"זאת תורת העלה היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" [ו, ב]. כבוד האדם.

קרבן עולה היה מכפר על הרהורי עבירה ועל כן ציווה לנו הקב״ה שתהיה אש יוקדת על המזבח כל הלילה. כשם שהרהורים באים לאדם בלילה ומסתיימים בלילה, כך הקרבן ישרף כל הלילה.

מוסר גדול אנו יכולים ללמוד מכך: לעיתים אדם חטא, מיד קמים עליו ומבזים אותו, מלבינים פניו ושופכים את דמו. וכיוון שמשתנית צורת פניו נחשב הדבר כאילו הרגוהו ופעמים רבות מגיעים בעקבות כך לידי חילול הי. אדם העושה זאת אין לו כפרה ואין לו חלק לעוה"ב עד שיפייס את המתבייש באותו מקום ולפני אותם אנשים שבפניהם נשפך דמו, רח״ל.

ידוע שפרשה זו מדברת על הרהורים רעים, לכן ציוונו הקב״ה לעשות התשובה בצנעא, בכדי שהחוטא כשחוזר בתשובה לא יתבייש. ישנם צדיקים שאינם נותנים שיתבזה ח״ו שום בר ישראל לא על ידם ולא ע״י אחרים.

מספרים שבאותה עיר שבה חי רבנו שמואל אליעזר זצ״ל (המהרש״א הקדוש), לא היו מכירים בו כי הוא אדם גדול בתורה, אלא היו מבזים אותו מפני שהיו שערות ראשו ארוכות יותר מדי, וחשבוהו כאחד המשוגעים ח״ו, ולא הרגיש אפילו אחד מתושבי העיר את גדולתו ומעלתו של הצדיק, רק אשתו ידעה הכל ושמרה את זה בסוד.

בזמן שהוציא לאור את הפירוש על כל הש״ס היה כותב רק בלילות, והיה לו חבל קשור בתקרה, וכשהיה יושב בלימודיו היה קושר את הקצה השני של החבל בשערות ראשו, שאם במקרה באמצע לימודו ינמנם קצת וירד ראשו קצת, יהיו נסחבות שערות ראשו ע"י החבל שקשור בתקרה ומיד היה מתעורר. כל זה עשה בינו לבין עצמו כדי שלא יישן לילה שלם עד כי גמר את פירושו על כל הש"ס. רק ביום היה ישן כשלוש שעות.

באותה העיר היה בית כנסת גדול, ושמש בית הכנסת היה ירא שמים גדול, ומנהגו היה לבוא לבית הכנסת בכל חצות לילה, סוגר את הדלת עליו, מחלק את התהילים לשבעה פרקים ועל כל פרק היה עושה הקפה לתיבה באופן שבכל לילה היה עושה שבע הקפות עד גמר התהילים, וממעשיו לא ידע אף אחד.

והנה פעם אחת קפצה על השמש שינה חזקה ופתאום בא אליו איש אחד גבוה ומלבושו מלבוש מלכים והקיץ אותו. שאל אותו: "בבקשה, תראה לי איפה גר המהרש״א"’". השמש קם בזריזות, הראה לו את הבית וחזר לביהכ״נ. הוא הסתכל בחלונות לבדוק כיצד נכנס האיש הזה אך לא מצא פתח פתוח, וחשב שאולי שכח לסגור את הדלת.

בלילה השני סגר היטב את הדלתות והחלונות וישב ללמוד כמנהגו ושוב נרדם. והנה נכנס איש לא גבוה, אבל יפה תואר ויפה עיניים ומלבושו מלבוש מלכים, והקיץ את השמש. שאל אותו: "בבקשה, איפה גר המהרש״א?". שוב קם השמש והראה לאיש המסתורי את בית המהרש״א. כשחזר שוב בדק מאיפה נכנס האיש ולא ידע ולא מצא.

בלילה השלישי שוב בא השמש לביהכ״נ, וקודם שיתחיל ללמוד סגר היטב את הדלתות והחלונות שלא יוכל אף אחד להיכנס, ושוב הרגיש שבאמצע הלימוד יורדת עליו שינה מתוקה מאוד מיד התחיל לקפוץ ולרקוד, רחץ פניו, אך עם כל זה לא עלה בידו להתגבר על השינה והוא נרדם. והנה בא איש לבוש עור ואבנט במותניו והקיץ אותו. שאל אותו: "אתה יודע איפה גר כאן המהרש״א?" השמש הסתכל בו בעוז ובגבורה ושאל אותו: "מי אתה? איך נכנסת לכאן? הרי סגרתי היטב את הדלתות והחלונות. אני לא אראה לך את בית מהרש״א עד שתאמר לי מי אתה!"

ענה לו האיש: "אגיד לך. בלילה הראשון שנכנס לכאן האיש הגבוה היה זה שאול המלך. בלילה השני היה זה דוד המלך ואני הוא אליהו הנביא. דע לך, שבשמים עוד לא נגמר משפטו של שאול המלך משום שרדף אחרי דוד. כעת אמר הקב"ה להודיע הדבר למהרש"א הקדוש וכפי שיפסוק יקבלו זאת גם בית דין של מעלה. ועתה תהיה זהיר מאוד שלא תגלה זה הסוד לשום אדם כי אם תגלה- באותו יום תמות!" ומיד נעלם ממנו אליהו הנביא. השמש התחיל לחשוב מחשבות איך האיש הזה כל כך מבזים אותו והנה הוא אחד מיסודי עולם, ואין איש יודע על כך וחושבים אותו למשוגע ח״ו?

"איני יכול לסבול זאת עוד!" - אמר השמש בלבו - "כדאי לי למות לכבוד הצדיק הזה ולא יתבזה ע״י הבריות!". בבוקר לאחר התפילה הלך אצל רב העיר ואסף שם מניין רבנים וסיפר להם הכל. עוד אמר: "הראיה לזה, שאליהו הנביא אמר לי שבאותו היום שאגלה את הסוד אסתלק מן העולם. ואני קיבלתי לפני עדה קדושה שברצוני הטוב אני הולך לבית עולמי בתנאי שתיזהרו מאוד ותזהירו את הקהל מפני קדושת המהרש״א הקדוש!" וכן היה. בעת שגמר את דבריו מיד נפל ומת במקום.

וכתב המהרש"א (סנהדרין יא.): ביטול תורה הוא עוון חמור, אבל לבייש אחד מישראל לא תהא כזאת עבירה בישראל, וטוב לבטל תורה מלבייש בן ישראל.

אשריהם של קדושי עליון המוסרים עצמם על קדושת ה׳ בכדי שלא יתבזה שום אדם מישראל (אור דניאל).