"עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי” (בראשית כו,ה). 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'. א"ל רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות? – הא איכא נמי מילה. ואימא שבע מצות ומילה? א"ל: א"כ "מצותי ותורותי" למה לי?. אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). מדוע דווקא כאן, אצל יצחק, מגלה התורה שאברהם קיים את כל התורה? נראה שזה כדי לרמז לדברי הרמב"ן: '… ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה. וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק "ויתן להם יוסף עגלות" (להלן מה כא), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשו לא נתנה תורה, והרי כתוב "וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי". ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה, והיה מלמד לבניו וכו'. ויש לשאול: אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח), ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר עד יג) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד)? והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו … והנראה אלי מדעת רבותינו: שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד! ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלקי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו), וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג)' וכו' (רמב"ן על הפס'). לפי זה מובן מדוע דווקא כאן נאמר שאברהם שמר את כל התורה, כיון שאין זה ששמר תמיד, אלא רק בא"י, לכן דווקא כאן כשה' אומר ליצחק שלא יצא מהארץ, דווקא כאן מגלה גם את מעלת הארץ בהקשר של האבות, ששמרו רק בה את כל המצוות. אולי לכן נרמז כאן על הניסיון של "לך לך": 'אשר שמע אברהם בקולי – {רמז} להליכה, שאמרתי לו: לך לך מארצך' (רס”ג). אומנם בפשטות "בקולי" הכוונה לכל הניסיונות 'בקולי – כשנסיתי אותו' (רש”י), אולם כיון שאומר "עקב אשר שמע אברהם בקולי", נשמע במיוחד כרמז לשמיעה בניסיון של "לך לך" שהוא של הליכה, כרמז ב"עקב" כרומז גם לעקב הרגל. לומר שמה שנאמר בפס' ששמע בקול ה' ושמר את כל התורה, זה היה דווקא בא”י, שזהו לאחר שה' ניסה אותו ב"לך לך" לא”י. (אם הגרסה היא ששמר אברהם אפילו עירובי תחומין [כמו שמביא הת”ת שיש שרוצים לתקן כך], זה אולי הובא כרמז להבדל שבין א”י לחו”ל. אולם כיון שבכל הכת”י מופיע 'עירובי תבשילין' [וכן בילקו"ש. וכן נאמר 'דברי סופרים' ולא 'תורה שבע”פ', כך שמובן שזה לא תחומין, שרוב הדעות שזה דאורייתא ולא מדרבנן], אז ודאי ש'תבשילין' זהו הנוסח הנכון). אולי לכן נאמר שאברהם שמר גם דברי סופרים, ומובא כדוגמה עירובי תבשילין, שמדוע הביאו דווקא דוגמה שכזו, מתוך כל גזרות דרבנן? אולי גם זה בא לרמז על ההבדל שבין א"י וחו"ל, שבחו"ל היה מקיים את שמירת דבר ה' רק בשבע מצוות בן נח, ואילו בא"י שמר את כל התרי"ג, שזהו עליה בדרגת שמירת דבר ה'. כך זה כמו בעירוב תבשילין שעל ידו מותר להכין מיו"ט לשבת, ששבת בדרגה גבוה יותר, וכן נרמז גם באוכל כרמז למעלתו של אברהם איש החסד, כמו שהתגלה בהכנסת האורחים שלו, ועל ידה היה מקרב את האנשים לתורה (תנחומא "לך לך" סימן יב). אולי גם כיון שבפשט הכוונה ב"תורתי" למילה: 'והתורה, שמל עצמו ובניו ועבדיו' (ראב"ע) [וכן מפרש הרס"ג]. הרי מילה היא חיצונית, אולם בעצם היא קשורה לפנימיות, שיהודים תמיד נקראים מולים והגוים נקראים ערלים (משנה נדרים ג,יא). לכן בעצם המילה זהו חיבור בין היסוד הפנימי שלנו לגילוי החיצוני, שאנו הולכים אחר דבר ה' בפועל, וזה נובע מפנימיותנו. זהו כמו עירובי תבשילין, שמחברים בין שתי הקדושות, יו"ט ושבת (לכן מתגלה כאן כשאומר ליצחק על מעשה אברהם ששמר את התורה, שזה מגלה שיש בנו מאבותינו נשמת ישראל, שזהו פנימיות קדושה, ויש בנו גם גילוי חיצוני שלה בשמירת התורה). עוד נראה שזה כעין רמז בשל שבפס' נאמר "תורתי" שזהו שתי תורות, מדאורייתא ומדרבנן, שהם שני סוגים של גילוי רצון ה', אחד ישירות ע"י ה' בתורה, ואחד ע"י גזרות דרבנן, והם שלמות אחת, ולכן זה נרמז בעירובי תבשילין, שמחברים בין יו"ט (שהוא נקבע ע"פ קביעת בי"ד את החודש, כך שמרמז על כח רבנן לקבוע בגילוי לתורה), לשבת (שהיא בזמן קבוע תמיד, כרמז לדאורייתא). בפשטות נראה שכיון שמדובר על זכות שמאברהם ליצחק, לכן נרמז בעירובי תבשילין, שאדם מכין מיו"ט לשבת, כרמז לשני האבות הקדושים, שכעין יצחק אכל את הפירות (תבשילין) של מעשי אברהם.