א. [1]ידוע ששני הדברות הראשונות נאמרו בפני הגבורה, והשאר מפי משה (מכות כד.).

על הדברה הראשונה: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ א), כותב התרגום יונתן: דְּבִירָא קַדְמָאָה כַּד הֲוָה נָפִיק מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵי שְׁמֵיהּ מְבָרֵךְ, הֵי כְזִיקִין, וְהֵי כְבַרְקִין, וְהֵי כְשַׁלְהוֹבְיָין, לַמְפַּד דִּינוּר מִן יְמִנֵיהּ, וְלַמְפַּד דְּאֵישָׁא מִן שְמָאלֵיהּ, פָּרַח וְטַיֵּיס בְּאַוִיר שְׁמַיָא, וְחָזַר וּמִתְחַמֵּי עַל מַשִּׁירְיַתְהוֹן דְּיִשְרָאֵל, וְחָזַר וּמִתְחֲקֵק עַל לוּחֵי קְיָימָא דַהֲווֹן יְהִיבִין בְּכַף יְדוֹי דְמשֶׁה, וּמִתְהֲפִיךְ בְּהוֹן מִן סְטַר לִסְטָר, וּבְכֵן צָוַוח וְאָמַר: עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֲנָא הוּא אֱלָהָכוֹן דִּי פְּרָקִית וְאַפֵּיקִית יַתְכוֹן פְּרִיקִין מִן אַרְעָא דְּמִצְרָאֵי מִבֵּית שִׁעְבוּד עַבְדַיָּא".

על הדברה השניה: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", כותב התרגום יונתן: "דְּבִירָא תִּנְיָנָא כַּד הֲוָה נָפִיק מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵי שְׁמֵיהּ מְבָרֵךְ, הֵי כְּזִיקִין, וְהֵי כְבַרְקִין, וְהֵי כְּשַׁלְהוֹבִין, דִּינוּר לַמְפַּד דִּינוּר מִן יְמִינֵיהּ, וְלַמְפַּד דְּאֵישָׁא מִן שְמָאלֵיהּ, פָּרַח וְטַיֵּיס בְּאַוִיר שְׁמַיָא, חָזַר וּמִתְחַמֵּי עַל מַשִׁירְיַתְהוֹן דְּיִשְרָאֵל, וְחָזַר וּמִתְחַקֵּק עַל לוּחֵי קְיָימָא,[2] וּמִתְהַפִּיךְ בְּהוֹן מִן סְטַר לִסְטַר, וּבְכֵן הֲוָה צָוַוח וְאָמַר: עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לָא יֶהֱוֵי לָךְ אֱלָהָא אוֹחֲרָן בַּר מִינִי".

וקשה: הרי משה רבינו קבל את הלוחות, רק בארבעים שיום ששהה בהר, ועד אז הם לא היו בידיו, כמו שכתוב בפסוק אחרי מתן תורה: "ויאמר יהוה אל משה עלה אלי ההרה, והיה שם, ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה, אשר כתבתי להורתם" (שמות כד יב).

ומשה ירד אתם רק בי"ז בתמוז, וא"ת שהלוחות היו כבר בידי משה, כמו שכותב התרגום יונתן, מדוע משה לא הורידם מיד?[3]

ונראה: שהרי בשאר הדברות הבאות, התרגום לא כותב כנ"ל, כיון שהם נאמרו מפי משה, והדברות לא טסו ונחקקו על הלוחות.

ובהקדים: שבלא זה קשה, מדוע הקב"ה לא נתן למשה רבינו מיד אחרי מתן תורה את הלוחות, מדוע הוא היה צריך לעלות להר לארבעים יום ולילה?

אלא: משה רבינו היה צריך ללמוד את כל התורה שבעל פה לפני שהוריד את הלוחות לבני ישראל[4].

ונראה לומר: שאם עם ישראל היה בדרגה כזו שהיו מסוגלים לקבל את כל הדברות מפי הקב"ה בעצמו, גם משה רבינו היה זוכה ללמוד את כל התורה שבעל פה במעמד הר סיני, והוא לא היה צריך להיות בהר ארבעים יום ולילה.

אבל כיון שעם ישראל לא זכו לדרגה הזו, ודרגת הרועה תלויה בדרגת העם, וכן להיפך כידוע מכמה מקומות, לכן גם משה לא זכה ללמוד את כל התורה שבעל פה במעמד הר סיני, והיה צריך לארבעים יום ולילה כדי ללומדם.

ועוד נראה:[5] שאם עם ישראל היו זוכים לכך, לשמוע את כל הדברות מפי הקב"ה, ומשה היה מוריד מיד את הלוחות, לא היה חטא העגל, שהיה בגלל "כי בושש משה" להוריד את הלוחות.

ב. בפרשת ואתחנן אחרי שמשה רבינו חוזר על עשרת הדברות הוא אומר: "את הדברים האלה דבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (דברים ה יט).

וצע"ג: משמע בפסוקים, שמשה קבל את הלוחות מיד ה' במעמד הר סיני, כיון שאחרי ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי, כתוב "ויהי כשמעכם את הקול וכו', שזה היה במעמד הר סיני?

והסיפור אודות קבלת הלוחות מובא בהמשך בפרשת עקב.

ולפי פשוטו אפשר לתרץ, שמשה מקדים את המאוחר, ואומר מה שהיה אחרי ארבעים יום, וחוזר לדבר ממעמד הר סיני.

אבל לפי הנ"ל הדברים מיושבים כמין חומר. כיון שבאמת משה רבינו קבל את הלוחות בשתי הדברות הראשונות, ומיד אח"כ עם ישראל בא ואמר למשה שאין בכוחו לשמוע את הדברות מפי ה', וכו'.

ומה שכתוב ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי, הכוונה לשתי הדברות הראשונות.

וכן מוכח בתרגום יונתן שכותב בפסוק זה: "וַהֲוָה קַל דְּבִירָא מִתְכְּתֵיב עַל תְּרֵין לוּחֵי מַרְמִירִין וִיהָבִינוּן לִי". ומה שקול ה' נחקק על הלוחות, הרי היה בשתי הדברות הראשונות, כמו שכותב התרגום יונתן בדברות בפרשת יתרו.

ואע"פ שבפסוק כתוב: ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי, ולפי הנ"ל היה צריך להיות כתוב הפוך ויתנם אלי ויכתבם על שני לחת אבנים, כיון שהלוחות היו ביד משה, בשעה שנחקקו הדברות על הלוחות?

נראה: שהתורה שבכתב רצתה להסתיר את מה שהתרגום יונתן אמר, ולקורא הפסוק יתפרש כפשוטו, שמשה מקדים את המאוחר, וכוונתו שאחרי ארבעים יום, הוא קבל את התורה וכנ"ל.