גיד הנשה - ההיגד שנשכח.

---------------------------------------

הקורות את אבותינו הוא סימן לבנים.

 והנה סיפור האיש המלאך שנאבק עם יעקב על סיפה של ארץ ישראל

 הוא למעשה מודל תבניתי של קורותינו - כעם.

 יעקב יצא ממאבק זה  צולע על ירכו. :

 "ירך" - כביטוי להתחייבות והבטחה שהופרה 

 "צולע" תוצאה של הפרה של ציווי או הבטחה. 

 הנה אם כן צלע יעקב ברגלו הימנית  - "תשכח ימיני".

משם ששכח לקיים  :

 "אם לא אזכרכי"  : [אז את ארץ ישראל].

 משום שמחד  לא קיים הבטחתו : "ושבתי בשלום אל בית אבי" .

ושבתי מכח עצמו ומיוזמתו

 "לשוב "שלם" בשלמות לבית אבא.  וזאת למרות האנישמיות הראשונה של בני לבן.

 שהחלה להציק ,אלא הוסיף והתמהמה וחיכה לדירבון משמיים .

 ומאידך הפרת הציווי והקריאה המהדהדת של : "לך לך" .

לכל יהודי שיתעורר תמיד לילך חזרה לארץ ישראל......

 גלות אלפיים לא הייתה אם כן, גזרת שמיים 

אלא מעשה נפשע של אנשים.......

 כך עם ישראל  יצא מגלות אלפיים  צולע". [מהשואה] בגלל שלא קיים :"לך לך" כאמור.

  "גדולים" הוליכו אותו שולל  [עד היום הזה...] לקדש את הגלות.

  למאוס בארץ חמדה ולחכות חיכיון שווא - של בוש למשיח.

 עד שהמשחית [אותיות משיח] השחית והפך אותנו לצולעים 

ומצולקי נפש מהשואה .

 ואם צריך עוד הוכחה לאלה הדברים ,הרי מאמר הנביא  שלסוף יגאל ה'

 את ה"צולעה"......

משה אהרון