עיונים לשוניים - פרשת לך לך: מה זה "עינוי"
נכתב על ידי איתיאל, 12/10/2021
בפרשה מתואר ששרה עינתה את הגר עד שזו ברחה, ואז מלאך ה' ציווה עליה "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה".
לשון העינוי אצל שרה קשה להולמה. וכי שרה אמנו, אם האומה המתאפיינת בהיותם רחמנים - תענה באכזריות, רק מתוך קנאה ונקמה?
הרי כך כתב הרמב"ם בהלכות עבדים:
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה, וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה, ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: אם אמאס משפט עבדי ואמיתי בריבם עמדי, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד. ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
*
הרמב"ן מבאר שאכן היה כאן מעשה לא ראוי, וכך הוא כותב בביקורת קצרה וחריפה:
חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן. וישמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהיה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.
כלומר: העינוי עצמו היה חטא, וממנו נגזר על עם ישראל כל הסבל עד היום שאנו סובלים מצאצאי ישמעאל הפראיים.
וביתר אריכות כתב הרד"ק:
ולא נהגה שרי בזה לא מדת מוסר ולא מדת חסידות. לא מוסר - כי אף על פי שאברם מחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" – היה ראוי לה למשך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה - כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם: ומה נאה המחילה בעת היכלת, וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר: כי שמע ה' אל עניך, והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום הבית.
אמנם לשון הפסוק במענה המלאך להגר "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה" נשמע כמצדיק את העינוי.
הסבר מעניין ששמעתי:
בחוק הכשדי הקדום (שמן הסתם היה גם אברהם נוהג כמותו בדיני מקח וממכר, מצד "דינא דמלכותא דינא"), יש דין שאישה שמסרה את שפחתה לבעלה לשם אישות - היא מתעלה מדרגת שפחה, לדרגת אישה בת חורין. אך דבר זה הוא תלוי ברצונה של האישה. אם האישה לא תסכים - תשאר האישה שפחה.
כאשר מסרה שרה את הגר לאברהם לאישות והיא הרתה - היא החלה להתנהג כגבירה בת חורין. כשהתרעמה על כך שרה, אמר לה אברהם: "הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעיניך" - כלומר: לפי החוק, הכול תלוי בך.
ואכן שרה החזירה את הגר למעמד שפחה. לא מדובר בעינוי של אכזריות, אלא עינוי מלשון עוני והכנעה. וכך מצאנו במקומות רבים בתורה, כשהגדרת בעל "הכתב והקבלה":
"לשון ענוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו לענות נפש [מטות], שאינו כ״א למנוע מאכילת בשר ושתיית יין, אם תענה את בנותי, להעדר תשמיש, עד מתי מאנת לענות מפני. להיות נכנע לשמוע את המצווה עליו, וזהו שענתה שרי שלא תתרומם נגד גברתה אבל תתנהג בהכנעה לשמוע את אשר תצוה עליה כחיוב שפחה אל גברתה".
ומסיים את דבריו במילים:
"ומי זה יכריח את הרמב״ן לפרש ענוי זה כמו למען ענותם בסבלותם ענו בכבל רגלו, ולהאשים את שרה אמנו?! אמנם הגר היתה פורעת מוסר ותברח מפניה, והמלאך אמר לה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה אין ראוי לך להתגאות או להשתוות אליה, אבל תתנהג עמה בהכנעה, ואז ייטב לך".
*
אם נפרש לשון עינוי במשמעות של כפיפות והכנעה (כמו עני, וכמו ענווה) יצא לנו פירוש הולם במצוות "ועניתם את נפשותיכם" ביום כיפור. עיקר עבודת היום מתבטאת בכפיפות וקבלת עול מלכות שמיים - "אם כעבדים".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
