בס''ד            פרשת מטות - מסעי: האם צריך להטביל כלי חשמלי

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה ובעקבות כך לומדת הגמרא, שיש להטביל כלי מתכת שנקנו מגוי. כפי שלומדת הגמרא במסכת עבודה זרה (עה ע''ב), גם כלי זכוכית חייבים בטבילה, ודנו הפוסקים בעקבות כך מדוע כאשר קונים בירה, קופסאות שימורים וכדומה (ולא מרוקנים מיד את התכולה), נוהגים שלא לטבול את הקופסא או הבקבוק:

א. הציץ אליעזר (כח, כו) נימק, שמכיוון שאי אפשר להשתמש בכלי עד שפותחים אותו, נמצא שלמעשה מי שיצר את הכלי והפך אותו לראוי לשימוש הוא היהודי, ולא הגוי שייצר את הקופסא, ורק כאשר הגוי יוצר את הכלי (או בעלים עליו בחנות) יש להטבילו. כמו כן הוסיף, שלרוב מרוקנים את הכלים בשימושם הראשון, ולכן הם נחשבים רק כקליפה לאוכל, ולא כלי ממש, ובלשונו:

''אם כן, הישראל הפותחן עושן כלי והוי כלי של ישראל גמור, ואף אחר כך יכול לשמשו לבישול ולכל צרכיו ללא צורך של טבילה, ואף שקודם שנסתמו הוי כלי, אבל זה אמצע מלאכתו. ועוד על פי רוב, מוריקים מיד כל המאכל משם שלא יתקלקל, אם כן בכל כהאי גוונא יש לומר דכולי עלמא יודו שלא נחשבים כלל ככלי סעודה ואין צריכים טבילה.''

ב. סברא נוספת (אם כי פחות מסתברת) להתיר כתב בשו''ת פרי השדה (ג, קט), שמכיוון שאין רצונו של האדם לעבור איסורים ולאכול בכלי ללא טבילה, הוא לא מתכוון לקנות את הכלי מהגוי, אלא רק את האוכל שבתוכו, וכך הוא פטור מטבילה וככל כלי גויים (אמנם לשיטתו כאשר משתמשים פעם נוספת בכלי, נראה שיש להטבילו ובניגוד לציץ אליעזר (ועיין שמירת שבת כהלכתה ט, יא)).

בעקבות העיסוק בדיני טבילת כלים, נעסוק השבוע בשאלה האם צריך להטביל כלים חשמליים. כפי שנראה, מחלוקת זו תלויה במחלוקת אלו כלים חייבים בטבילה, והאם העובדה שהכלי כדי לעבוד חייב להיות מחובר לקרקע (באמצעות החשמל), מהווה סברא להקל בעניין זה.

כלי סעודה

כפי שראינו בעבר (מטות מסעי שנה א'), על אף שהסיבה שטובלים כלים היא לא בגלל מאכלות אסורות שנפלטים מהם וכדומה, אלא בגלל גזירת הכתוב, או בגלל שהם עוברים מקדושת ישראל לגוי - אף על פי כן, רק כלי סעודה חייבים בטבילה. בטעם הדבר נימק רש''י (עבודה זרה עה ע''ב), שכתוב "כל אשר יבוא באש", ובדרך כלל כלי סעודה הם אלו שבאים באש.

כאשר מדובר בכלים שבפועל אוכלים בהם, כמו כוסות צלחות וכדומה - אין מחלוקת שיש לטובלם, והוא הדין לכלים שמבשלים בהם את האוכל, שהרי שניהם משמשים לצורכי הסעודה ממש. נחלקו הראשונים והאחרונים בשאלה, מה דינם של כלי ביניים, כמו מערוך ומטחנת בשר, שמצד אחד משמשים להכנת המאכל, מצד שני נוגעים במאכל בשלב בו אינו ראוי לאכילה:

א. המרדכי (חולין תקעז) ובעקבותיו השולחן ערוך (יו''ד קכ, ה) פסקו, שכלים אלו פטורים מטבילה, שהרי הם לא משמשים לצורך הסעודה ממש. מעבר לסברא בפסיקה זו, הביאו ראייה לדבריהם מהגמרא בחולין (ח ע''ב) הכותבת, שבשביל להתיר סכין של גוי שבלועה ממאכלות אסורות יש ללבנה באש - מוכח שסכין חדשה (שלא בלועה במאכל) אין צורך להכשירה ולהטבילה. ובלשון המרדכי:

''כגון שליבנה באור. מכאן יש להוכיח דסכין של שחיטה לא בעי טבילה מדלא קאמר והטבילה ועוד דכלי סעודה כתובין בפרשה וסכין של שחיטה לאו כלי סעודה הוא, דאפילו צונן אסור לחתוך בו אם לא בהדחה והא דבהמה חזיא לאכילה משום כך לא חשיב כלי סעודה, דעדיין היא צריכה בישול או צלייה כי לאומצא לא קיימא.''

ב. דעה חולקת היא דעתו של הרמ''א (שם) בעקבות התשב''ץ (סי' שכו), שפסק שטוב להטבילם בלא ברכה, מכיוון שדינם כספק כלי סעודה (וכן הסכימו האחרונים). לכאורה, גם הברזלים שבאמצעותם עורכים את המצות יש להטביל, שהרי דינם שווה לסכין השחיטה - שניהם נוגעים באוכל שאינו מבושל. למעשה הרמ''א לא פסק כך, ודנו המפרשים מדוע יש חילוק בין הדינים:

טעם ראשון: הש''ך (שם, יא) כתב, שהרמ''א מחלק בין כלים שתמיד מיועדים למאכלים לא מבושלים, לכלים שנחשבים ראויים למאכלים מבושלים. סכין שחיטה, על אף שבדרך כלל משתמשים בה לשחיטה, בעבר היה אפשרי שיחתכו עימה מאכלים מוכנים לאכילה, ולכן יש לטובלה ללא ברכה (= מערוך בזמן הזה). בזמן הזה סכין פטורה מטבילה, כי היא נחשבת ראויה לשחיטה בלבד.

טעם שני: ערוך השולחן (שם, לד - לה) חלק על הש''ך, וחילק אחרת בדברי הרמ''א. הוא חילק בין כלים שעושים מעשה משמעותי בתהליך הכנת האוכל, וכמו סכין שחיטה שבלעדיו האוכל אינו ראוי לאכילה כלל. לבין כלים, שאינם עושים מעשה משמעותי (ברזלי המצות), ולכן בגלל שאינם נוגעים באוכל כאשר הוא מוכן - פטורים מטבילה (ומשום כך לשיטתו סכין שחיטה גם בזמן הזה חייבת בטבילה).

דינו של קולפן

שאלה נוספת שדנו בה האחרונים היא האם צריך לטבול קולפן, ומחלוקתם תלויה בשאלה כיצד יש להבין את פעולת הקולפן:

א. הפרישה והט''ז (שם, ז) הבינו, שהקולפן אינו נחשב כלי השייך לסעודה החייב בטבילה, מכיוון שתפקידו רק להסיר את הקליפה שמעל הפרי, והסרת הקליפה אינה נחשבת כחלק מהסעודה. ראייה לדבריהם הביאו מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה הכותבת, שמספריים שאיתם גוזזים את הצאן פטורים מטבילה, ודינו של קולפן זהה, גם הוא מוריד את הקליפה.  

ב. הב''ח (שם, ד) והפרי חדש (שם, יג) חלקו וסברו שיש להטביל קולפן בברכה, מכיוון שטענו שיש לחלק בין גזיזת צמר לקילוף פרי. הצמר אכן נחשב כקליפה של הכבש, לעומת זאת הקליפה של הירק נחשבת כחלק ממנו וראויה למאכל, כך שהמוריד אותה נחשב כמתקן את האוכל ממש, ולכן הכלי שעימו מורידים חייב בטבילה.

ג. דעה ממוצעת מובאת בערוך השולחן (שם, לו), שחילק בין סוגי הירקות. אם מקלפים ירקות שראויים לאכילה גם ללא בישול, ממילא גם הקליפה שלהם נחשבת ראויה לאכילה, והקולפן שאיתו מקלפים חייב בטבילה ככל כלי סעודה. לעומת זאת, אם מדובר בקולפן שמיועד רק לירקות שחייבים בבישול, הקילוף אינו נחשב כחלק מצורכי הסעודה ופטור מטבילה, ובלשונו:

''מספריים שגוזזין בו ירק יש אומרים שצריך טבילה (ב"ח ופר"ח) ויש אומרים שאין צריך טבילה (ט"ז וש"ך) ולפי מה שבארנו

בסעיף הקודם שני הדעות הם להלכה, דאם הירק נאכל חי העיקר כדעה ראשונה שחייב בטבילה, ואם צריך בישול העיקר כדעה אחרונה שפטור מטבילה וכן נראה לעניות דעתי עיקר לדינא[1].''

מהו כלי

אם כן כפי שראינו, בשביל שכלי יהיה חייב בטבילה הוא חייב להיות כלי המשמש לצרכי הסעודה. דבר נוסף שעל הכלי להיות הוא כמובן 'כלי'. בשאלה כיצד להגדיר כלי נחלקו האחרונים, מחלוקת שכפי שנראה בהמשך משליכה על טבילת כלים חשמליים:

א. הפתחי תשובה (שם, ו) הביא דברי השו''ת שב יעקב שסבר, שיש להשוות בין דיני כלי בטומאה וטהרה, לדיני כלי בטבילת כלים, וכן כתב בחכמת אדם (שם). משום כך לשיטתם, אם עושים כלי על מנת לחברו לקרקע, הוא יהיה פטור מטבילת כלים, משום שלעניין טומאה כלי מעין זה אינו נחשב כלי ואינו מקבל טומאה, ובלשונו:

ב. החתם סופר (יו''ד קכ) המשנה הלכות (ט, קסב) חלקו על דבריהם וסברו, שאין להשוות בין כלים בענייני טומאה וטהרה, לבין כלים בעניין טבילת כלים. בדיני טומאה וטהרה, כלי שמחובר לקרקע אינו נחשב כלי ואינו מקבל טומאה. לעומת זאת טבילת כלים ייסודה בגזירת הכתוב, ולכן גם כלים המחוברים לקרקע חייבים בטבילה.

כלי חשמלי

א. בעקבות סברת החכמת אדם שכלי המחובר לקרקע פטור מטבילה, טען החלקת יעקב (יו''ד מא) שגם כלים חשמליים נחשבים מחוברים לקרקע (שהרי הם מחוברים לחשמל, המחובר לקרקע), ולכן יש לפתור אותם מטבילה למרות שלפעמיים משתמשים בהם כשהם לא מחוברים (ועיין בשיח נחום לרב רבינוביץ' סי' מט שגם פסק כך, אם כי מטעם אחר). ובלשון החלקת יעקב:

''אכן לפי עניות דעתי, יש היתר ברור להשתמש אף בלא טבילה, לפי המבואר בתשובת שב יעקב סי' ל"א בקדרה של נחושת הקבועה בתנור בית החורף שנוהגין שאין צריך טבילה ונתן טעם למנהג כיון שקובעין אותו בתנור והתנור קבוע בקרקע ולא נעשה לכתחילה להשתמש בהם אלא במחובר בקרקע ואין מטמאים בשום טומאה.''

ב. המנחת יצחק (ה, קכו) האגרות משה (ג, כד) שבט הלוי (ב, נז) חלקו וסברו שיש להטביל כלים חשמליים, וכן כתב הרב עובדיה שטוב להחמיר. הסיבה לכך היא, שקודם כל כפי שראינו, החתם סופר חולק וסובר שחיבור לקרקע אינו פוטר את הכלי מטבילה. דבר נוסף, גם אם נפסוק כחכמת אדם שכלי שמחובר לקרקע פטור מטבילה - חוט החשמל אינו הופך את הכלי להיות מחובר[2].

פתרונות לבעיה

יוצא שלמעשה, להלכה לדעת רוב הפוסקים נוקטים יש להטביל כלים חשמליים. הבעיה בכלים אלו, שרבים חששו (אם כי לא בהכרח בצדק) שאם יטבילו אותם הם יינזקו, או שכאשר יחברו אותם לקרקע בגלל המים יהיה קצר חשמלי. משום כך ניסו למצוא היתרים ופתרונות, שיפטרו את אותם הכלים מטבילה:

פתרון ראשון - נתינה לגוי: נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מותר בזמנינו לטבול כלי בשבת. לדעת הרי''ף הרמב''ם מותר, מכיוון שהטעם שהגמרא במסכת ביצה (יז ע''ב) אוסרת לטבול כלים בשבת היא, מחשש שמא יסחטו את הכלי, או שיתעצלו לטבול אותו ביום חול ויאכלו בו תרומה טהורה – חששות שבכלים שלנו לא שייכים. לעומת זאת לדעת הרא''ש גם היום אסור לטבול כלי בשבת, מכיוון שהסיבה שאסרה הגמרא מעשה זה היא, שיש בכך מעין תיקון כלי (שהוכשר כעת לשימוש).

להלכה השולחן ערוך (שכג, ז) פסק מעיקר הדין כדעת הרמב''ם, שמותר לטבול כלי בשבת (והרמ''א בדרכי משה חלק ואסר). אמנם, בגלל חששו של הרא"ש שיש בכך מעין תיקון של הכלי, המליץ לתת את הכלי במתנה לגוי. כך יהיה מותר להשתמש בו בשבת, שהרי הכלי אינו חייב בטבילה לפני שהגיע לרשות ישראל, ובלשונו של ערוך השולחן:

''וכתב הטור שאסור להטביל כלי חדש, ובוודאי כן הוא שאין לך מתקן גמור יותר מזה וכן שמא ישהה שייך כמו בטבילה מטומאתן, ולדעת הרמב"ם מותר טבילת כלים חדשים. ועל פי זה כתב השולחן ערוך בסעיף ז', מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה ויש אוסרים וירא שמים יוצא את כולם ויתן הכלי לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנה ממנו ואין צריך טבילה.''

א. בהתאם לכך יש לכאורה פתרון לכלי חשמלי מטבילה - לתת את הכלי במתנה לגוי ולשאול אותו ממנו אחר כך, וכן כתב הרב עובדיה (הליכות עולם חלק ז). ב. אמנם הט''ז חלוק וכתב שרק בהשאלה לזמן קצר דין זה מועיל, כי אם הכלי נמצא ברשות ישראל זמן רב הוא משתקע בידו, ונחשב כשלו. לכן הרוצה לפתור את הכלי מטבילה, עליו לעשות שותפות עם הגוי בכלי. באופן זה מצד אחד הכלי פטור מטבילה שהרי לגוי חלק בו, ומצד שני העובדה שהיהודי מחזיק בו לזמן רב אינה מפקיעה את רשותו של הגוי.

פתרון שני - פירוק על ידי יהודי: פתרון נוסף הוא, לתת את הכלי לטכנאי יהודי שיפרק את הכלי ויחבר אותו מחדש. באופן זה כפי שכותבת המשנה במסכת כלים, הכלי נחשב כמפורק ובטל מהיות כלי, ולכן כאשר הטכנאי מחבר אותו - הכלי נעשה מחדש על ידי יהודי ופטור מטבילה. יש להוסיף, שפירוק של בורג קטן אינו מועיל, מכיוון שצריך שהכלי לא ייחשב יותר כלי.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...