעון' הרבו לעסוק בצדקה - היא חרבה בגלל ששיחקו בה בכדור בשבת. הקושי בדברי המדרש הוא שלא ברור מה הבעיה במשחק בכדור, ונחלקו בכך הפוסקים:

א. הרוקח (סי נה) כתב, שהסיבה הייתה ביטול תורה. במהלך השבוע אנשים רבים לא מספיקים ללמוד תורה בצורה מספקת, ומשום כך יש להרבות בלימוד בשבת. לכן כפי שכותבת הגמרא במסכת שבת, נהגו לעשות דרשות גדולות בשבת, ואילו אנשי טור שמעון זלזלו בדרשות אלו ובזמנן היו משחקים בכדור, ובלשונו:

''ויקהל משה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה עשו קהילה גדולה ודרוש להם ברבים הלכות שבת, שילמדו ממך לדרוש לישראל בכל שבת ושבת. ובמדרש משלי מפני מה מתו שני בניו של רבי מאיר בשבת במנחה מפני שהיו רגילים להניח בית המדרש במנחה ואוכלים. ובתענית בירושלמי טור דשמעון למה חרב מפני שהיו משחקים בכדור ובטלין מן התורה.''

לפי תירוץ זה עולה, שהכדור לא מוקצה בשבת, ורק בזמן הדרשה כשכולם צריכים להתכנס לשמוע את דברי הרב, יש בעיה לשחק בו. כך עולה גם מדברי התוספות (ביצה שם), שכתבו שמותר לשחק ביום טוב בכדור ברשות הרבים, וכן פסקו להלכה הרמ''א (שח, מה), השמירת שבת כהלכתה (טז, א) הרב וואזנר (שבט הלוי ט, עח) ועוד פוסקים רבים נוספים.

ב. אפשרות שונה להבנת הסיבה שבגינה חרבה טור שמעון, מופיעה בדברי שיבולי הלקט (סי' קכא) וכן בשולחן ערוך, על פי פירושם של הרב עובדיה (ילקוט יוסף שח, ו) והאור לציון (ב, כו) מדברי שיבולי הלקט עולה, שלמרות שבדרך כלל כאשר לוקחים חפץ ומייחדים אותו לשימוש בשבת הוא אינו נחשב למוקצה - המשחק בכדור חמור יותר, ונאסר בכל עניין.

בטעם שלשיטתם שימוש בכדור חמור יותר ונאסר, נאמרו שני ביאורים: האור לציון ביאר בעקבות הירושלמי, שיש מעין גזירה מיוחדת על שימוש בכדור בשבת (אך לא ברור מדוע). כפי שהוסיף, משום כך, מעיקר הדין אין בעיה לשחק בשאר המשחקים בשבת,

והשולחן ערוך התייחס לכדור בדווקא (אם כי הוסיף שטוב לא לטלטל שום משחק בשבת).

הרב עובדיה (שלמעשה בסוף ימיו חזר בו ופסק שבכדור אינו מוקצה (חזון עובדיה ג, עמ' צט) לעומת זאת ביאר, שלמרות שבדרך כלל כאשר מייחדים חפץ לשימוש לפני שבת מותר להשתמש בו בשבת, ייחוד למשחק אינו נחשב ייחוד מספיק משמעותי בשביל להכשיר את החפץ בשימוש. לפי ביאר זה עולה, שלא רק המשחק בכדור נאסר בשבת אלא כל סוגי המשחקים, ורק לקטנים ניתן להקל.

הקושי בביאורו שכפי שכתבו רבים, לא ברור מדוע לומר ששימוש במשחק אינו נחשב שימוש מספיק משמעותי כדי שיוכשרו לשימוש בשבת?! ייתכן שבעבר כאשר משחקים היו מיועדים רק לילדים קטנים יש מקום לומר שהשימוש בהם אינו משמעותי, אך בזמן הזה שרבים וגדולים משחקים בכדור ובשאר משחקים, לא מתסבר לומר שהם מוקצים.

בעלי חיים בשבת

לאחר שראינו את הדיון במשחק בכדור נעבור לשאלה השניה, האם בעלי חיים מוקצים. כמובן שהדיון לא מתייחס לבעלי חיים שמסתובבים ברחוב, שהם בוודאי מוקצים כפי שאבנים וחול ברחוב מוקצים, אלא לבעלי חיים ביתיים, כמו כלבים וחתולים[1]. שאלה זו קשורה בין השאר לדיון הקודם לגבי שימוש במשחקים בשבת, ודנו בה הראשונים בעקבות הגמרא במסכת שבת:

א. הגמרא במסכת שבת (מג ע''א) כותבת, שאם יש סל שעולים ויורדים ממנו אפרוחים, כל עוד האפרוחים נמצאים על הסל אסור לטלטלו מכיוון שהוא נחשב בסיס לדבר האסור. בעקבות כך דחו התוספות (מה ע''ב ד''ה הכא) את דעת רבי יוסף, שמותר לתת לקטן אפרוח לשחק בו, מכיוון שדינו כמו גרוגרות וצימוקים אותם דוחה האדם משימוש:

''הכא במאי עסקינן (= במה מדובר) דאית ביה אפרוח מת: פירש הרב רבי יוסף דלא נקט אפרוח חי משום דחי חזי לשתק בו תינוק כשבוכה. ואין נראה, דהא בההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין (לעיל דף מג ע''א) משמע דאסור לטלטל, אלא ודאי בעלי חיים מוקצין הם כגרוגרות וצימוקין ומקצה אותם גם מכלבים.'' 

עמדה דומה לזו של התוספות האוסרת שימוש בבעלי חיים, מופיעה בדברי הרא''ש (מהר''ח אור זרוע סי' פב) שכתב, שכשם שאבנים שבחצר אסור להשתמש בהן כיוון שאין תורת כלי עליהם, כך אסור בבעלי חיים. עוד הוסיף וסבר, שיש להחמיר בבעלי חיים יותר מאבנים שבחצר, מכיוון שייתכן שחז''ל לא חילקו בין סוגי בעלי החיים.

ב. דעה חולקת הסוברת שבעלי חיים אינם מוקצים, היא דעתו של רבי יוסף (תוספות שם). הוא כתב, שהסיבה שהגמרא בשבת כותבת שדווקא אפרוח מת נחשב מוקצה ולא אפרוח חי, היא כי אפרוח חי אפשר לתת לתינוק לשחק. עמדה דומה עולה מדברי המהר''ח אור זרוע (סי' פא) שכתב, שעל אף שבעלי חיים מוקצים, אותם הנמצאים בכלוב ומצפצפים בנעימות - אינם מוקצים.

מחלוקת האחרונים

א. להלכה פסק השולחן ערוך (שח, לט), שעל אף שמותר במקום הפסד לדחות באמצעות הרגל בעל חיים כדי שייכנס לכלובו, מכל מקום אסור לטלטלו ממש שכן הוא מוקצה. בעקבות כך נקטו האורחות שבת (יט, קכד) והרב עובדיה (יביע אומר או''ח ה, כו) שאסור לטלטל כלוב שבתוכו תוכי, מכיוון שהתוכי המוקצה הופך את הכלוב לבסיס לדבר האסור.

עמדה עם מסקנה דומה אך מטעם שונה, מופיעה בדברי הפחד יצחק (ערך בהמה) שכתב שאסור לטלטל בעלי חיים בגלל שאסור להשתמש בהם בשבת. אמנם, כפי שהעירו קיים קושי בפירוש זה, שכן האיסור להשתמש בבעלי חיים בשבת נובע מהחשש שמא יחתכו זמורה במהלך הרכיבה עליו, דבר שאינו מצוי בבעל חיים קטן שלא רוכבים עליו, ובלשון הרב עובדיה שכאמור התיר:

''ומשום כך שהלכה כהרא"ש האוסר לטלטל בשבת עופות המצפצפים בקול ערב, הוא הדין והוא הטעם לנידון דידן, ובדגים הללו אף יש לחוש יותר פן יוציאום מן המים, ויתחייבו משום נטילת נשמה. ופשוט דהוא הדין לתוכי שמונח בכלוב שאסור לטלטלו בשבת והיום טוב כדין עופות המצפצפים.''

מכל מקום גם לשיטתם, במקרה בו בעל החיים סובל (ואי אפשר להזיזו בדחיפה, וכמו דג שקפץ מהאקווריום ומפרפר למוות, או חתול שנתקע על מקום גבוה ואינו יכול לרדת) - מותר להצילו, כיוון שחז''ל קבעו שאיסור דרבנן של מוקצה נדחה מפני צער בעלי חיים שאיסורו מדאורייתא (ועיין בדף לפרשת בלק שנה ד').

ב. דעה חולקת מובאת בדברי הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או''ח ה, כב ועיין בדבריו), הגרש''ז אויערבך (שלחן שלמה שח, עד) והרב יעקב אריאל (אהלה של תורה ה, כה), שסברו שבעלי חיים ביתיים שנועדו לשעשוע – אינם מוקצה גם לדעת השולחן ערוך שכפי שראינו אסר. כפי שכתבו, ייסוד החילוק תלוי בשימוש, ונראה שמטרת השימוש בבעלי חיים השתנה עם הזמן.

בעבר, ייעוד בעלי החיים היה בעיקר לשימוש פרקטי, כלומר היו מגדלים כבשה - לחלב, כלב - לשמירה, חמור - לנשיאת מסע וכדומה. כאשר הרא''ש ובעקבותיו השולחן ערוך פסקו שבעלי חיים מוקצים, הם התכוונו לחיות מעין אלו. בזמן הזה לעומת זאת, מגדלים בעלי חיים בשביל משחק ושעשוע, ולכן אין שום סברא לומר שדינם יהיו כמו אבנים וחול אותם האדם מקצה מדעתו.

גם את ראיית הרב עובדיה מהרא''ש ושולחן ערוך הרב (שכתבו אסור לטלטל ציפור) דחו, שכפי שהם מציינים בדבריהם מדובר בציפור שיר, אותה לא רגילים להזיז ממקום למקום, אבל שאר חיות שרגילים להעביר אותם ממקום למקום ולשחק בהם - דינם לא גרע משאר חפצים אותם אפשר לייחד לשימוש בשבת.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...