פרשת יתרו - טיב הקהילה
נכתב על ידי DL2000, 31/1/2013
בס"ד
אנכי ד' אלוקיך
הנה בפרשה זו אנו קורים על מתן תורה, וידוע מפי ספרים
וסופרים כי הקריאה מעוררת את הזמן, ועל כן שומה עלינו
להתבונן קצת בתכלית נתינת התורה לישראל. והנה הדיבור
הראשון שיצא מפי הקב"ה לישראל הוא הציווי על האמונה "אנכי
ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". האמונה היא היסוד לכל
התורה כולה, היסוד לכל עצם מציאותו ומהותו של האיש
הישראלי.
הן מודעת זאת לכל מה שכתוב בזוהר הקדוש כי כל התרי"ג
מצוות הינן תרי"ג עצות להאדם האיך שיוכל להשיג את אלקותו
יתברך. נמצינו למדים שכל עיקר תכלית כל התורה כולה נעוצה
בדיבור זה של "אנכי ד' אלוקיך" שהוא מצות האמונה, כי כל שאר
התורה כולה הינם נתונים לתכלית ומטרה להיות לעזר וסיוע ביד
האדם שיוכל להגיע להשגת "אנכי ד' אלוקיך".
והנה כאשר נדייק בלשון הכתוב משמע שישנו קשר עמוק בין
ענין יציאת מצרים לעבודת האמונה, והיינו כי השגת האמונה
והדביקות בהשם יתברך תלוי הרבה כפי גודל הבחינה של יציאת
מצרים, כלומר, כפי מה שהאדם זוכה לצאת מכל בחינת זוהמת
מצרים וקליפותיה, כך באותה המידה הרי הוא זוכה להשיג את
אור אלקותו יתברך שמו. שהרי כבר היו מילותינו אמורות מקדם
שאין יציאת מצרים האמור כאן איזה סיפור דברים בעלמא
שקרה מלפני רבות בשנים, אלא הדברים אמורים לכל אדם פרטי
באשר הוא, כי כשם שישנו את הכללות של מצרים כך ישנו ג"כ
את הבחינה של מצרים הפרטי אשר כל אחד ואחד שרוי בתוכו,
והכוונה בזה לרוע הקליפה של פרעה מלך מצרים אשר צועק
ואמר לא ידעתי את ד', והוא היפך מן אור האמונה לדעת ולהבין
שכל הנעשה איתנו הכל הוא מאיתו יתברך שמו, ואין אדם נוקף
אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ולזה בא
הכתוב ומזהיר ואומר: "אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ
מצרים", שכדי להגיע להכרה האמיתית שהשי"ת הוא ד' אלוקנו
בכל קראנו אליו, צריך שתקדם לכך הידיעה האמיתית שהשי"ת
הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה
לכל המעשים.
והנה הכתוב אומר (תהלים קי"א י'): "ראשית חכמה יראת השם", כי
כדי לקנות את התורה שהיא חכמה האלוקית צריך שתקדם לזה
יראת ד' טהורה, וכדי שיגיע האדם לידי היראה האמיתית הלא
בהכרח הוא שיהא שלם ותמים באמונתו יתברך, שיחיה תמיד עם
ההכרה שהשי"ת נמצא עמו בכל עת ובכל רגע, וכמו שאמר דוד
המלך ע"ה בספר תהלים: "שויתי ד' לנגדי תמיד", שיחוש האדם
בכל עת ובכל רגע שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי
מיניה.
ובספר חובת הלבבות (שער אהבת השם פרק ו) הביא מעשה על אחד
מן החסידים שהיה הולך במדבר ומצא אדם ירא ה' שישן שם
לבדו, וכאשר שאל אותו: הגד נא לי אחי יקירי, האינך מפחד
לישון במקום כזה אשר שורץ חיות רעות שיכולים לטרוף את
האדם במחי יד, נענה אליו אותו האיש ואמר להחסיד ההוא: האיך
אוכל לפחד, והרי מתבייש אני מן האלוקים שיראה אותי מפחד
מזולתו, והדברים נוראים ומבהילים בהעלותינו על לב עד כמה
יכול האדם לזכך את עצמו ולהתעלות בעבודת האמונה עד כדי כך
שהיה מרגיש בחוש איך שהשי"ת יושב לצידו ממש, ובושה
כיסתה פניו להעלות על דל מחשבתו איזה צל של פחד ורעדה.
כיוצא בדבר מסופר על הבעש"ט הקדוש זי"ע שקרה פעם בעת
הליכתו להתבודד בין עצי היער, והנה הבחין בארי ההולך ומתקרב
למולו, והבעש"ט לגודל אמונתו לא זע ולא נרתע מפני הארי, אך
התחזק באמונה פשוטה כי השי"ת מהלך עמו, ובלתי רצונו לא
יארע לו כל און, ואכן מכח אמונתו זו נקרע פתאום הארי לגזרים.
ואם כי עובדות אלו לא לאנשים פשוטים כמונו נאמר, אך בכל
זאת יש בהם כדי ללמד מוסר השכל לכל אחד מאיתנו על פי
מדרגתו הוא, כאשר נתקל לפעמים בעיתות צרה ומצוקה, או אם
צער ומכאוב יסובבוהו, וכן אם יעמוד לנגד אישים שונים
המאיימים להרע לו ולהציקו, לעת שכזאת יראה לחזק את
אמונתו בהשם יתברך, וידע ויאמין כי השי"ת נמצא אתו בכל
המצבים ובודאי שלא יעזבהו ולא יטשהו לנצח, ויחזור וישנן
לעצמו שאין מציאות בעולם שיהא ביכולת שום בריה להזיק לו
או לעשות לו שום רע מבלי שיהיה רצונו יתברך בכך, וישים
מבטחו בהשם יתברך שיעמוד לימינו בצר, אך עיקר פחדו ויראתו
תהיה מהדר גאונו יתברך והוד רוממותו יתברך.
ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיטע אמונתו בלבנו תמיד ונהיה
דבקים בו יתברך כל ימי חיינו אכי"ר..
**********
לא יהיה לך
מהו גבול האהבה, עד כמה יכול אב
לאהוב את בנו או אדם את חברו? בד"כ
אדם רגיל אוהב את חברו כשהוא מחזיר לו
באותה מידה, ומשיב לו אהבה תמורת
אהבתו, לעומת זאת, יאהב אב את בנו גם
אם אינו יודע להשיב לו כגמולו שהרי אינה
דומה אהבת איש לרעהו לאהבת אב לבנו,
וגם אם חטא הבן כנגדו עדיין יאהבהו אביו,
אך גם לזאת יש גבול, שהרי לא יתן האב
פתחון פה לבנו שיחטא כנגדו וימרה את
פיו.
הזמן המיוחד ביותר שהיה לעם ישראל
מאז היותו לעם ועד היום הזה היה במעמד
קבלת התורה, ונמשלנו אז לחתן וכלה
העומדים תחת החופה, ובוודאי שאין
שיעור לתיאורי האהבה שיש בזמן זה,
כנמשל ב'שיר השירים' וכו', והנה בפתיחת
הדברות אומר הקב"ה 'אנוכי ד' אלוקיך',
והיה קשה לרש"י מדוע נאמרו הדברות
בלשון יחיד ולא בלשון רבים, ותירץ: 'ולמה
אמר לשון יחיד, אלוקיך, ליתן פתחון פה
למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו
שאמר: למה ד' יחרה אפך - לא להם ציוית,
לא יהיה לכם אלוהים אחרים, אלא לי
לבדי', הרי שבאותם רגעים ממש שבהם
היתה האהבה לעם ישראל במדרגה
הגבוהה ביותר, כבר אז הכין הקב"ה פתח
לעם ישראל, שידע שימרדו בו במעשה
העגל.
עלינו ללמוד בקל וחומר מהבורא את
גודל האהבה שצריכה להיות לנו לכל אחד
ואחד מישראל, ואפילו אם אנו רואים
שאחד מאיתנו עושה מעשה רע, עלינו
להתעלות מעל עצמנו לחשוב עליו רק טוב
וליתן לו פתחון פה ולימוד זכות,
וכשנתדבק בדרכי הבורא ונלך בדרכיו,
ידונו גם אותנו לכף זכות כי במידה שאדם
מודד מודדין לו.
(עפ"י טיב התורה-יתרו)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
