דרך השקד , ד"ת להפטרת שמות ,לע"נ גרציא בת מרים ז"ל
נכתב על ידי izik28, 4/1/2021
בסד
ד"ת להפטרת פרשת שמות לע"נ גרציא בת מרים ז"ל כה טבת תשפא
דרך השקד
----------------------------------------------------------------
אנו נמצאים פחות מחודש מ טו בשבט ,פריחת השקדיות , אך ההפטרה הקדימה את פריחתם , המילה "שקד " מסמלת שקידה ומאמץ עבור משהו שאנו רוצים וכמהים לו ,אך הפ"ס בהפטרה מסביר משהו אחר" וַיְהִי דְבַר ה" אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. ויאמר ה" אלי היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו " מפרש רשי" היטבת לראות" - השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית" ,אך מדוע הקב"ה מראה לירמיהו דווקא מקל שקד ולא פרי אחר? התשובה נמצאת כמה פסוקים קודם לכן," ויאמר ה" אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר אל תירא מפניהם כי אתך אני להצלך נאם ה" וישלח ה" את ידו ויגע על פי ויאמר ה" אלי הנה נתתי דברי בפיך ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע ",הקב"ה מעודד את ירמיהו לעשות את מלאכתו שנועדה עבורו עוד מלידתו , ירמיהו מגלה חוסר בטחון עצמי, לאור זאת הקב"ה בוחר לעודדו ולחזקו בכך שהוא עצמו יגע בשפתיו וישים את הדברים בפיו, בדיוק כמו משה שחשש להוכיח את פרעה במצרים , המלבים מפרש." ראה הפקדתיך היום על הגוים ועל הממלכות" בין להחריבם, "לנתוש" את הגוים ולאבדם, וכן "לנתוץ" את הממלכות ולהרסם, בין "לבנות" את הנהרס שהם הממלכות, "ולנטוע" את הגוים (עיין באה"מ), אולם גם החורבן יהיה ע"מ לבנות, וז"ש "לנתוש ולנתוץ" כדי שעי"כ תוכל "לבנות ולנטוע", כי כן תפעול גם היד העליונה שתסתור ע"מ לבנות, וההעדר קודם להוויה והמות אל החיים:" חורבן הגויים יהיה כדי להעלות את ישראל מטומאת הגויים לטהרת עבודת הקודש היא עבודת ה" המדרש ממשיך להסביר את פעולת הריסת הגויים,
"לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע". פעל נתש מיוחד אל הנטיעות שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל נתץ והרס שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר פה, כמ"ש לבנות ולנטוע, וכן את אשר בניתי אני הורס את אשר נטעתי אני נותש (לקמן מ"ה ד'), ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (שם כ"ד ז'), והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, (ישעיה י' י"ח ל"ג, זכריה י"א), ואת הממלכה ידמו לבנין (ישעיה כ"ח ט"ו, תהלות קי"ח כ"ב), כי הממלכה תבנה אבן אל אבן. ונגד גוים וממלכות, אמר על הגוים, לנתוש ולהאביד ולנטוע, ועל הממלכות לנתוץ ולהרוס ולבנות, וכן תמצא לקמן (י"ח ז', ל"א כ"ח). ולהאביד מוסיף על לנתוש שהניתש נעקר ממקומו ועדן הוא במציאות, והנאבד נאבד לגמרי, וכן אמר לקמן (י"ב י"ז) נתוש ואבד וכן להרוס מוסיף על לנתוץ כי ההרס והנתיצה הם שני ענינים, הנתיצה תפול גם על אבן אחת, וההריסה הוא על כלל הבנין, ובזה מושג של הריסה כולל יותר, ולפעמים הנתיצה הוא יותר מן ההירוס אם הוא אחר ההריסה כמ"ש בחבורי התו"ה (שמיני סי' קל"ט):"
בהמשך הפרשה ה" אומר לירמיהו," ודברתי משפטי אותם על כל רעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים וישתחוו למעשי ידיהם" המלבים מפרש," ודברתי משפטי אותם", וה' יסדר משפטו וטענותיו לפני השופטים האלה על עמו "על כל רעתם", לבקש דין מאתם, "אשר עזבוני" ר"ל כי רעתם היא משולשת,
א) "אשר עזבוני",
ב) שאם היו עוזבים אותי ולא היו עובדים אלהים אחרים היה לימוד זכות עליהם שעשו זה מצד חפצם בחפשיות, אבל הם "קטרו לאלהים אחרים", הגם שעבודתם כבדה יותר, ואם היו ממירים כבודם לבעבור השגת תועלת וכדומה לא היה החטא גדול כל כך. אבל הם,
ג) "השתחוו למעשה ידיהם" שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש: "
הדבר הוא כרמז על חולשת האדם נגד היצר הרע על כל גרורתיו , האדם בעצם התרחקותו מעבודת ה" דומה לכמשתחווה למעשה ידיו , כיוון שהוא מתעסק בדברים שאין בהם ממש, אך כאשר הוא מתאמץ בעבודת ה" גם כאשר הדרך קשה, קחו לדוגמא את יעקב ורחל ,כמה קשיים הם עברו בדרך? ושכחנו את יצחק ורבקה ,כמה שנים של צפייה להריון , וגם כאלה שמתעכבים על לא עוול בכפם ובלא רצון ! האם הם יוותרו , ? ממש לא ,הקב"ה אומר לירמיהו או יותר נכון" מאיים" עליו לטובתו! ולא לרעתו " ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם " מפרש מצודת דוד " "פן אחתך" - כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך
"תאזור מתניך" - הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז
אל תחת מפניהם" - אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי"
על ירמהו לנוכיח אותם לפני עמדם למשפט לפני ה" ,כמו שאנו עומדים להבדיל למשפט ביו"כ , על ירמיהו לא לפחד שאם לא כן האשמה תהיה עליו שלא הוכיח אותם כנדרש , להוכיח מישהו אין הכוונה לריב איתו ,אלא לנסות להחזירו למוטב ,למרות שיש פעמים שמצווה לא לומר דבר שלא נשמע..
ההפטרה מסתיימת בפ"ס המרגשים" הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה" זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" רשי מפרש" "זכרתי לך" - אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה והוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי" ,יעקב ורחל הצליחו אודות לאמונה בבורא עולם והאמונה אחד בשני ואודות לשקידה בצדקת דרכם, גם שיעקב ברח מלבן ,היה זה בציוווי ה" ! יעקב לא רב עם לבן , למרות כל הויכוחים ביניהם ,הם כרתו ברית! אותו זוג שמתעכב ושומר אמונים יזכה לברכת ה" על האמונה בו ,למרות הקושי ,שכן אחרי הכל כולנו בני אנוש .. ובצדקת דרכם כפי שמפרש המלבים," זכרתי לך חסד נעוריך", מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, [אני מוסיף , כפ"ס באשת חיל" ותורת חסד על לשונה..] ואח"ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח"ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה' והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה "חסד נעוריך", ואח"ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה "אהבת כלולותיך", ואח"ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג' מיני זכיות שיש לישראל,
א) קודם השדוכין,
ב) בהשדוכין עצמם,
ג) אחר השדוכין, וזכיות אלה עדן זכורים בלבי לא אשכחם,"
כך לא נשכח חסר נעורים שנעשה עמנו בטוב בצניעות ויראת ה" בעזרה להוצאת ד"ת אלו , כפי שזכיתי אני בחסדי ה" יתברך ! ואם בחסד נעורים עסקינן... כל זכות הראשונים של הוצאת כל דה"ת שעוד מעט ב ,ז אדר ימלאו להם 16 שנה הם בזכותה של חרות תח" ,[תודה גדולה גם לישי כמובן!!]וכיאה ד"ת זה הוא גם להבדיל מוקדש כהודיה גדולה! [גם לקב"ה כמובן] !
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
